זה השריר הכי חשוב לאימון בתקופת מלחמה

מאז תחילת המלחמה עם איראן, נדמה שכל יציבות שהכרנו נשמטת. בתים ורחובות שלמים נהרסים, משפחות נעקרות, אנשים איבדו חיים ופרנסה, מערכות החינוך, תעסוקה ובריאות הנפש חורקות, קורסות או פשוט לא מתפקדות.

בתוך הכאוס הזה, חוסן הוא לא לוקסוס. הוא לא קלישאה; הוא היכולת להישאר בתנועה, גם כשהלב כבד. להמשיך לבחור - גם כשהבחירה קשה. חוסן הוא לא תכונה שיש או אין - הוא שריר. החדשות הטובות - חוסן הוא שריר שאפשר לתרגל.

בין אם אתם עובדים מהבית, מגיעים בקושי למשרד, מובילים צוותים במציאות לא יציבה או פשוט מנסים לא לקרוס לתוך עצמכם - ריכזתי 10 עקרונות יומיומיים לחיזוק החוסן האישי והארגוני, דווקא עכשיו.

1. דיבור פנימי מיטיב
בזמנים קשים, הביקורת העצמית נוטה להשתלט: "למה אני לא מתפקד?", "איך כולם מצליחים ורק אני בקושי נושם?" אבל המוח שלנו מתמקד בשלילי - זה טבעי.

מה עושים? מזהים את השפה הפנימית ומחליפים אותה בדיבור מחזק. במקום "אני לא מצליח כלום" כדאי לומר: "עשיתי כמיטב יכולתי בתנאים האלו, וזה המון".

2. ניהול זוללי אנרגיה
שיחות ריקות, משימות שלא זזות, רגשות מודחקים - גוזלים מאיתנו אנרגיה יקרה. בתקופה שבה אין לנו "עודף נפשי", חשוב להפסיק לדחות.

מה עושים? לשאול את עצמנו פעם בשבוע "מה גוזל ממני אנרגיה?" ולבחור דבר אחד, אפילו קטן, לשחרר או להשלים.

3. שחרור שיפוטיות
מי אמר שצריך להחזיק את כולם? להיות חזקים כל הזמן? במלחמה מותר להרגיש את כל טווח הרגשות - פחד, אשמה וגם עייפות. חוסן כולל גם הבעת חולשה.

מה עושים? בפעם הבאה שבא לבכות, תנו לזה מקום. ואז תשאלו: "מה אני צריך כדי לנשום?"

4. תנועה
מתח נפשי נתקע בגוף. בלי תנועה - אין שחרור. גם אם אתם באזעקה, במקלט, מול זום, מול ילדים - תנועה קטנה יכולה לשנות הכל.

מה עושים? שתי דקות נשימה. סיבוב בין החדרים. מתיחה עם הילד. התנועה הפיזית מייצרת תנועה רגשית.

5. קשרים אנושיים
כולנו באותה סירה - אבל כל אחד במקום אחר. וכשאנחנו שותקים, לא משתפים, הבדידות גוברת. חוסן נבנה בחיבורים.

מה עושים? גם אם זה נראה שולי, לשאול קולגה או שכן "מה שלומך באמת?" יכול להיות בדיוק הרגע שמישהו היה זקוק לו.

6. שגרה כעוגן
כשאין מסגרות, אין גנים, אין שגרה - צריך להמציא עוגנים קטנים מבפנים. זה לא חייב להיות אידיאלי. אפילו קפה באותה שעה, מקלחת עם מוזיקה קבועה, משחק משפחתי קבוע בערב.

מה עושים? יוצרים אפילו שגרות קטנות, שיביאו ליציבות זמינה. משם מתקדמים.

7. תכנון יומי = תחושת שליטה
צריך לשלוט בעתיד הרחוק. רק לדעת: מה שלושת הדברים שחשוב לי להספיק היום - כדי להרגיש שליטה כלשהי?

8. חמלה עצמית
אם זה לא הזמן להוריד לעצמנו את הרף, אז מתי כן? לנהוג בעצמנו כמו בחבר אהוב, לדבר אל עצמנו ברוך, להבין שאנחנו בני אדם.

מה עושים? במקום לשפוט - לנשום. במקום להחמיר - להקשיב עם לב רחב.

9. בחירת הוויה
גם בימים שכולנו מגיבים - אפשר רגע לפני לבחור: איך בא לי להופיע היום? מאיזה מקום להתנהל - קלילות, נוכחות, אומץ, הקשבה. כל בחירה מכוונת את המוח והלב לאותו התדר.

מה עושים? כתבו את ההוויה הנבחרת ותחזרו אליה כשאתם נסחפים.

10. חגיגת הצלחות
כששום דבר לא ודאי - הצלחות קטנות הן עוגן של משמעות. לשאול בצוות או בבית: "מה עבד לנו היום?" גם אם זו מקלחת בזמן, חיבוק, סגירת משימה.

מה עושים? משמעות נוצרת מהכרה וחוסן נבנה מזיהוי מה כן עובד.

לפני שמתחילים עוד יום של עומס, או בסופו, עצרו רגע לשאול:

1. מה כרגע הכי נכון לי - פוקוס, חמלה או תנועה?
2. איפה אני יכול לבחור תגובה אמיצה ולא תגובה אוטומטית?
3. איזה עיקרון אחד מתוך העשרה האלה אני בוחר לתרגל היום ואיך זה ייראה בפועל?

חשוב לזכור, אף אחד לא הכין אותנו להתמודד עם תקופה כזו. אנחנו נדרשים לתפקד בתוך כאב, חוסר ודאות, ולפעמים גם פחד יומיומי. אבל דווקא כשאין מסגרת ברורה, כשהכל קורס, יש לנו עדיין בחירה.

בחירה להקשיב לעצמנו. לשחרר עומס מיותר. להושיט יד. לבחור הוויה, לשים לב למה כן עובד, ולנשום רגע בין לבין. חוסן לא אומר לא להרגיש. הוא אומר להרגיש ובמקביל להמשיך לבחור. בחירה יומיומית, אחת בכל פעם, היא הדרך שלנו להישאר יציבים גם כשכל השאר מתערער.

ואולי זו בדיוק המנהיגות האמיתית שאנחנו צריכים עכשיו - מנהיגות פנימית, אמיצה ובעיקר אנושית.

טל פריבנר, מרצה ומנחת סדנאות לחוסן אישי וארגוני, מחוברות ארגונית, שיחות אמיצות, גיוון והכללה | מנחת הפודקאסט "מנהיגות אמיצה"