התבלין שמשפר את הזיכרון ואפילו מגן מפני אלצהיימר

הרוזמרין, עשב תבלין ארומטי שמקורו באזור הים התיכון, מלווה את המטבחים העולמיים מזה מאות שנים. אך מעבר לניחוחו הייחודי וטעמיו הבולטים, הרוזמרין זוכה לאחרונה להכרה גם בזכות יתרונותיו הבריאותיים המרשימים - במיוחד בכל הנוגע לבריאות המוח, הפחתת דלקות וחיזוק מערכת החיסון.

מחקרים עדכניים מצביעים על כך שלרוזמרין עשויה להיות תרומה משמעותית גם במניעת מחלת האלצהיימר - הסיבה המובילה לדמנציה בעולם.

עוד בעת העתיקה, ביוון וברומא, היה נהוג לשלב רוזמרין בטקסים לימודיים מתוך אמונה שהוא משפר את הריכוז והזיכרון. כיום, מחקרים מודרניים מאשרים כי ייתכן שיש בסיס מדעי לאמונה זו: באחד המחקרים, אנשים שהריחו את ניחוח הרוזמרין הצליחו טוב יותר במבחני זיכרון לעומת אלו שנמצאו בסביבה נטולת ריח.

משפר את זרימת הדם, כולל למוח, מה שעשוי לשפר את חדות המחשבה. בנוסף, יש לו תכונות מרגיעות, ונמצא כי הארומה שלו עשויה להפחית חרדה ולשפר את איכות השינה - גורמים התורמים באופן עקיף לריכוז טוב יותר ולזיכרון משופר.

הרוזמרין מכיל תרכובות הפועלות על מעבדי העצבים במוח. אחת מהן, 1,8-צינאול (1,8-cineole), מסייעת לעכב את פירוקו של אצטילכולין - חומר חיוני ללמידה וזיכרון. בכך, הוא עשוי לסייע בשמירה על התפקוד הקוגניטיבי, במיוחד עם הגיל.

הרוזמרין גם עשיר בנוגדי חמצון, המסייעים בהגנה על תאי מוח מפני נזק חמצוני - גורם מרכזי בהידרדרות קוגניטיבית. תרכובת עוצמתית נוספת הנמצאת בצמח היא חומצה קרנוסית (carnosic acid), שהיא נוגדת חמצון ודלקת חזקה במיוחד. מחקרים מצאו שהיא מגינה על תאי מוח מפני נזקים הקשורים לאלצהיימר.

בשנת 2025 פיתחו מדענים גרסה יציבה של החומצה הזו, בשם diAcCA. בניסויים קדם-קליניים, החומר הראה שיפור בזיכרון, הגברת הקשרים בין תאי מוח (סינפסות), והפחתה של חלבונים מזיקים כמו עמילואיד-בטא וטאו - שניהם מזוהים עם מחלת האלצהיימר.

התרכובת diAcCA פעילה רק באזורים דלקתיים במוח, מה שעשוי לצמצם תופעות לוואי. ניסויים בעכברים לא העלו סימני רעילות, ואף הצביעו על שיפור ניכר בתפקוד הקוגניטיבי - ומעוררים תקווה לקראת ניסויים בבני אדם.

חוקרים סבורים כי לתרכובת זו עשויות להיות גם השלכות טיפוליות למחלות דלקתיות אחרות, כמו סוכרת סוג 2, מחלות לב ופרקינסון.

יתרונותיו של הרוזמרין אינם מוגבלים רק למוח: הוא משמש מסורתית להקלה על בעיות עיכול, נפיחות ודלקות שונות. תרכובות כמו חומצה רוזמרינית וחומצה אורסולית ידועות בתכונות נוגדות הדלקת שלהן. יש גם עדויות לכך שהרוזמרין מיטיב עם העור - הוא עשוי לסייע בהרגעת אקנה ואקזמה, וחומצה קרנוסית שבו עשויה להגן על העור מפני נזקי השמש ולסייע בהאטת הזדקנות העור.

גם שמן הרוזמרין הוכח כבעל תכונות אנטי-מיקרוביאליות, מה שעשוי להפוך אותו ליעיל בשימור מזון ואפילו לשימושים רפואיים עתידיים. שמן רוזמרין זוכה לפופולריות גם בהקשר של צמיחת שיער, אך מומלץ להיוועץ עם רופא עור לפני השימוש הקבוע.

ברוב המקרים, רוזמרין בטוח לשימוש כתבלין, חליטה או בשימוש ארומתרפי. אך במינונים מרוכזים או בצורת תמציות, הוא עלול לגרום לתופעות לוואי. צריכה מוגזמת עלולה לגרום להקאות, ובמקרים נדירים - לעוויתות, במיוחד אצל אנשים עם אפילפסיה.

ישנה גם אפשרות תיאורטית שהוא עלול לגרום להתכווצויות רחמיות, ולכן מומלץ להימנע מצריכה גבוהה בזמן הריון. בנוסף, כיוון שהוא עשוי להשפיע על פעילות מדללי דם, לכן יש להתייעץ עם רופא אם בוחרים לקחת תוספים.