גמישות אירוטית: מה עומד מאחורי הזוגיות של דניאל עמית ואמילי דמארי?

בערב חג השבועות האחרון, שורדת השבי אמילי דמארי וכוכבת הרשת הפודית דניאל עמית חשפו זוגיות שגרמה לרובנו לשמיטת לסתות. אמילי דמארי, שורדת שבי ששוחרה בעסקה בינואר האחרון היא אומנם לסבית, אבל דניאל עמית שהחזיקה עד כה מערכות יחסים עם גברים בלבד, נחשבה, או נתפסה, או בטעות נתפסה על ידינו כסטרייטית. תיכף נגלה אם יש בכלל דבר כזה.

אז מה יש במיניות הנשית שמאפשר ליותר ויותר נשים להתנסות עם שני המינים, האם אנחנו יותר פלואידיות מינית מגברים? האם זה האופי הנשי המכיל והחברה בה גדלנו, או איך שהסביבה תופסת לסביות לעומת הומואים - ואיך זה קשור לאירוטיקה הנשית?

"החדשות המרעישות הן שאנשים יכולים למצוא את עצמם מאוהבים באופן בלתי צפוי מעבר לקווים של מה שהם תופסים כקווי ההגדרה העצמית שלהם", מסבירה שגיא ברסלב, עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה ובהתמכרויות, ומנהלת ברשת "עוצמות - פסיכותרפיה אינטגרטיבית". לדבריה, "היציאה הזו מהקווים שחשבנו שהיו משורטטים סביבנו בבהירות חדה יכולה להיות מאד מפתיעה ומבלבלת - מצד אחד לעורר תחושות קשות של בלבול וערעור הביטחון בזהות שלנו אבל גם לעורר תחושת חיות, פליאה וחידוש עצום. משיכה, אהבה והתאהבות הם רגשות מורכבים, באופן כללי למרות מה שאנחנו רוצים להאמין ולחשוב - אנחנו לא שולטים ברגשות שלנו, לרוב הם שולטים בנו".

עכשיו בואו נפריד בין שני דברים - אוריינטציה מינית ואוריינטציה רומנטית.

"אוריינטציה מינית היא דפוס מתמשך של משיכה והכוונה היא למי אני כאדם אמשך מבחינה מינית - נשים? גברים? שניהם? אף אחד? זה חלק די קשיח בזהות שלנו והוא לא משהו שניתן לבחור", מבהירה ברסלב. "כלומר - עד הרגע שמשהו מיוחד וחריג קורה ואנחנו מוצאים את עצמנו נמשכים פתאום לאדם לא צפוי מבחינת ההגדרות המוכרות לנו".

"פה נכנסת לתמונה האוריינטציה הרומנטית, ובפשטות הכוונה היא במי אנחנו נוטים להתאהב ועם מי אנחנו רוצים לפתח מערכת יחסים (כשמשיכה מינית למעשה תהיה רק מרכיב חלקי במכלול היחסים).

בעולם פשוט אנחנו נמשכים למי שאנחנו נוטים להתאהב בו ולא מתפצלים לשניים במפתיע כך שפתאום באמצע החיים אישה שתופסת עצמה כסטרייטית מתאהבת באישה - ההתאהבות באדם מאותו המגדר, לאחר שנים של זהות סטרייטית, היא תופעה שאינה נדירה כפי שנהוג לחשוב. מחקרים עדכניים בתחום המיניות והפסיכולוגיה מצביעים על כך שנטייה מינית ורומנטית הן קטגוריות מורכבות, דינמיות ולעיתים גמישות יותר מהתפיסה הרווחת".

"יש מחקרים משנות החמישים על מיניות, וגם מחקרים חדשים יותר שמדברים על נטייה מינית כרצף", מסבירה אבישג רובינשטיין-שטרן, עו"סית קלינית, פסיכותרפיסטית, מטפלת ומדריכה מינית מוסמכת ומנהלת הקליניקה הגאה במרכז לבריאות מינית בשיבא - היחידה מסוגה בארץ. "הנטייה המינית בעצם מתפלגת נורמלית כמו כל תופעה חברתית אחרת. זה אומר שהטרוסקסואליות טהורה נמצאת למעשה בקצוות".

"דוח קינסי למשל, שהתפרסם בשנת 1948 תחת השם 'התנהגות מינית בזכר האנושי' ובהמשך 'התנהגות מינית בנקבה האנושית', חקר עשרת אלפים אמריקאים ותיאר פרקטיקות מיניות - החל מחלומות מיניים, דרך אוננות, למחשבות, למגע מיני וליחסי מין מלאים - ובדק מי חווה את זה עם בני מינו. והוא הגיע למספרים יותר גבוהים מאחוז הלסביות וההומואים שמוצהרים בפומבי באוכלוסייה - זה אומר שיש תנועה טבעית ואותנטית בהרבה מאיתנו כחלק מהמין האנושי, אך לרוב בגלל עכבות (חרדה, אשמה או בושה) מיניים, תרבותיים ודתיים אנחנו לא נביא אותם לידי ביטוי בפועל", אומרת רובינשטיין-שטרן.

מחקרים מראים כי נשים נוטות לגלות גמישות מינית גבוהה יותר מגברים. במחקר רחב היקף שפורסם ב-2016 נמצא כי 31% מהנשים דיווחו על שינויים במשיכה המינית במהלך חייהן, לעומת 10% מהגברים. אבל האם נשים, יותר מגברים, עשויות למצוא את עצמן נמשכות לאנשים מסוימים ללא קשר למגדר, במיוחד כאשר נוצר קשר רגשי עמוק?

"קשה לנקות משיכה מינית מתוך התפתחות מינית, יחס תרבותי, ציפיות מהבית או קודים חברתיים. זו אינה מיניות גרידא. מהצד השני, בחיבור נכון, בתקשורת, בטיימינג מוצלח - הדברים יכולים להתאפשר", מסבירה רובינשטיין-שטרן. "יש פה מפגש מאוד אמיץ בין שתי נשים אמיצות שמשלמות מחיר על האותנטיות שלהן. אני רוצה לקוות שהמקום שמאפשר צורות יותר מורכבות שלנו כאנשים - זה מקום שאנחנו הולכים אליו כחברה".

"בסופו של דבר, יש חיבור בין אנשים שהחלק המיני הוא רק אלמנט אחד של תקשורת. הוא לא הכל. כשאנחנו מדברים על התאהבות - היא מנכיחה רגשות מאוד עוצמתיים, ההרשאה של אדם להתמסר לרגשות שעולים בו, תלויה מאוד במידת ההומופוביה המופמנת, במידת החרדה הבושה והאשמה שהחברה בה הוא חי נוהגת כלפי להט"ב. מאוד מפחיד לצאת מהארון כשהמחיר החברתי/רגשי/ פוליטי גדול כל כך. ככל שהסביבה שמרנית וסגורה יותר - המחיר של האותנטיות גבוה יותר".

בשנים האחרונות שמענו כאמור לא פעם ולא פעמיים על נשים שהגדירו את עצמן כסטרייטיות, לפחות כלפי חוץ, והחליטו לנהל מערכת יחסים עם אישה. על גברים באותו מצב - פחות שומעים, וזה לא ממש מפליא. מבחינת ההבדלים במבנה המשיכה, מחקרים מראים כי אצל נשים יש יותר שונות ושינויים בזהות המינית והרומנטית לאורך החיים, בהשוואה לגברים. נשים מדווחות על יותר שינויים בדפוסי המשיכה, הפנטזיות וההתנהגות המינית והרומנטית לאורך השנים", מסבירה ברסלב.

"ייתכן שגם גברים יגלו פתאום באמצע החיים את המיניות שלהם מחדש בכיוון פחות צפוי אבל באופן כללי נשים נחשבות גמישות יותר מגברים באוריינטציה המינית והרומנטית שלהן בגלל שילוב של גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים". הנה כמה מהם:

נשים מחונכות ומעודדות להיות פתוחות יותר רגשית וחברתית בתהליך הסוציאליזציה שלהן, הן מעודדות על ידי הסביבה להביע אינטימיות גם עם נשים וגם עם גברים.

הסביבה החברתית פחות שיפוטית כלפי נשים שמגלות גמישות או מתנסות במערכות יחסים חד-מגדריות, לעומת גברים. הפתיחות הזו מאפשרת לנשים יותר חופש לבחון ולשנות את זהותן המינית והרומנטית לאורך החיים.

אלסטיות ארוטית גבוהה יותר: מחקרים פיזיולוגיים מראים שנשים מגיבות בעוררות מינית גם מגברים וגם מנשים, גם כאשר הן מגדירות את עצמן כהטרוסקסואליות. כלומר, דפוסי המשיכה המינית של נשים גמישים יותר ומשתנים בהתאם לסביבה, נסיבות וחוויות חיים.

הסברים מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית מציעים תיאוריות חלופיות שגורסות כי גמישות מינית ורומנטית אצל נשים התפתחה כאסטרטגיה הישרדותית. לדוגמה, בימי קדם, קשרים רגשיים ומיניים בין נשים אפשרו שיתוף פעולה בגידול ילדים, הפחתת קונפליקטים בין נשים בנישואים פוליגמיים, וחיזוק התמיכה החברתית—מה שתרם להצלחת הצאצאים", מסכמת ברסלב.

רובינשטיין-שטרן מוסיפה את אחד מהגורמים המשמעותיים ביותר: "כשגבר צריך לחשוב על חדירה - זה הרבה יותר מבהיל. כי הוא לא מורגל לאקט הזה - אישה כן מורגלת לחדירה. ככלל, אצל נשים יש יותר ורסטיליות ויותר פתיחות רגשית. הגמישות שזה מצריך היא דרך יותר ארוכה וקשה אצל גברים לממש את הפוטנציאל כי יש המון חסמים תרבותיים סביב מודלים של גבריות. אצל נשים, בהשוואה לגברים, בטח בישראל, יש יותר רשות גם להבעה של מגוון רגשות והתנהגותיות".

"אם תחשבו על זה - כל ילד שמורידים לו את החיתול בא ישר במגע עם איבר המין שלו, נשים לעומת זאת צריכות לעשות חקירה מעמיקה איך נראה הפות שלנו - אנחנו נעשה זאת רק אם יעודדו אותנו ויאפשרו לנו לחקור את המיניות שלנו", אומרת רובינשטיין-שטרן. "בחברה שבה המיניות הנשית היא תמיד פחותה והאישה הרבה פעמים מהווה חלק מגירוי הגבר ולא בזכות עצמה, ההרשאה הזו עוד בחיתוליה - זאת אומרת שאנחנו כבר במקום שאם מאפשרים לנו כנשים לחקור, אנחנו נמשיך לחקור".

"התאהבות פתאומית באישה, גם לאחר שנים של זהות סטרייטית, היא תופעה מוכרת ומבוססת מחקרית", אומרת ברסלב. "היא מדגישה את המורכבות והגמישות של המשיכה האנושית, ואת החשיבות של קבלה עצמית וסביבה תומכת. גם אם מדובר ביציאה לדרך חיים חדשה וגם אם מדובר ביציאה זמנית מההגדרות לטובת אהבה מפתיעה ומרגשת לנשים יש את היכולת, הלגיטימציה והפתיחות להתנסות. והנה לפחות פרמטר אחד שבו נשים זוכות ליותר חופש וגמישות בהשוואה לעמיתיהן הגברים".

"ככלל, היכולת לדבר מיניות היא מפתח לשינוי חברתי", מסכמת רובינשטיין-שטרן. "אם היו מאפשרים לנו לנהל שיח יותר אותנטי, מיני ולא מיני, הייתה לנו יכולת להתבטא בצורה טובה ומגוונת יותר וכן להפחית משמעותית את הסבל הכרוך בהסתרה והבושה הנלווים לחוסר ביטוי זה".