שנים פחדתי מגיל 40, למען האמת, כשהגעתי לגיל 30 זה כבר היה משבר, הזדקנתי, אני כבר לא צעירה ופוחזת. אבל גיל 40- היה בו כבר משהו אחר. זה גיל שאמרתי עליו שאני כבר מספיק חכמה, ניסיון החיים שלי כבר עוזר לי להנות ממה שלעולם יש להציע לי, אבל עוד לא מספיק עיפה כדי לא להספיק להנות מזה. גיל 40 זה בעצם גיל 40 החדש.
הייתרון הגדול ביותר של הגיל הזה הוא שאצל רוב הנשים בגיל 40, הזהות כבר מגובשת. הזהות שלנו היא הדרך שבה אדם תופס ומגדיר את עצמו והיא כוללת את האמונות, הערכים, התחושות והמאפיינים שמעצבים את התפיסה שלנו לגבי העצמי העולם ואחרים ובכך מעצבת גם את התגובות שלנו לדברים שקורים לנו. הזהות היא זו שמסייעת לנו להגדיר לאן אנחנו שייכים ומה הכיוון והמשמעות בחיים ומשפיעה על הדרך שבה אנו מקבלים החלטות, יוצרים קשרים חברתיים ומגיבים לאתגרים.
במילים אחרות, בגיל 40 אנחנו כבר יודעות מי אנחנו, מה הכישורים שלנו, מה אנחנו שוות. אנחנו יכולות להפסיק ולנסות להרשים אחרים ולנסות הרבה יותר להרשים את עצמו. בגיל 40 כבר מתחיל להיות לנו אכפת מהאושר שלנו וחשוב לנו להרגיש טוב פיסית ונפשית. ניסיון החיים שצברנו עד לגיל 40 מאפשר לנו להכיר הרבה יותר טוב את הכישורים שלנו ולהתכוונן טוב יותר למלחמות שאנחנו רוצים להילחם ועל המלחמות עליהן אנחנו מוכנות לוותר.
הזהות בשלה, וגם המיניות
בגיל 40 אנחנו מוכנות להסתכל בעיניים למערכת הערכים שלנו ולשאול: זה מה שאני מאמינה בו? זה מה שאני רוצה? האם ההתנהגות שלי והמעשים שלי תואמים את מה שאני רוצה ומה שאני מאמינה בו? ולעשות שינויים שיגרמו לנו להיות מאושרות יותר.
אבל היתרון האמיתי טמון בכך שהבשלות הזו בזהות, מתבטאת בכל תחומי החיים: גם במישור המקצועי אנחנו בדרך כלל כבר במקום בקרירה שהוכחנו את עצמנו. לעיתים אנחנו מבוססות היטב במקום העבודה, בטוחות הרבה יותר בעצמנו ומקבלו החלטות יעילות ומהירות יותר, מה שמוביל אותנו בצורה טובה יותר לדרגות ניהול. לעיתים אנחנו מגששות תחומי עניין ותעסוקה חדשים כי אנחנו מבינות שיש לנו את הזכות לקום בבוקר מאושרות. לעיתים זה שיש רגע אוויר לנשימה בין כל מטלות החיים מאפשר לנו לשים, ולו לרגעים ספורים, את עצמנו בקדמת הבמה ואנחנו יכולות לשקול את ההתפתחות המקצועית שלנו. ללמוד לימודים פורמליים (תואר נוסף בתחום שלנו או בתחום אחר) או לא פורמליים (חוגים, תחביבים, ספורט).
גם מערכות היחסים שלנו מתחילות להיראות אחרת: אנחנו כבר למודות ניסיון מאיך נראית מערכת יחסים לא טובה וכבר אין לנו את הכח והאנרגיה לבזבז על אנשים שלא עושים לנו טוב. לכן בגילאים נראה "דילול" במערך החברתי לטובת מערכות יחסים משמעותיות ועמוקות יותר והתקשורת תשתפר.
הצורך במערכת יחסים טובה ועמוקה יכולה להביא דווקא למשבר בנישואין היות והסטנדרטים מהקשר עולים וכבר אנחנו רוצות יותר: שיתנהגו אלינו יפה יותר, בכבוד יותר, שיענו על הצרכים הרגשיים שלנו יותר ושיהיה עניין ביחסים וחברות. וזה עוד בלי שדיברתי מילה על הבשלות המינית הנשית שמבשילה בגיל הזה והיא עוד תחום שאנחנו נהנות להתפתח בו.
אז מה, הכל דבש?
אכן לא הכל דבש. האמת היא שיש גם לא מעט קשיים: יש ילדים והם דורשים את תשומת הלב שלהם ופעמים רבות, אם יש מזל. גם ההורים שלנו חיים ובתמונה. מצד אחד ההורים בדרך כלל לא מבוגרים מדי שנצטרך לסעוד אותם (כי לא רק גיל 40 הוא גיל 30 החדש, אלא גיל 70 הוא גיל 55 החדש) ומספיק צעירים כדי לתמוך ולעזור, אבל לפעמים גם הם דורשים את תשומת הלב שלהם.
גם הגוף דורש את התחזוקה שלו: פעמים רבות בגיל 40 נשים מתחילות להרגיש את הסימפטומים של הפרה מנופאוזה, שהיא התקופה שלפני הפסקת הווסת. נשים חוות סימפטומים שונים שפעמים רבות הן לא מודעות להן: שינויים במחזור, גלי חום והזעות לילה, שינויים במצב הרוח, בעיות שינה, עייפות וחולשה, כאבים בשרירים ומפרקים וירידה בחשק המיני, שינוים ביכולות הקשב והכי גרוע: עליה במשקל ובשומן הביטני. אבל רוב הנשים יכולות להתעלם מהסימפטומים או לא להבין שזה מה שהגוף שלהן עובר ולתלות את הקשיים הפיסיים והנפשיים במצב הפוליטי המורכב מאוד או בעצמן, במשפחתן, במקום העבודה או בזוגיות שלהן ולהרגיש רע עם עצמן.
מעבר לכך, בגיל הזה גם עלולים להתעורר שדים חדשים: יכול להתעצם הפחד מההזדקנות ולהיות יותר מושא לסטיגמות חברתיות (להפוך מהצעירה הנכונה והמגניבה ל"דודה" שאומרת מגניבה, למרות שכבר שני עשורים לא מדברים ככה) בטח בעולם הדוגמנות שבו מגיעים לשיא בגיל 12, עלולים להרגיש שעברנו את השיא שלנו מזמן ומעכשיו זו רק ירידה, להרגיש שאנחנו לא באמת שייכות ולחוות ירידה בערך העצמי שלנו.
אז אולי דווקא גיל 40 הוא לא כל כך פשוט?
הוא לא פשוט אבל זה סוד הקסם שלו: גיל 40 יכול להתהוות כגיל של העצמה גדולה: דווקא הקשיים האלו, החוויה של נשים שהן "לא עצמן" יחד עם ניסיון החיים, מובילה אותן למצוא פתרונות טובים יותר, להילחם על ההתפתחות שלהן ועל בריאותן הפיסית והנפשית.
הצורך באיזון הפנימי בולט במיוחד לאור הצורך לאזן גם את כל הלחצים הנובעים מהצורך בסנכרון כל תחמי החיים שלנו: הבית, המשפחה הגרעינית והמורחבת, הזוגיות, הקרירה, התחביבים והרצון לחיות טוב ולא רק לחיות. הסנכרון הזה הוא לא פשוט, הוא מצריך מיומנות ויכולות ארגון (שלעיתים נפגעות בגלל הפרה מנופאוזה). אך המיומנויות האלה כבר הרבה יותר טובות מאול שהיו לנו בעשורים הקודמים, היות והזהות שלנו מגובשת ואנחנו יודעות טוב יותר מה חשוב לנו ועל מה אנחנו מוכנות לוותר.
ההבנה של מה באמת חשוב בחיים יוצרת מבנים ברי קיימא המאפשרים לנו למתג את עצמנו מחדש ולפרוח בפריחה מחודשת, הפעם כנשים בשיא פריחתן. גיל 40 הוא לא גיל של ויתור, אלא של התחדשות. זה הזמן בו נשים יכולות להרגיש חזקות יותר, בעלות ידע, ניסיון ובשלות המאפשרים להן לקחת את החיים לכיוונים חדשים. עם ההזדמנויות החדשות והמודעות האינדיבידואלית, אין ספק ש-2025 מביאה איתה דור חדש של נשים בגיל 40 - כאלה שמעצבות את גורלן בעצמן.
אין אין על גיל 40, בעצם, אולי חוץ מגיל 50.
הילה מעוז שפיצר, דרמה-תרפיסטית, מומחית בבריאות נפש קהילתית, דוקטורנטית במעבדה לנוירוביולוגיה התנהגותית באוניברסיטת חיפה ומנהלת ברשת "עוצמות - פסיכותרפיה אינטגרטיבית" www.otsmot-psy.co.il