אבעבועות רוח היא מחלת ילדים מדבקת ביותר, ולמעלה מ-90% ממי שנחשף אליה נדבק בה אם אינו מחוסן. לפני שהחיסון נכנס לשגרה בישראל, מרבית הילדים נדבקו במחלה בין הגילאים שלוש עד שש. ככל שגיל ההידבקות עולה והחולה מבוגר יותר כך המחלה קשה יותר ומלווה בסיבוכים. בעבר נהגו לקיים "מסיבות הדבקה" בהן הביאו ילדים בריאים להדבק ממי שחלה (כולנו זוכרים את הסצנה המיתולוגית מהסרט אלכס חולה אהבה), כיום, קיים חיסון כנגד מחלת אבעבועות הרוח, ולכן הדבקה מכוונת מסוכנת, היות והיא חושפת את הילדים למחלה שכרוכה בסיבוכים שלא לצורך, וגם גורמת לנשאות לווירוס, מה שעלול לגרום להתפרצותו בגיל מבוגר כשלבקת חוגרת.
לאחר שהחולה מחלים מאבעבועות רוח, וירוס הוריצלה זוסטר נשאר בגוף במצב רדום במערכת העצבים. בקרב 10%-20% מהחולים שחלו באבעבועות, הווירוס יתפרץ שוב, אפילו 40-80 שנה לאחר המחלה הראשונה. התפרצות זאת היא למעשה "שלבקת חוגרת".
התופעה יכולה להופיע בכל גיל, אולם היא שכיחה יותר לאחר גיל 50. יותר מ-90% מהמבוגרים מגיל 50 ומעלה הם נשאים של וירוס הוריצלה זוסטר.
שלבקת חוגרת: תסמינים, מהלך מחלה ואבחון
שלבקת חוגרת מתחילה בהופעת כאבים חזקים מאוד באזור מסוים על פני העור. זהו למעשה האזור שקשור לעצב בו הווירוס היה "רדום" כל השנים. בהמשך המחלה תופיע על פני העור פריחה כואבת עם שלפוחיות. לרוב המחלה חולפת מעצמה לאחר כשלושה שבועות, אך הכאבים באזור עלולים להימשך אפילו מספר חודשים לאחר מכן ואפילו להפוך לכרוניים.
האבחון נעשה כאשר שלפוחיות מופיעות לאורך 'חגורה' של עור, כמעט תמיד רק בצד אחד של הגוף. ההופעה של הכאב לפני הפריחה מאוד מבלבלת, ופעמים רבות הכאב משויך למצבים רפואיים אחרים. לכן חשוב גם להסתכל על העור בכל מקרה של כאב חד. הטיפול מתבסס על תרופות אנטי-ויראליות בשלב מוקדם ככל האפשר של המחלה, כדי להפחית את עוצמת הכאבים ולזרז החלמה. בנוסף, טיפול במשככי כאבים יקל על התסמינים.
השלפוחיות העוריות של חולה בשלבקת חוגרת כוללות את הווירוס וריצלה זוסטר, ולכן בעת ההתפרצות החולה מדבק כאילו היה ילד עם אבעבועות רוח. חולה בשלבקת חוגרת יכול להיות המקור לתחילתה של הדבקה חדשה שפוגעת בילדים הצעירים והמבוגרים שעדיין לא חלו במחלה ולא חוסנו.
יש להדגיש כי מרבית אלה שחלו באבעבועות רוח לא יחלו במחלה זו שוב, כיוון שמערכת החיסון מייצרת כנגד הווירוס נוגדנים. אך נוגדנים אלה, הנמצאים רק במחזור הדם, אינם מונעים את הופעת מחלת השלבקת. הסיבה להופעת השלבקת, למרות קיום הנוגדנים, אינה ידועה, ומשערים שחולשה זמנית של מערכת החיסון גורמת לכך.
רוב החולים בשלבקת לא יחלו שוב, אולם יש כאלה שהמחלה מופיעה אצלם כמה פעמים עם תופעות רבות של אבעבועות ואף בשני צידי הגוף.
החיסון: המפתח למניעה
מניעה היא תמיד האפשרות הטיפולית הכי טובה, ומכאן חשיבותו של החיסון כנגד אבעבועות רוח, וריצלה זוסטר, הן בהגנה ישירה על הפרט והן בהפחתת הסיכוי להיחשף לווירוס (פחות אנשים נדבקים ומעבירים אותו הלאה). החיסון עצמו מכיל ווירוסים מוחלשים והוא ניתן בזריקה.
בארץ החלו לחסן בשגרה משנת 2008 במסגרת החיסון המרובע (MMRV) בשתי מנות: הראשונה בגיל 12-15 חודשים והשנייה בכיתה א'. החיסון הנוכחי אינו מונע תמיד את המחלה, אך אצל מקבלי התרכיב התסמינים קלים הרבה יותר וכמעט ללא סיבוכים מסוכנים. אצל מחוסנים, כנראה שהווירוס לא נשאר במצב רדום בגוף (במערכת העצבים) ולכן השלב השני של המחלה, השלבקת החוגרת, אמור להימנע לגמרי.
עבור כל אלו שלא חוסנו בילדות (כי עדיין לא היה חיסון כשהיו ילדים) קיים גם חיסון ייעודי לשלבקת עצמה. החיסון לשלבקת חוגרת מומלץ לכל המבוגרים מגיל 50 ומעלה ונמצא בסל הבריאות מגיל 65 ומעלה ולמבוגרים עם דיכוי חיסוני מגיל 18 ומעלה. מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לגבי החיסונים המומלצים עבורכם ובנושאי קידום בריאות ורפואה מונעת בכלל.
ד"ר אביטל ווייס, מומחית ברפואת משפחה ומנהלת תחום זה במאוחדת מחוז צפון