הטרמה, בפשטות, היא הכנה מוקדמת. זהו תהליך של הסבר, ליווי והכנה רגשית ופסיכולוגית של הילד לקראת הטיפול הרפואי. זוהי הזדמנות עבור ההורים והרופא לבנות אמון, להפיג חששות ולשדר מסר ברור: הכל בשליטה, ואתם בידיים טובות. מחקרים מראים שילדים שעוברים תהליך הטרמה נכון, מרגישים שותפים להליך הטיפולי ומגיעים אליו רגועים יותר, משתפים פעולה טוב יותר, וחווים פחות טראומה וחרדה גם לטווח הארוך.
לא מפתיעים ולא מסתירים - משתפים
הרצון "לחסוך" מהילד מידע כדי למנוע ממנו חרדה הוא מובן, אבל לרוב אינו מועיל, ואף עלול להזיק. ילדים קולטים שינויים בהתנהגות, מרגישים מתחים, וכשהם מגיעים למרפאה ומגלים לבד את מה שהוסתר מהם - החרדה רק מתעצמת. ילד שמופתע מגלה לא רק שהוא עומד לעבור טיפול לא נעים, קשה ולפעמים אפילו כואב, אלא גם שהמבוגרים סביבו לא היו כנים איתו, דבר שמערער את תחושות הביטחון והאמון שלו. מבחינת הילד, אם הסתירו ממנו, כנראה שיש סיבה ממש טובה לחשוש.
שיחה מקדימה ותיאום ציפיות
המלצה חמה להורים, מרופא - לפני כל הליך רפואי, ובטח שלפני טיפול שיניים כרורגי, שבו לשיחה רגועה עם הילד. הסבירו לו מה עומד לקרות, הדגישו שאתם תהיו איתו בכל שלב, ושהרופא שם כדי לעזור ולרפא, ולא כדי לפגוע. אפשר ורצוי להראות לילד תמונות של הרופא ושל המרפאה, כדי שהכל ירגיש לו מוכר, ואפשר אפילו לתאם ביקור מקדים במרפאה לצורך היכרות עם הצוות והסביבה.
חשוב לזכור שגם אתם ההורים חוששים מההליך שצפוי לילד. לא רק שאתם מודאגים מכך שהגוזל שלכם הולך לעבור עכשיו טיפול שיכול להיות קשה, לא נעים, עם מהלך ריפוי כואב, ולא רק שאתם לוקחים על עצמכם את החששות והפחדים של הילד, אלא שחלקכם וודאי סוחבים פחדים, חרדות ואולי אף טראומות מטיפולים שאתם עברתם כילדים או בכלל. אבל הורים, חשוב שתדעו שהפחדים שלכם מועברים לילד, לפעמים רק במילים עקיפות או בשפת גוף, והם רק מגבירים את תחושת האיום שהוא חש. אל תדברו עם הילד על הפחדים שהיו לכם כילדים, ובוודאי אל תספרו לו סיפורי אימה וטראומה שחוויתם. נסו לשדר רוגע וביטחון, כי הילד מסתכל עליכם ולומד מכם איך לפרש את הסיטואציה. בהקשר זה מומלץ שגם אתם תעשו הטרמה לעצמכם, תבררו על הטיפול, תתייעצו עם הרופא ותשאלו שאלות שיכולות לעזור לכם להבין טוב יותר, לחשוש פחות, ולהעביר את זה הלאה לילדיכם.
לאחר הטיפול מחזקים, מרימים, לומדים
לאחר הטיפול חשוב לשוחח עם הילד על החוויה. כדאי להבליט את מה שעבר חלק, לתת חיזוקים על האומץ, ולעזור לו לראות כמה זה היה פחות נורא ממה שהוא חשב. המסר הוא: הצלחת! אתה יכול. אתה חזק. זו לא רק סגירת מעגל, זו גם הכנה מיטיבה לפעם הבאה. כשהזיכרון שיישאר לילד יהיה טוב ומחזק, גם הטיפול הבא וההכנה אליו יהיו טובים יותר.
לד"ר איתי זאבי באתר zap דוקטורס
לאתר של ד"ר איתי זאבי
ובנימה אישית
כשהבת שלי הייתה בת שנתיים היא הייתה צריכה לעשות בדיקת דם אמיתית, של גדולים, דרך הוריד, ולא הקזת דם מהאצבע. כמובן שכולנו חששנו, אבל עשינו לה הכנה טובה. הסברנו בדיוק מה היא עומדת לעבור, עברנו על כל שלב בתהליך, הראינו לה פיזית איך זה עומד להתבצע. תארנו לה איך האחות תיקח לה את היד ותשים לה גומי מיוחד על הזרוע שאולי קצת ילחץ, שהיא תנקה את אזור הבדיקה עם תחבושת קטנה עם חומר שאולי יהיה קר ולא נעים, ולבסוף תהיה גם "צביטה" קטנה וקצת כואבת, וזהו. ואכן כך היה. איך שנכנסנו, הבת שלי הושיטה לאחות את היד ושיתפה פעולה בכל השלבים. אז נכון, בסופו של דבר הייתה דקירה, ואין מה לעשות, דקירה זו דקירה. אבל זה כל מה שזה היה. דקירה קטנה וקצת כואבת, והילדה אפילו לא בכתה. לאחר מכן גם האחות וגם אנחנו הרעפנו עליה שבחים, שיחזרנו יחד איתה את כל התהליך והחמאנו לה על כמה שהיא הייתה גיבורה ושזה היה קטן עליה. החוויה הטובה והזיכרון הטוב ממנה נשארו גם לקראת הפעם הבאה שהיא הייתה צריכה בדיקת דם, שעברה אפילו יותר בטוב מבפעם הראשונה.
לסיכום, הטרמה נכונה מעניקה לילד תחושת שליטה וביטחון, מפחיתה חרדה, ותורמת לשיתוף פעולה טוב יותר בטיפול. עם הכנה מתאימה, טיפול כירורגי יכול להפוך מחוויה מאיימת לחוויה מתקנת, ולהזדמנות לבניית חוסן וביטחון עצמי. ודבר אחרון, כדאי לשתף את הרופא בחששות של הילד ובתהליך שעשיתם איתו לקראת הטיפול. ההבנה של הרופא את מידת החרדה והמוכנות של ילדכם יוכלו לעזור לו בבחירת הדרך הנכונה לטיפול והוא גם יוכל לשקול את הצורך בעזרה תרופתית או אחרת להפגת החרדה.
ד"ר איתי זאבי - מומחה בכירורגיית פה, פנים ולסתות
מרכז מומחים מרפל
מרכז רפואי הדסה עין כרם
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי
הכתבה בשיתוף zap דוקטורס