הורות היא משימה לא פשוטה. היא דורשת מאיתנו להיות רגישים, מכילים, ברורים, סמכותיים, יציבים ונעימים, היא דורשת התמודדות עם בלת"מים והתקלות (משביתה דרך כינים ועד יום פיג'מות בגן), יצירתיות והרבה מאוד סבלנות. ואנחנו עושים את כל זה באהבה, ובדרך כלל בהצלחה, עבור הילדים שלנו. אבל לפעמים זה קשה מדי, ולא באשמתנו.
המציאות בישראל מאז ה-7 באוקטובר היא כאוטית, מפחידה, מטלטלת ומציפה. כל אחד מאיתנו מתמודד איתה אחרת וברמות אחרות של חשיפה, אבל מכולנו היא דורשת משאבים. כשאתם מקבלים פוש לטלפון עם חדשות קשות, זה דורש משאבים, כשמחירים מתייקרים - זה דורש משאבים, כשאתם משתגעים מדאגה לבן הזוג או לאחיינית שבצבא - זה דורש משאבים, וכשאתם מבלים את ארוחות שישי בוויכוחים פוליטיים סוערים - גם.
כל הדברים האלה, ועוד רבים אחרים, שהפכו לחלק מהשגרה שלנו - לוקחים מאיתנו כוחות. התחושה הזו שבכל בוקר כשאנחנו קמים, החדשות יכולות להפתיע ולהפוך שוב את חיינו על פיהם - שואבת מאיתנו כוחות. עבור הורים, הכוחות האלה, המשאבים המבוזבזים, הם מצרך יקר מאוד, כי כפי שאמרנו - עצם ההורות דורשת מאיתנו כל כך הרבה.
זו בדיוק הסיבה לכך שהמון הורים מסתובבים מובסים לאחרונה, מותשים. כמו שחברה טובה אמרה לי: "זה קשה מדי. נפלנו על ה-5 יחידות מתמטיקה של החיים". אני רואה את זה כמעט אצל כל הורה שמגיע אלי לקליניקה - עייפות. הרבה מההורים האלה יודעים מה הם צריכים לעשות, מה הילדים שלהם צריכים, אבל פשוט נגמרו להם הכוחות.
ומה עם הילדים שלנו? גם הם קמים בבוקר ולא יודעים אם תהיה היום שביתה, אם תהיה אזעקה, אם המורה שלהם יחזור ממילואים. גם ילדים קטנים נחשפים לקושי של החיים, לשלטים העצובים ברחובות, לתמונות קורעות הלב. הם רואים את הורים שלהם צמודים לחדשות, מקווים ומתאכזבים פעם אחר פעם.
באחת הפעמים שהחזירו חטופים סיפרתי על זה בשמחה לבן ה-9 שלי, והוא ביקש ממני לא לספר לו יותר גם דברים טובים, כי זה גורם לו לחשוב על החטופים שעדיין שם. כמוהו כל הילדים בדור הזה נאלצים להכיל מציאות מאוד לא פשוטה (וזה הדור שהיה שנתיים בשיגעון קורונה, כן?). אי הוודאות מחלחלת לחיים שלנו מכל כיוון, ומשפיעה על הסבלנות והשקט הנפשי של כולנו, הורים וילדים כאחד.
אז מה עושים?
1. מכירים בזה
לפעמים הדבר החשוב ביותר לעשות היא להבין מה עובר עלינו. אם אתם מרגישים חסרי סבלנות, קלים לכעוס ולא רגועים - חשוב שתדעו למה זה קורה לכם. תביטו רגע על החיים שלכם, בחמלה, ותבינו שהמציאות כרגע מקשה עליהם. וזה בסדר.
2. עושים התאמות
המצב הזה הוא לא סטטי. יש ימים שהמציאות יותר קלה, ויש ימים שפחות. בימים שפחות, לדוגמה בסוף שבוע ארוך עם הילדים, נסו להקל על עצמכם. אין שום סיבה לקחת את הילדים למסלול של 5 ק"מ בסופ"ש שבו אתם חסרי אנרגיות. אם אתם מרגישים שאתם קרובים לקצה שלכם, נסו להקל על עצמכם. קצת יותר מסכים, קצת יותר טייק אווי, קצת יותר חיבוקים בסלון.
3. מדברים על זה
הסעיף הזה מתחלק לשניים. ראשית חשוב שתדברו על התחושות האלה עם האנשים שקרובים אליכם - בן/בת הזוג או חברים טובים. כשפורקים את המועקה לאנשים שאוהבים, המציאות הופכת להיות נסבלת יותר.
שנית, דברו על זה עם הילדים. זה ממש בסדר, ואפילו רצוי, לומר שאתם מרגישים קצת פחות סבלניים היום וצריכים את העזרה שלהם, או לומר שאתם קצת עצובים ורוצים חיבוק.
מעבר לעובדה שזה יהפוך אתכם למובנים יותר, זו גם דוגמה אישית נהדרת לילדים - שמותר לכולנו להיות גם לא בשיא, ומותר לבקש עזרה.
4. ממלאים מצברים
דווקא כשהמציאות כל כך מאתגרת, חשוב מאוד למלא את המצברים. צאו לחופשה קצרה, תנשמו קצת טבע (זה מרגיע), לכו לאימון, צאו לבלות עם חברים או שתו יין בסלון עם אנשים שמצחיקים אתכם. חפשו את הדבר שמחזיר לכם קצת כוחות - ולכו על זה. לא רק בשבילכם, אלא גם כדי שיהיה לכם כוח להחזיק את חוסר הוודאות והרגשות המורכבים של הילדים שלכם.
אם המצב משפיע עליכם בצורה משמעותית, ואתם מתקשים להתמודד עם השגרה, כדאי לפנות לעזרה מקצועית.
5. מוציאים את הפוליטיקה מהבית
הצעד הראשון לשקט נפשי הוא להפסיק לקבל התראות בטלפון. בכל פעם שאתם יושבים עם הילדים והטלפון שלכם משמיע קול של פוש, משהו בכם נדרך. בכל פעם שאתם מציצים בהתראות ומלמלים לעצמכם "אי אפשר ככה יותר" - משהו בילדים נדרך. ואפשר אחרת. אפשר להניח את הטלפון בצד, להשקיט התראות ולא להדליק חדשות בשעות שהילדים במרחב המשותף.
בנוסף, חלק גדול מהאנרגיות שלנו מתבזבז על ויכוחים פוליטיים בתקופה הזו. חברים מתרחקים ומשפחות נקרעות בגלל שכולם כל כך צודקים וכל כך כועסים כל הזמן. אז לא משנה באיזה צד אתם - נסו לזכור שהאמת שלכם היא שלכם, ולא מוחלטת, ושלא משנה כמה חזק תתווכחו, אתם לא תשנו
את דעתו של הצד השני. אז נסו להפחית את האנרגיה השלילית הזו בבית שלכם ובטח שסביב הילדים.
וזכרו שהילדים שלנו לא צריכים הורים מושלמים - הם צריכים הורים שמחזיקים מעמד, שמתגברים על אתגרים, גם כשקשה. במיוחד כשקשה.
יפעת סני היא מנחת הורים מוסמכת מכון אדלר. מתמחה בגיל הרך ובגיל ההתבגרות