להוסיף קצת חריפות לארוחה שלכם - זו הדרך הפשוטה - אך יעילה לאכול פחות, כך לפי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת פן סטייט.
חוקרים במרכז להערכת תחושתית של האוניברסיטה בדקו כיצד העלאת תחושת ה"צריבה בפה" - כלומר, תחושת החריפות ממרכיבים כמו פלפל צ'ילי - משפיעה על כמות המזון שאנשים צורכים במהלך ארוחה. הממצאים, שכבר זמינים באינטרנט ועתידים להתפרסם בגיליון אוקטובר של כתב העת Food Quality and Preference, מצביעים על כך שהפיכת הארוחה לחריפה, אפילו במקצת, גרמה למשתתפים לאכול פחות - ובכך לצרוך פחות קלוריות.
"אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שכאשר אנשים אוכלים לאט יותר - הם אוכלים פחות באופן משמעותי", אמרה ד"ר פייג' קנינגהם, פוסט-דוקטורנטית ומחברת ראשית של המחקר. "שיערנו שהפיכת הארוחה לחריפה יותר תאט את קצב האכילה. רצינו לבדוק בתנאי מעבדה מבוקרים אם תוספת קטנה של חריפות - מבלי שהמנה תהיה בלתי אכילה - תגרום לאנשים לאכול לאט יותר ולכן גם פחות".
החוקרים מצאו שתוספת קטנה של פלפל צ'ילי יבש האטה את קצב האכילה והפחיתה את כמות המזון והאנרגיה שנצרכו - וכל זה מבלי לפגוע בטעם הכללי של המנה.
"זוהי אינדיקציה לכך שהוספת פלפל חריף יכולה להיות אסטרטגיה להפחתת הסיכון לצריכת יתר של קלוריות", אמר פרופ' ג'ון הייז, מומחה למדעי המזון ומחבר שותף למחקר. "אמנם שליטה בגודל המנה לא הייתה המטרה המרכזית, אך התוצאות מציעות שזה יכול לעבוד. אז בפעם הבאה שתרצו לאכול קצת פחות - נסו להוסיף נגיעת חריפות, זה עשוי להאט אתכם ולעזור לכם לאכול פחות".
אוכלים יותר לאט
צוות החוקרים ערך שלושה ניסויים בקרב 130 משתתפים, שקיבלו אחת משתי מנות עיקריות: צ'ילי בשר בקר או עוף טיקה מסאלה - כל אחת בגרסה חריפה או עדינה. רמת החריפות נשלטה על ידי שינוי מדויק של היחס בין פפריקה חריפה לפפריקה מתוקה, כדי להגביר את החריפות מבלי לשנות את טעם הצ'ילי הכללי.
המשתתפים צולמו באיכות גבוהה בזמן האכילה, והחוקרים ניתחו את ההתנהגות שלהם על פי הסרטונים. הם מדדו את כמות המזון והמים שנצרכה, משך הארוחה, קצב האכילה (גרמים לדקה), תדירות הביסים, גודל הביסים, והערכות לגבי רעב, אהבת המנה ורמת החריפות לפני ואחרי הארוחה.
המחקר מציע כי הירידה בצריכה נובעת משינויים בהרגלי האכילה עצמם. המשתתפים פשוט אכלו את המנות החריפות יותר לאט. כשקצב האכילה איטי יותר, האוכל שוהה זמן רב יותר בפה - וזה יכול לתרום לתחושת שובע מוקדמת יותר.
"הדבר הקריטי כאן הוא שהירידה בכמות המזון לא פגעה בהנאה מהארוחה", הוסיף הייז. הוא גם ציין כי כמות המים שנשתתה לא הייתה שונה משמעותית בין הגרסאות החריפות לעדינות, מה שמעיד שצריכת מים מוגברת לא הייתה הגורם לצריכה הנמוכה יותר של המזון - בניגוד למה שאולי היינו מצפים. "זו בדיוק הסיבה שצריך מחקרים אמפיריים על התנהגות - מה שנראה לנו הגיוני אינטואיטיבית, לא תמיד נכון בפועל," אמר.
בנוסף, תחושת הרעב לפני ואחרי הארוחות הייתה דומה - כלומר, המשתתפים הרגישו שבעים גם לאחר שאכלו פחות מהמנה החריפה. בהמשך, הצוות מתכנן לבדוק כיצד תחושת ה"צריבה בפה" משפיעה על התנהגויות אכילה אחרות - כמו נשנוש בין הארוחות.