רופא מסביר: מה אסור לעשות כשמקבלים כוויה?

עבור רבים, ל"ג בעומר הוא יום של חוויות וזיכרונות ילדות - ריח עשן באוויר, מדורה בוערת וקומזיץ לילי עם תפוחי אדמה, מרשמלו וגיטרה. אך לצדו של הקסם החגיגי, טמונות גם סכנות ממשיות - כוויות, חתכים, שאיפת עשן ופציעות כתוצאה מאיסוף קרשים או הדלקת אש בלתי מבוקרת.

ל"ג בעומר הוא חג שמח, אבל חשוב לזכור אש היא לא צעצוע. כדי להבטיח חוויה בטוחה, עלינו לפעול באחריות כבר מהשלב הראשון.

הנה כל השלבים שצריך לעבור כדי לעשות את החג בטוח:

זהירות בדרכים: תאונות דרכים הן מהגורמים המרכזיים לתמותת ילדים. דאגו שלילדים יהיה ליווי מבוגר והזכירו להם לעבור רק במעברי חצייה ובזהירות.

לבוש מגן: נעליים סגורות ומכנסיים ארוכים מספקים הגנה מפני עקיצות חרקים, הכשות נחשים ופציעות בשטח.

הימנעות ממקומות מסוכנים: אל תאפשרו לילדים להיכנס לאתרי בנייה, שדות עם עשבייה גבוהה או אזורים שאינם בפיקוח.

קרשים בטוחים: לאסוף רק עץ נקי - ללא מסמרים, זכוכיות או חלקי מתכת חדים.

הדלקת המדורה: רק תחת פיקוח הדוק של מבוגר אחראי שידליק את האש.

בחרו מיקום פתוח: רחוק מכבלי חשמל, עצים יבשים ומדורות אחרות.

אמצעי כיבוי בהישג יד: דלי מים, מטף או חול.

שומרים מרחק: אין לזרוק לתוך המדורה תרסיסים, דלקים או חומרים כימיים - זה עלול לגרום לפיצוץ.

לבוש מתאים: בגדים מבד כותנה, בגדים ארוכים ונעליים סגורות יגנו מפני גצים.

כוויות הן אחת הפציעות הנפוצות בל"ג בעומר, אך טיפול ראשוני נכון יכול להקטין את חומרת הנזק ולשפר את תהליך ההחלמה.

מה לעשות במקרה של כוויה?

הרחיקו את הנפגע מהאש באופן מידי ובזהירות.
קררו את האזור הפגוע במים פושרים (לא קרים!) למשך 15-20 דקות. קירור מידי מסייע להפחתת הנזק לרקמות.
הסירו בעדינות תכשיטים, חגורות או בגדים לוחצים סביב האזור הפגוע. יש להסיר בהתחלה לפני הופעת הבצקות וכל עוד לא נדבקו לעור.
כסו את הכוויה בתחבושת סטרילית רכה או בבד נקי ללא הדבקה ישירה לעור
אל תמרחו חומרים ביתיים (כגון שמן, חמאה, משחות סבתא) - הם עלולים להחמיר את הנזק.
הקפידו על שתייה מרובה - כדי למנוע התייבשות, במיוחד בכוויות נרחבות.

• כאשר מדובר בכוויה מדרגה שנייה ומעלה (אדמומיות קשה, שלפוחיות, קילוף עור)
• כאשר הכוויה מכסה שטח גוף נרחב או נמצאת באזור רגיש - פנים, ידיים, רגליים, מפשעות או דרכי הנשימה.
• כאשר הכוויה נגרמה משאיפה של עשן ויש סימני קוצר נשימה, צרידות או שיעול.
• בכל מקרה של כוויה בילדים קטנים או בקשישים.
• כאשר יש סימני זיהום: אודם מתפשט, הפרשות, חום.

בדרך כלל, אחרי שטיפה וקירור נכון, אפשר למרוח על הכוויה חומרים מסוימים כדי לעזור בריפוי ולמנוע זיהום.

פציעות המתרחשות בטבע או בזמן איסוף קרישים הן לרוב פצעים מזוהמים שעלולים להסתבך. טטנוס, המוכרת גם בשמותיה העבריים צפדת ופלצת, היא מחלה זיהומית של מערכת העצבים המרכזית הנגרמת מחיידק Clostridium Tetani. זהו חיידק שנפוץ בטבע, ובמיוחד בתוך אדמה חקלאית מעובדת ובעיקר באקלים חם ולח.

פצע מזוהם חייבים לנקות מייד וביסודיות במים ובסבון כדי להרחיק כל שארית של לכלוך ולבצע חיטוי עם פולידין או חומר חיטוי. לאחר מכן יש לפנות בהקדם האפשרי (רצוי מאוד בתוך 24 שעות) למרפאה ולהתחסן נגד טטנוס - מנות דחף של טטנוס ניתנים אחת ל 5 שנים.

תכשירים לטיפול:

· תכשירים המכילים חומרי חיטוי: ויטה-מרפן.

· תכשירים המכילים את החומר הפעיל Trolamine - כגון ביאפין וטרולאמין: חומר פעיל זה מרגיע את הכוויה, מקל על התסמינים (ע"י מתן לחות וקירור העור) ועוזר לתהליך הריפוי.

· תכשירים המכילים חומר אנטי-היסטמיני: כמו פניסטיל ג'ל וטיודנטול ג'ל. הם מרגיעים את המקום ויכולים לסייע מלגרד את הכוויה.

· תכשירים המכילים אלוורה

ישנם כמה דברים שאסור לעשותם, כשמטפלים בכוויות. הם יכולים להזיק לכוויה, לגרום זיהום למקום וכאבים מיותרים.

לא ללחוץ עם קרח: הקרח עלול להכאיב ולגרום לכוויות קור ועלול לפגוע ברקמות.

אין לפוצץ שלפוחיות

לא למרוח מכל הבא ליד: במידה ותזדקקו לטיפול רפואי, הצוות הרפואי יתקשה להסיר שמן, מרגרינה או כל חומר שחשבתם שיקל על הכוויה.

לא להדביק פלסטר על הכוויה

לא לנסות להסיר בגדים שנדבקו לכוויה-השאירו את הפעולות האלו לצוות רפואי מוסמך ואולי תמנעו מצלקות.

במידה והכוויה עמוקה, עם שלפוחיות גדולות, או על אזור רגיש (פנים, ידיים, איברי מין) - כדאי להיוועץ ברופא לפני מריחה.

וכמובן, לא עוזבים לפני כיבוי מוחלט: שפכו מים, ערבבו את האפר, כסו בחול והמתינו לפחות 20 דקות לוודא שהאש לא בוערת מתחת לפני השטח. הסברה לילדים: הסבירו להם שאחריות היא חלק מהחגיגה ומדורה אחראית שווה חוויה בטוחה.

ד"ר אחמד קאסם הוא מנהל מוקד הרפואה הדחופה במכבי שירותי בריאות מחוז צפון