גם השנה, יום הזיכרון מקבל משמעות כואבת ומורכבת עוד יותר בעקבות אירועי השביעי באוקטובר, שהותירו את מדינת ישראל עם פצעים טריים וצער עמוק. עבור משפחות שכולות, התחושות הן לעיתים סותרות. מצד אחד, יש חיזוק בתחושת השותפות הלאומית, אך מצד שני, הכאב מקבל משנה תוקף והופך מוחשי ומטלטל אף יותר. הכוונה נכונה ושימוש בכלים מקצועיים יכולים לסייע בהתמודדות, לאפשר עיבוד של הרגשות וליצור איזון בין הזיכרון לבין המשך החיים.
אבל הוא תהליך אנושי, נורמטיבי וכואב, המתרחש בעקבות אובדן של אדם קרוב. הוא אינו תהליך ליניארי עם שלבים מוגדרים, אלא חוויה ייחודית לכל אדם, שבה הרגשות יכולים להתעורר בגלים בלתי צפויים. הזיכרון של היקרים לנו נשאר חלק בלתי נפרד מאיתנו, ולפעמים, גם לאחר שנים, תחושת האובדן עשויה לשוב ולהכות בעוצמה. פעמים רבות, החברה מצפה מהאבלים "להתגבר" ולהמשיך הלאה, אך האבל אינו נעלם, אלא משתנה ומתעצב עם הזמן.
יום הזיכרון משולב בזיכרון הטראומטי של מתקפת הטרור והמלחמה והופך את ההתמודדות למורכבת אף יותר. רבים חווים הצפה רגשית, חוסר שקט, חרדה או תחושת ניתוק מהמציאות, תגובות טבעיות לחלוטין במצבים כאלה. לצד זאת, חשוב להכיר בכך שהאבל הלאומי מחבר את כולם לתחושת אובדן משותפת, וזו יכולה להיות גם מקור לכוח ולתמיכה.
כיצד מתמודדים עם האבל?
מתן מקום לרגשות - חשוב לאפשר לעצמנו להרגיש, לדבר ולבטא את הכאב. אין צורה "נכונה" להתאבל, וכל אדם חווה זאת אחרת. הימנעות מהתמודדות עם הרגשות עשויה להוביל להשלכות רגשיות ארוכות טווח.
שמירה על שגרה בסיסית - גם בזמנים קשים, ישנה חשיבות גדולה להקפדה על שינה, אכילה ופעילות גופנית, שמסייעות לייצב את התחושות. סדר יום מובנה עשוי להעניק תחושת יציבות בתוך הכאוס הרגשי.
תמיכה חברתית - הימצאות בקרבת אנשים אהובים ושותפות בתחושות יכולה להקל משמעותית על ההתמודדות. שיחה עם חברים, בני משפחה או קהילה תומכת יכולה להפחית תחושת בדידות.
מודעות לזמנים קשים - ישנם תאריכים המעוררים רגשות עזים, כמו יום השנה לפטירה, יום הולדת של הנפטר וימי זיכרון לאומיים. הכנה מוקדמת לקראת ימים אלו ויצירת סביבת תמיכה עשויים להקל על ההתמודדות.
חיפוש עוגנים רגשיים - חיבור לזיכרונות חיוביים, עיסוק בתחביבים, שהות בטבע או אפילו קיום טקסים אישיים לזכר היקרים יכולים להעניק משמעות ותחושת רוגע.
תיעוד והנצחה - כתיבה על האדם שנפטר, שיתוף סיפורים וזיכרונות עם אחרים, או השתתפות בפעילויות הנצחה יכולות להקל על תחושת האובדן ולחזק את הקשר הרגשי עם הזיכרון.
התמודדות עם רגשות אשם - לעיתים, אבל מלווה בתחושות חרטה או אשמה. חשוב לזכור שתחושות אלו הן טבעיות, אך אינן משקפות את המציאות. ניתן לעבוד על רגשות אלו בעזרת שיחה עם אדם קרוב או איש מקצוע.
אבל מורכב - מתי לפנות לעזרה מקצועית?
במקרים מסוימים, האבל עלול להפוך לממושך ומשתק, ולהתבטא בתחושות של חוסר משמעות, ניתוק מהסביבה וקושי תפקודי משמעותי. אם התחושות הללו נמשכות בעוצמה גבוהה לאורך זמן ומקשות על המשך החיים, ייתכן ומדובר ב"אבל מורכב". אבל מורכב יכול לבוא לידי ביטוי במצבים בהם ישנו קשר מורכב עם הנפטר, במצבים של מוות אלים או טראומטי, במצבי אובדן פתאומי ללא יכולת פרידה ועוד.
במקרים כאלה, חשוב לפנות לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש, שיכול להעניק תמיכה וכלים מותאמים אישית להתמודדות עם האובדן, על מנת להמשיך לחיות חיים מלאים ומשמעותיים לצד הזיכרון והכאב.
לסיכום, ההתמודדות עם האבל והזיכרון היא אישית וייחודית לכל אחד. חשוב לזכור שאין דרך אחת נכונה להתמודד, וכל רגש שעולה הוא לגיטימי. המטרה היא לא לשכוח, אלא ללמוד לחיות לצד הזיכרון בצורה שתאפשר חיים מספקים לצד הכאב. בעזרת תמיכה, כלים נכונים והכוונה מקצועית, ניתן למצוא איזון ולצעוד קדימה.
הכותבת: ד"ר אורי-יה רן, פסיכולוגית קלינית מומחית במחוז הצפון של מכבי שירותי בריאות