בין כל המלחמות שמדינת ישראל מנהלת בימים אלה — יש חזית נוספת שלא מקבלת את תשומת הלב הראויה: המלחמה בעישון. זוהי לא רק מלחמה על איכות חיים, אלא מאבק על החיים עצמם, שכל הפסד בו עולה בחיי אדם ממש.
לצערי, במאבק הזה אנחנו מפסידים. בעוד מדינות רבות בעולם מציגות התקדמות אמיתית בהורדת שיעורי העישון באמצעות גישות מקיפות, המאבק הישראלי בעישון נותר קפוא במקום. לפי דו"ח העישון השנתי של משרד הבריאות, אחוז המעשנים בישראל נותר ללא שינוי זה שנים, המשמעות היא שעם גידול האוכלוסייה, מספר המעשנים בפועל רק גדל.
בחודש מרץ האחרון פרסם משרד הבריאות טיוטת תקנה המחייבת הדפסת תמונות אזהרה גרפיות של מחלות הקשורות לעישון על אריזות טבק. לראשונה בישראל, חפיסות סיגריות יישאו לא רק אזהרות טקסטואליות אלא גם תמונות מטרידות של תוצאות העישון - תמונות של מחלות.
העיתוי של המהלך מעורר תהייה. אנחנו נמצאים בתקופה של מתח לאומי חסר תקדים, כשכשליש מהאוכלוסייה סובל מחרדה, דיכאון או הפרעת דחק פוסט-טראומטית. מחקרים רבים מראים שבתקופות כאלה, אנשים פחות מסוגלים לעבד מסרים מעוררי פחד או מתח. למעשה, מסרים מאיימים עלולים להחמיר את המצוקה הרגשית ואף להוביל לעלייה בעישון, כאשר אנשים פונים לסיגריות כאמצעי להתמודדות עם המתח.
ראינו תופעה דומה אחרי אירועי 11 בספטמבר בארה"ב ובמשברים גדולים אחרים, שבהם נצפו עליות זמניות בשיעורי העישון. במצב הנפשי השביר שבו נמצאת החברה הישראלית, הצגת תמונות גרפיות של מחלות עלולה לגרום יותר נזק מתועלת.
הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שאיסורים לבדם אינם מביאים לשינוי התנהגות. אפשר להיזכר בתקופת האיסור על אלכוהול בארה"ב או במסעות ההסברה נגד אלכוהול בתקופת הפרסטרויקה. הוכח מזמן שאיסורים וטקטיקות הפחדה פשוט לא מביאים את התוצאות הרצויות.
מבחינה פסיכולוגית, אנשים לא מזדהים עם התמונות הללו. הם לא רואים את המציאות הזו בסביבתם, הם לא באמת מאמינים שזה יקרה להם, ובוודאי שאינם רואים את עצמם בתמונות האלה. במקרה הטוב, אנשים פשוט יתעלמו מהתמונות, שהרי לכולנו יש נטייה טבעית לחסום מידע שמטריד אותנו. במקרה היותר גרוע, התמונות עלולות לעורר עוד יותר מתח, פחד וכעס.
מה שבאמת משנה הוא הרצון הפנימי של האדם לשינוי. כדי להפסיק לעשן, אדם צריך להרגיש חזק, פעיל, חיובי ומרוצה מחייו ומעצמו. אדם כזה לא יקריב את בריאותו ועתידו בשביל סיגריות. אבל אם נסתכל על מצב החברה שלנו היום, במיוחד לאור מה שעברנו בשנתיים האחרונות, אנחנו במצב של טראומה פסיכולוגית מתמשכת. טראומה כזו לא מטפחת את הכוח הפנימי והערך העצמי הנדרשים כדי להשתחרר מהרגלים מזיקים.
אם אנחנו באמת רוצים להוריד את שיעורי העישון בישראל, משרד הבריאות היה עושה טוב אם היה מתמקד במתן תמיכה פסיכולוגית לציבור. במדינות אחרות יש התקדמות אמיתית במאבק בעישון הודות לגישות אחרות כגון תמיכה פסיכולוגית, פיתוח חלופות פחות מזיקות לסיגריות, ועוד. אבל אצלנו המאבק נשאר תקוע באותן שיטות ישנות שכבר הוכחו כלא יעילות.
כפסיכותרפיסטית, אני יכולה להעיד שטיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור למי שרוצה להפסיק לעשן, אבל רק אם האדם באמת רוצה עזרה. ללא מוטיבציה אישית, שום מטפל לא יכול לעשות דבר. לכן, המאמצים צריכים להיות מכוונים ליצירת סביבה שמטפחת מוטיבציה פנימית ותחושת ערך עצמי.
ברמה הרחבה יותר, אם אנחנו רוצים שהחברה תאמץ אורח חיים בריא, הרשויות לא צריכות לחפש פתרונות מורכבים. עליהן פשוט למלא את תפקידן הבסיסי: להגן על אזרחיהן, להבטיח ביטחון ציבורי ויציבות חברתית, לספק תחושת ביטחון לגבי העתיד, ולעצור את עליית המחירים המתמדת שגורמת לחרדה וייאוש רב באוכלוסייה.
כשאנשים מרגישים טוב, הם רוצים להמשיך לחיות טוב ולחיות זמן רב. אך כשהחיים מרגישים כמו סיוט, אנשים רבים פשוט מחפשים דרך להימלט -דרך אלכוהול, עישון או סמים. על איזה מסע הסברה נגד עישון אנחנו יכולים בכלל לדבר בסביבה כזו?
הגיע הזמן לשינוי גישה אמיתי במאבק בעישון בישראל. במקום להשקיע משאבים נוספים בטקטיקות הפחדה, הגיע הזמן להשקיע בפתרונות שהוכחו כיעילים במדינות אחרות: תמיכה פסיכולוגית, פיתוח חלופות פחות מזיקות, ובעיקר שיפור הרווחה הנפשית של האוכלוסייה כולה. רק כך נוכל באמת להוריד את שיעורי העישון בישראל ולהציל חיים.