פיצויים משמעותיים בסך 1.2 מיליון שקל נפסקו לטובת זוג הורים מחיפה בעקבות מות עוברית, יממה לאחר שבית החולים בני ציון סירב לבצע בדיקה לאם בהריון בסיכון בשל היעדר התחייבות כספית (טופס 17) מקופת החולים.
בפסק דין תקדימי שהתקבל בבית המשפט השלום בחיפה, קבעה השופטת מאג'דה גובראן מורקוס כי בית החולים התרשל באופן חמור כאשר הרופאה התורנית סירבה לבדוק את היולדת שהייתה בהריון בסיכון בשבוע ה-34, חרף נהלי בית החולים האוסרים במפורש על מניעת טיפול רפואי בהיעדר הסדר כספי. פרטי המקרה, כפי שפורסמו לראשונה ב-Doctors Only, חושפים כשל מערכתי חמור בטיפול במקרים דחופים.
המקרה המצער התרחש באוקטובר 2018, לאחר שבבדיקות קודמות התגלו אצל העוברית ממצאים חריגים שהובילו לביצוע דיקור מי שפיר. בשל חשד לשליה נעוצה, תוכנן לאישה ניתוח קיסרי. אולם, כשהגיעה להתאשפז במועד שנקבע, נמסר לה כי מועד הניתוח נדחה והיא שוחררה לביתה מבלי שנערכו לה בדיקות כלשהן, למרות שדיווחה על סימני דימום.
טובת המטופל מעל שיקולים מנהליים ובירוקרטיים
"הרופאה טעתה בשיקול הדעת, בחרה להקפיד על עניינים מנהלתיים וסירבה לבדוק ללא התחייבות כספית, כאשר בה בעת נמצאת התובעת מולה - מטופלת בהריון בסיכון מבקשת להיבדק ואף מוסרת לרופאה כי יש לה הפרשה חומה", קבעה השופטת בפסק הדין.
למחרת האירוע, לאחר שהאישה חשה ב"בטן רכה" והבחינה בהיעדר תנועות עובריות, היא חזרה בדחיפות לבית החולים, שם התגלה באמצעות מוניטור כי אין דופק לעובר.
בית המשפט דחה את טענת בית החולים שהאישה סירבה להתאשפז והעדיף את גרסתה, לפיה לא הוסבר לה על הסיכון לעובר והיא לא הוחתמה על טופס סירוב אשפוז. יתרה מכך, נקבע כי העדר תיעוד רפואי מיום הביקור הפך לנזק ראייתי שהעביר את נטל ההוכחה לבית החולים.
"אילו היתה הרופאה מבצעת בדיקה כפי שהיה עליה לעשות, ולא מונעת מהתובעת טיפול רפואי על רקע מחלוקות כספיות, כי אז ניתן היה לתעד את מצבה של העוברית באותו יום", הדגישה השופטת.
בפסק הדין נקבע כי האם, שחוותה טראומה נפשית ונותרה עם נכות נפשית צמיתה בשיעור 15%, תזכה לפיצוי של 650,000 שקל בגין כאב וסבל, ובעלה יפוצה ב-300,000 שקל. יתרת הפיצוי כוללת הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה, ועזרה מצד שלישי.
המקרה מדגיש את החשיבות העליונה של מתן טיפול רפואי ללא תלות בסוגיות ביורוקרטיות, במיוחד במקרים דחופים ובהריונות המוגדרים כהריונות בסיכון.
המקרה מהווה תזכורת חשובה למערכת הבריאות בדבר הצורך להעמיד את טובת המטופל מעל שיקולים מנהליים ובירוקרטיים, במיוחד במצבים רפואיים מורכבים ובעלי פוטנציאל סיכון.