הנורות האדומות: אם יש ספק, אין ספק - כך תאבחנו אוטיזם בגיל צעיר

בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית באבחוני אוטיזם בצורה בולטת בעולם המערבי, וכך גם בישראל. לשם המחשה, השכיחות של אבחון ילדים עם אוטיזם נעה נכון להיום באומדן של 1 מכל 50 ילדים. מספר גבוה, ויש האומרים אף מדאיג למדי.

חרף ההתפתחות הטכנולוגית והרפואה המתקדמת, נכון לשנת 2025, עדיין אין תשובה חד משמעית ביחס למקור האוטיזם, פרט למרכיבים גנטיים או מוטציות כרומוזמליות הידועות עם שכיחות גבוהה לאוטיזם. עם זאת, המודעות הגבוהה מובילה למהפכה של ממש בכל הקשור לאבחון ואיתור האוטיזם בקרב ילדים, אשר ביכולתה להקל על חייהם ולהעניק להם את המעטפת המיטבית עבורם - החל מילדים עם מוגבלות והפרעת אוטיזם קלה הזקוקים לסיוע ותמיכה יותר מועטה יחסית המסוגלים להשתלב גם במסגרת חינוכית רגילה עם תמיכה שנדרשת, ועד לילדים עם מוגבלות קשה יותר מבחינת התסמינים שלהם, הזקוקים למערכות תמיכה וטיפולים מקדמים של מקצועות הבריאות, כגון קלינאית תקשורת, ריפוי בעיסוק וכן טיפולים רגשיים ונפשיים במערכת החינוך המיוחד, בשילוב דרכי למידה מותאמות ומיוחדות ברמה התואמת את מצבם.

על פי ההגדרה הרפואית אוטיזם הינה תסמונת נוירולוגית התפתחותית, שמקורה ברצף של קשיים התפתחותיים. רצף זה טומן בחובו מגוון של תסמינים אשר עלולים להופיע כבר בגילים הצעירים, לרבות בגיל הרך (לעיתים ניתן לאבחן אוטיזם כבר במהלך השנה השנייה לחיים). אמנם קיימת שונות רבה בקצב ההתפתחות של רמות סימני האוטיזם בקרב ילדים, ולפעמים קיים קושי רב על מנת לאבחן את האוטיזם מוקדם, אולם המחקר הרפואי יחד עם ניסיון העבר מלמדים אותנו על קיום שורה של ''דגלים אדומים'', כאלו שעשויים להעיד על התפתחות אוטיזם ברמה כזו או אחרת.

ישנם רצף סימנים אותם ניתן לזהות ברמה החזותית בקרב ילדים, לעיתים אף בטרם מלאו להם שנתיים.

• היעדר/איחור/איכות נמוכה של התנהגות חברתית תקינה: קריטריון זה מורכב משאלות כמו - 'האם הילד מתעניין בחברת אדם', או שמא הוא מביע עניין רק כלפי צעצועים או חפצים דוממים. 'האם קול או הבעות פנים מושכים את תשומת ליבו', 'האם הוא חווה הנאה משותפת ממשחק' ועוד. קריטריון זה מתייחס גם לגילויי אפתיות או חוסר תגובה לקריאה בשמו של הפעוט, כמו גם התמקדות בפעילויות חוזרות (כמו סידור חפצים בזוגות, בטורים או בערימות בצורה מיוחדת). במילים אחרות, הכוונה היא לסדרת התנהגויות חברתיות השונות בצורה בולטת מהתנהגויות של ילדים אחרים בני גילו.

• הפרעה תקשורתית או שפתית: סימני זיהוי שכיחים אחרים כוללים הפרעה בשפה מדוברת או בתקשורת המיוחסת לאיחור הבעה בדיבור, כמו למשל חוסר דיבור מוחלט שאינו מפוצה על ידי תקשורת לא מילולית של מחוות, הבעות בפנים של כוונות תקשורתיות, קושי ליזום או לקיים שיח עם אחרים, קיום דיבור חזרתי הכולל חזרה על מילים באופן שיטתי, דיבור תבניתי, היעדר משחק דמיוני, ועד להתעסקות מוגברת וחריגה בתחומי עניין מצומצמים (חזרה על אותו משפט לדוגמה ללא ידע או תכלית אמיתית).

תסמינים נוספים כוללים היצמדות נוקשה לשגרת פעילויות או 'טקסים' לא שימושיים, אובססיביות יתר לחפצים, תנועות סטריאוטיפיות חוזרות של חלקי גוף באופן שאינו תואם את הסיטואציה (כדוגמת נפנופים בידיים, נדנוד הגוף קדימה, אחורה, בצורה סיבובית) ועוד.

הדרך האופטימלית לאבחן אוטיזם בגיל צעיר מתחילה כאמור קודם כל במודעות. פירוש הדבר הוא שיש לשים לב לכל חשד או התנהגות חריגה, ובמידת הצורך להביע אותה בפני רופא ילדים על מנת שישקול המשך טיפול או התערבות. מחקרים מוכיחים כי התערבות מוקדמת ככל הניתנת על ידי אנשי מקצוע מוסמכים, עשויה להיות קריטית ולשפר את הקשר והתקשורת עם הילדים.

חשוב לציין כי אבחון אוטיזם בגיל הרך, כמו גם בגיל מבוגר יותר, מבוסס על טיפול רב-צוותי, הניתן על ידי מספר אנשי מקצוע. שרשרת הטיפול מתחילה במפגש עם רופא ילדים ששולח את המטופל לבדיקות במכון להתפתחות הילד של קופת החולים, במכון להתפתחות הילד מקבל אותם צוות רב-תחומי במקצועות הבריאות, המורכב מרופא מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק. לפי הצורך, ניתן עבורם מענה גם על ידי פיזיותרפיסטית, ובהמשך נעשה גם אבחון של פסיכולוגית וכן של עו"ס המלווה ומגבה את המשפחה לאורך כל התהליך.

האבחון בגיל הצעיר כולל גם מידע המגיע כתוצאה ממפגש הכולל קבלת פרטים על משפחת הילד ורקע רפואי אודותיו. בנוסף, נערכת תצפית על הילד, במהלכה צופה הצוות באיכות ואופי המשחק שלו, כיצד הוא יוצר קשר עם אחרים, צופה בפעילויות שונות, לרבות פעילויות משחק או פעילויות מוגדרות אחרות. כך ניתן לבחון את אופי ההתנהגות שלו בתגובה לפעילויות השונות, כמו גם תגובות חברתיות, התנהגות חזרתית (אם וכאשר), כיצד הוא מתייחס לגירויים שונים ועוד.

השלב הבא כולל אבחונים במקצועות הבריאות. אלו כוללים, בין היתר, אבחון על ידי קלינאית תקשורת לבחינת התקשורת והיכולת השפתית; אבחון על ידי מרפאה בעיסוק המתייחסת גם ליכולות מוטוריות ויכולות בהתנהגות בלמידה ובתחושתיות למשל; וכלה אבחון פסיכולוגי מקיף הכולל בחינת יכולות קוגניטיביות על ידי פסיכולוגית עם מבחנים ספציפיים לנושא הפרעות התקשורת והפרעה בקשר חברתי. בוחנים לקות בשימוש בהתנהגויות לא מילוליות כמו קשר עין מופחת או היעדר הבעות בפנים, הימנעות מקשר חברתי עם בני גילו בהתאם לרמת התפתחות הילד, היעדר יוזמה ספונטנית לשיתוף הזולת, או קושי בהדדיות רגשית או חברתית.

בהמשך, נערך גם ראיון אישי עם ההורים, במהלכו ניתן להם מקום של קשב ואמפתיה, תוך גילוי הבנה למסרים ולמצוקות שהם מציפים. הצוות הרפואי כבר יודע את ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד ובני המשפחה מהגרעין הקרוב אליו, זאת לטובת קבלת פרספקטיבה רחבה ככל הניתן. המטרה: לבחון ולהבין את הרקע המשפחתי של הילד, ובכדי להציע להורים תכנית מתאימה לילד לקראת המשך חייו.


הכותב הינו מומחה לנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, מומחה ברפואת ילדים, מחוז דן-פתח תקווה, כללית