דיספאגיה היא הפרעת בליעה שמסכנת חיים. 53% משורדי השבץ יסבלו מההפרעה הזו. בליעה, לא תאמינו, זה עניין מורכב מאוד. עצבים רבים פועלים באיזונים עדינים באזורים עדינים מלאים בשרירים של הפה, הגרון והוושט, שצריכים לעבוד ביחד. זו מחלה שיכולה להסתיים במוות בייסורים ומלבד פיזיותרפיה, כמעט ואין דרך להתמודד עם זה.
כמו דיספאגיה יש הרבה מאוד בעיות נוירולוגיות. למשל, רעד ראשוני במצב של פעולה (לא פרקינסון). אנשים, לא בהכרח מבוגרים, מתביישים ללכת לאכול במסעדות כי הם לא יכולים להשאיר את האוכל על המזלג שלהם.
את המחלות האלה צריך לנתר. צריך לבדוק. צריך לעקוב אחרי זה - 24/7, 365 ימים בשנה.
"אצלנו יש מעבדת מחקר בדיוק בשביל זה" אומר ד"ר רפאל ברכאן, סגן נשיא המכון הטכנולוגי חולון (HIT) לחדשנות, יזמות ובינלאומיות מייסד המחלקה והתוכנית לטכנולוגיות דיגיטליות ברפואה. "מדובר במעבדת מחקר ופיתוח, שבעצם אנחנו מטמיעים בה מוצרים שמפותחים במחקר ובפיתוח, שנעשה עם ארגוני בריאות - כמעט כל בתי החולים וקופות החולים בארץ".
"מעבדה חיה"
המעבדה לא בדיוק נראית כמו מעבדה. אלא כדירה רגילה לחלוטין שבה כל דבר מחובר עם סנסורים שמעבירים את כל המידע שצריך. מעוצמת סגירת המקרר, דרך היכולת להרים מזלג לפה ועד צחצוח שיניים ושימוש במתקנים אחרים בבית. המעבדה היא "המעבדה החיה - מהיחידות בעולם" לפי ד"ר ברכאן. "אנחנו עובדים עם ארגוני הבריאות - קופות החולים ובתי החולים - והם מעלים את הצורך. העניין המיוחד כאן הוא שאנחנו משיגים הרבה מאוד מידע שיכול לסייע לטיפול ולעזרה לאנשים שחולים, בעיקר גריאטריים. מדובר במעבדה המתקדמת ביותר להום-קר, בעצם".
במעבדה, שכאמור נראית כמו בית, אפשר לעשות ניסויים קלינים וגם מעקב אחרי "החיים עצמם". במעבדה הזו יבקשו מהמטופלים להכין לעצמם קפה או להוציא סיר מהמקרר. הסנסורים יביאו את המידע המלא לגבי איך הם מצליחים במשימות היום-יומיות הללו ובמה הם צריכים עזרה.
ייתכן שבקרוב, לפי ד"ר ברכאן, למטופלים הגריאטריים יתווספו, לצערנו, אנשים צעירים יותר שנפגעו במלחמת השבעה באוקטובר. בכל מקרה, הצורך הוא קריטי.
"מה שצריך להבין זה שכל מוצר כאן מעוצב סביב האדם שצריך את הסיוע" אומר ברכאן ולוקח אותנו למעבדה, שבה יעל אבני - שעשתה תואר ראשון ב-Hit בעיצוב תעשייתי ואז למדה עיצוב רפואי - מסבירה בדיוק איך מעצבים פתרונות רפואיים "סביב האדם".
אבני היא ראש מעבדת MADE research שהיא מעבדה רב תחומית שמתעסקת בעיצוב לטכנולוגיה לצרכים רפואיים. "זה מייקר ספייס אקדמי שמעצבים ממהנדס, אנשי טכנולוגיה ורפואה. עובדים ביחד עם קלינאים מכל מיני מקומות בארץ שמגיעים אלינו עם צרכים רפואיים שאין להם מענה ואנחנו מנסים לפתח פתרונות.
מאפשר טיפול מרחוק עם אפליקציה
בחדר, מעבדה עם מדפסות תלת מימד, וסטים משונים וחפצים שנראים כמו משהו בין צעיף שאפשר לקנות בקסטרו לצווארון ספוגי אורטופדי, מפתחים מוצרים מעוצבים. "זה פרויקט שלנו" אומרת אבני. ד"ר חפצי רגונס, מהנדסת ביו-רפואית, עובדת על הקולר הזה. עובדים על זה עם מחלקת אף אוזן גרון בבלינסון עם קלינאית התקשורת הראשית, שעובדת עם אנשים עם הפרעות בליעה אחרי שבץ מוחי או בגלל זקנה. כשאנחנו בולעים עובדים 23 שרירים ביחד ועושים את זה למעלה מ-1000 פעמים ביום מבלי לשים לב. אם משהו יוצא מסנכרון מתחילות הרבה מאוד בעיות רפואיות.
היום שולחים אנשים הביתה כדי לתרגל את הבעיות האלה. הקלינאית אומרת להם לתרגל את זה 3 פעמים ביום, הקלינאית תקשורת לא בטוחה שהם עושים את התרגילים, הם לא בטוח שיודעים איך לעשות את התרגילים או מקפידים על זה וככה יוצא שלא עושים את הפיזיותרפיה כמו שצריך. אז במעבדה עבדנו על מערכת של חיישנים שיודעת להגיד מה קרה בצוואר והגרון וזו אינפורמציה שתגיע ישר לקלינאית ותאפשר מעקב. כיום יש רק דרך אחת לעשות מעקב, בדרך פולשנית - אז מה שעיצבנו פה משהו שמאפשר טיפול מרחוק עם אפליקציה".
מפתחים את זה עשרה חוקרים במכון עם הקלינאים וזה יכנס לחממה טכנולוגית והאפשרויות לשיווק של המכשיר הזה בכל העולם הן גדולות.
"יש פרויקטים שהם בשלב הראשוני. אנחנו נוסעים לבתי החולים, מדברים עם הרופאים, אוספים את הנתונים וכו'. יש לנו עבודות על רעד, יכולת מוטורית בליעה ועכשיו גם התחלנו לעבוד עם רופאים שרוצים לבדוק בצקת. כל פעם צריך ללמוד עולם תוכן חדש אבל מייצרים צוותי פיתוח לפי היכולות של החוקרים".
מדע שיעזור לפתור בעיות
כשחושבים היום על סטרטאפים, חושבים על צוותי מפתחים שעובדים על אפליקציה כלשהי שתגן על אלמנט כלשהו בקלאוד כלשהו. פחות חושבים על פיתוח מכשיר שנראה כמו צעיף או מתלבש על אדם כמו חולצה, בקבוק או מזלג שמסייע למעקב לטיפול בו - ורופאים יושבים עם אנשי HIT כדי לדון על הבעיות. אבל זה בדיוק מה שעושים במעבדה של המכון הטכנולוגי חולון.
"התורים לרופאים הם ענקיים. אין מספיק רופאים בקהילה" אומר רפאל ברכאן. "אז עם מכשירים כאלה של מעקב אפשר לתת מעקב, הבנה של המצב הרפואי שלו ואז גם לקדם תור אם צריך כי רופא ידע בדיוק מה המצב של הרעד של הפציינט שלו או להבין אם הטיפול עובד או לא. המטופלים שמשתמשים בזה. מדברים שסטודנטים משתתפים בפרויקטים של הפיתוח של הדברים".
"אין הרבה חדשנות בתחומים כמו דלקות פרקים - למשל" אומרת יעל אבני. "אבל זה אומר שיש הרבה מקום לחדשנות. וכשעולה איזשהו צורך מהקלינאיות או הרופאים ואנחנו עונים עליו, אז יש התרגשות כבירה. וגם רואים מהר מאוד את השיפור אצל החולים. אז זו עבודה מאוד מרגשת לפתח משהו עם צורך אמיתי בעולם האמיתי. אנחנו לא מדע לשם מדע. אנחנו בקטע של מדע שיעזור לפתור בעיות".