דמנציה היא מחלה מפחידה וחשוכת מרפא שלרוב אנחנו נתקלים בה בגילאים מבוגרים, אבל כעת חוקרים טוענים כי המחלה יכולה להגיע מאקט מיני מאוד נפוץ. החוקרים גילו כי אנשים עלולים להדבק בווירוס ההרפס סימפלקס מסוג 1 (HSV-1) באזורים סביב האף, דבר שמספק "מסדרון" ישיר ומסוכן למוח. ההדבקה עלולה, בתיאוריה, לגרום לדלקת במוח ולהוביל לסיבוכים כגון נזק מוחי ודמנציה.
פרופסור דיפאק שוקלה, ממכללת שיקגו, שעמד בראש המחקר, אמר בראיון ל-DailyMail.com כי סוג זה של הדבקה עלול להתרחש בזמן קיום יחסי מין אוראליים. הוא ציין כי כל מצב שבו האף של אדם בא במגע עם חלקיקים של HSV-1 מאדם שמפריש את הווירוס פעיל מהווה סיכון.
כמעט ארבעה מיליארד אנשים בעולם נושאים את וירוס ההרפס סימפלקס 1 (HSV-1), הגורם העיקרי להרפס אוראלי. הדרך השכיחה ביותר בה הווירוס מועבר מאדם נשא לאדם בריא היא באמצעות מגע עם שלפוחית פעילה. במקרה של הרפס אוראלי, בו עשויים להופיע שלפוחיות סביב השפתיים, המגע נעשה עם השפתיים או הרוק של אדם שנושא את הווירוס ומפריש אותו.
פרופסור שוקלה הסביר כי אחת הדרכים בהן אדם יכול להידבק בהרפס דרך האף היא כאשר הוא מקיים מגע מיני אוראלי עם שותף נגוע. עם זאת, קיימים מקרים שבהם הווירוס גורם להרפס באברי המין, כלומר, הנשא העביר את הווירוס במהלך מגע מיני אוראלי. באופן עקרוני, אדם יכול לשאוף חלקיקים מידבקים כאשר פניו באים במגע עם עור או שלפוחיות שמפרישות את הווירוס.
עשוי להיות קטלני
במחקר החדש שפורסם בכתב העת mBio, חשף פרופסור שוקלה כי ישנו אנזים חשוב בגוף האדם שעשוי להפוך את ההדבקות בהרפס דרך האף למסוכנות במיוחד לבריאות המוח. האנזים נקרא היפראנז (HPSE) ונמצא כי הוא מגביר את הדלקת ומחמיר את הנזקים במוח כאשר הווירוס חודר אליו דרך האף.
היפראנז הוא אנזים רגיל בגוף האדם וביונקים אחרים, שתפקידו לפרק מולקולות סוכריות שמקשרות את תאי הגוף. לרוב, הוא פועל כחלק ממערכת ניקוי הגוף, המפנה תאים פגומים כך שהגוף יכול לשחזר רקמות פגועות. עם זאת, כאשר אדם נדבק ב-HSV-1, הווירוס חומס את האנזים וגורם לו להפריש דלקת מוגברת.
לרוב, אצל הנושאים את הווירוס בלבד עם שלפוחית קרה מדי פעם, אין סיבה לדאגה רבה. אך כאשר ההדבקה מגיעה למוח, ה-HSV-1 יכול לגרום לדלקת במוח (אנצפליטיס) או להימצא במצב רדום, ובסופו של דבר לתרום להתפתחות מצבים כמו מחלת אלצהיימר בגיל מבוגר.
במקרים נדירים, הרפס סימפלקס במוח (HSE) גורם לדלקת במוח, עם כשל ב-2 עד 4 מקרים על כל מיליון נשאים של הווירוס. עם זאת, פרופסור שוקלה מעריך כי מספר המקרים הלא מדווחים של הרפס באף גבוה הרבה יותר.
צוות המחקר של שוקלה ביצע ניסויים בעכברים שבהם הוזלפו וירוס HSV-1 לתוך אפם. התוצאות הראו כי העכברים עם רמות רגילות של היפראנז סבלו מהדבקות חמורות יותר, מתו מהר יותר והפגינו סימפטומים חמורים כמו נפיחות באף וקשיי נשימה.
לאחר נתיחה, גילו המדענים כי בעכברים אלו היו יותר תאים מתים במוח, דלקת מוגברת ותאי חיסון רבים (מיקרוגליה) באזורים במוח הקשורים לריח ולקליטת הווירוס. "שיש נזק עצבי במעבר דרך האף וההשלכות הן ארוכות טווח - זה מדאיג", ציין שוקלה בהצהרה.
העכברים הנגועים גם הציגו שינויים התנהגותיים מדאיגים, כגון אובדן זיכרון, סימנים של חרדה ואיבוד שיווי משקל בעת הליכה, תוך פחות משישה חודשים. החוקרים ציינו כי ממצאים אלו מעידים על כך שההרפס מנצל את האנזים להעצמת הדלקת המזיקה, וכאשר זה קורה במוח, זה עשוי להיות קטלני עבור נשאי הווירוס.
פרופסור שוקלה ציין כי התסמינים של אנשים שנדבקו בהרפס דרך האף צפויים להשתנות מאוד מאדם לאדם, ותלויים בחוזק מערכת החיסון של כל אדם ובתדירות ההתפרצות של ההרפס. "ממצאינו הם תמרור אזהרה לכך שההרפס, אם לא מטופל, עלול להוביל לשינויים התנהגותיים משמעותיים, בעיות בתפקוד המוטורי ובעיות בתיאום לאורך זמן", סיכם שוקלה.