מחקר חדש מביא חדשות מאוד לא מעודדות לאנשים בגילאי 40 פלוס: חוקרים זיהו את הנקודה הספציפית בגיל בה תאי המוח מתחילים להראות את הסימנים הראשונים לירידה. בהתבסס על סריקות מוח ומבדקים שנעשו על 19,300 אנשים, הגיל הממוצע הזה הוא 44. כאן מתחילה ההדרדרות להיות נראית לעין, לפני שהיא מגיעה לשיעור המהיר ביותר בגיל 67. עד גיל 90, קצב ההזדקנות של המוח מתייצב.
לפי הצוות שעמד מאחורי המחקר החדש שפורסם ב-PNAS, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת סטוני ברוק בארה"ב, הממצאים עשויים להיות מועילים בהבנת דרכים לקידום בריאות מוח טובה יותר בשלב מאוחר יותר של החיים.
"הבנה מדויקת מתי ואיך הזדקנות המוח מואצת נותנת לנו נקודות זמן אסטרטגיות להתערבות", אומרת החוקרת נוירוביולוגית מאוניברסיטת סטוני ברוק, ליליאן מוג'יקה-פארודי. "זיהינו חלון קריטי בגיל העמידה שבו המוח מתחיל לחוות ירידה בגישה לאנרגיה, אך לפני שנגרם נזק בלתי הפיך - למעשה, ה'פיתול' לפני ה'שבירה'."
הצוות הצליח גם לזהות את הגורם המרכזי האפשרי להידרדרות זו: התנגדות אינסולין נוירונלית. ולהסבר קצר: הממצאים מצביעים על כך שכאשר המוח מזדקן, לאינסולין יש השפעה פחותה על תאי העצב, כלומר פחות גלוקוז נלקח כאנרגיה - דבר שמתחיל לשבש את האותות המוחיים.
רעיון זה, שלפיו המטבוליזם משפיע על הזדקנות המוח, נתמך על ידי ניתוח גנטי שנעשה על ידי החוקרים. פעילות הקשורה לחלבון GLUT4 הסופג גלוקוז ולחלבון APOE המעביר שומנים תואמת סימנים של שחיקה במוח.
מכאן עולה שככל הנראה החלפה או תיקון של מקורות האנרגיה לתאי העצב עשויים לעזור להאט את הזדקנות המוח - ובאופן פוטנציאלי להוות אפשרות טיפולית נוספת למחלות ניווניות במוח (APOE גם נקשר חזק לאלצהיימר בעבר).
"במהלך גיל העמידה, תאי העצב נמצאים בלחץ מטבולי בגלל מחסור בדלק; הם נאבקים, אך עדיין ברי קיימא," אומרת מוג'יקה-פארודי. "לכן, אספקת דלק חלופי במהלך חלון קריטי זה יכולה לעזור לשחזר את התפקוד. עם זאת, בגילאים מאוחרים יותר, רעב ממושך של תאי העצב עשוי היה להפעיל שרשרת של השפעות פיזיולוגיות נוספות שגורמות להתערבות להיות פחות יעילה."
החוקרים בחנו את ההשערה עם קבוצת 101 אנשים שקיבלו תוספי קטונים, שככל הנראה מקדמים רגישות לאינסולין בתאי המוח ומעכבים נזק מטבולי. ההדרדרות במצב המוח יציבה לאחר לקיחת תוספי הקטונים, עם יתרונות גדולים יותר עבור אנשים בגיל העמידה (בגיל 40 עד 59 במקרה זה). זה מצביע על כך שטיפול מסוג זה עשוי להיות יעיל, אך הזמן בו מתבצע הטיפול יהיה קריטי.
"זה מייצג שינוי פרדיגמה באופן שבו אנו חושבים על מניעת הזדקנות המוח," אומר הנוירוביולוג בוטונד אנטל מאוניברסיטת סטוני ברוק. "במקום לחכות לסימנים קוגניטיביים, שאולי לא יופיעו עד שהנזק כבר קרה, אנו יכולים לזהות אנשים בסיכון דרך סמנים נוירומטבוליים ולהתערב במהלך החלון הקריטי הזה".