בשורה לחולי סרטן ערמונית גרורתי בשלבים מתקדמים, שבהם המחלה מפסיקה להגיב לטיפולים הורמונליים: טיפול חדש הצליח להוריד ביותר מ-20% הסיכון לתמותה והאריך את הזמן עד התקדמות המחלה ביותר משנה. "הנתונים מצביעים על יעילות רבה של הטיפול, שכולל שילוב של שתי תרופות. זו הפעם הראשונה שטיפול מציג שיפור מובהק סטטיסטית בהישרדות במטופלים שכאלה", מסביר ד"ר דוד סריד, מנהל שרות לגידולי מערכת שתן במערך האונקולוגי של בית החולים איכילוב. התוצאות פורסמו היום בכנס השנתי של גידולי מערכת שתן של האגודה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית (ASCO).
מדי שנה מאובחנים בישראל עד כ-3,000 גברים עם סרטן הערמונית. אצל מרביתם, הסרטן מאובחן בשלב מוקדם שניתן לריפוי. אולם אחד מכל עשרה יאובחן כשהמחלה נמצאת כבר בשלב הגרורתי, ואצל כ-20% נוספים, המחלה תתקדם ותהפוך ממקומית לגרורתית. "בשלב זה, הטיפול המקובל למחלה הגרורתית הם טיפולים הורמונליים שונים, בהם גם כדורים הורמונליים מהדור החדש, כטיפול יחיד או בשילוב עם כימותרפיה", מסביר ד"ר סריד.
הטיפולים ההורמונליים המתקדמים מיועדים לשלול מהסרטן את ה"דלק" שלו - ההורמון הגברי טסטוסטרון. "כל טיפול כזה מועיל כדי לעצור את התקדמות המחלה לתקופה מסוימת, אבל בשלב זה או אחר, הסרטן מוצא דרך להתגבר על הטיפול ומפתח לו עמידות", מוסיף ד"ר סריד. "במצב כזה, למרות טיפול מיטבי ודיכוי של הטסטוסטרון, המחלה מתחילה להתקדם וגורמת לקיצור חיים משמעותי של מטופלים. למצב הזה קוראים מחלה עמידה לסירוס".
כיום, מאמצים מחקריים משמעותיים מופנים למציאת טיפולים יעילים שיאריכו חיים למטופלים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס. ד"ר סריד מספר כי האפשרויות הטיפוליות הקיימות כיום הן בעיקר טיפול כימותרפיים, גם אם המטופלים קיבלו כבר כימותרפיה בעבר, או הזרקה של חומרים רדיואקטיביים למחזור הדם, שיודעים לפגוע באופן משמעותי בתאי הגידול ומצליחים להאריך את חיי המטופלים.
אצל חלק מהחולים, שנמצאו אצלם מוטציות בגנים מסוימים אשר אחראיים על גדילה מהירה של התאים הסרטניים, יש כיום בשימוש בקווים מתקדמים תרופות ביולוגיות מקבוצה שנקראת מעכבי PARP. תרופות אלו פועלות לשבש את מנגנון ה-PARP שמשמש את תאי הסרטן לתקן נזקים בדנ"א, וכך מביאות למותם.
המחקר החדש בחן שימוש באחת התרופות מאותה קבוצה של מעכבי PARP, שנקראת טלזופריב (שם מסחרי: טלזנה), בטיפול בחולים עם סרטן ערמונית עמיד לסירוס - כשהפעם התרופה נבדקה גם בקרב חולים עם מוטציות וגם בקרב חולים שלא נמצאה אצלם מוטציה אופיינית. "במחקר החדש נבדק השימוש של תרופה זו בשילוב עם תרופה אחרת בשם אנזולטמייד, שהיא תרופה הורמונלית דור חדש, בהשוואה לטיפול המקובל באנזלוטמיד בלבד", מסביר ד"ר סריד ומוסיף כי מדובר במחקר פאזה שלישית רחב היקף, שנערך ביותר מ-20 מדינות. "גם אנחנו בבית החולים איכילוב היינו שותפים במחקר זה, גייסתי לא מעט חולים", הוא מספר.
אחד מאותם מטופלים הוא אברהם טישלר, בן 69 מהרצליה. "לפני כשמונה שנים התחלתי לסבול מכאבים עזים ביותר בגב התחתון. לילה אחד הכאב הפך לבלתי נסבל, הרגשתי שאני יוצא מדעתי. לא יכולתי לזוז וכדי ללכת הייתי צריך את העזרה של אישתי. הגעתי למוקד רפואי באמצע הלילה ואישתי התעקשה שיכניסו אותי לבדיקת רנטגן", מספר טישלר. תוצאות הבדיקה הראו כי הוא חלה בסרטן ערמונית גרורתי מפושט ביותר.
"מאבא חסון ובריא הפכתי לצנום, רזה וחלש"
"עד לרגע זה חייתי חיים בריאים, עסקתי בספורט וברכיבת אופניים מקצועית ובבת אחת הפכתי מאדם חסון ובריא לאדם חולה. זה היה לא הגיוני. כמה ימים קודם לכן רכבתי מאות קילומטרים בכל שבוע ופתאום יש לי גרורות סרטניות בכל הגוף, שמגבילות אותי עד כדי כך שלא יכולתי להזיז את הרגל. אחת הגרורות הייתה ממוקמת בתעלת העצבים והיה חשש אמיתי שזו פגיעה שתותיר אותי נכה".
טישלר מוסיף כי הוא עבר טיפול חירום שכלל הקרנות וטיפולי כימותרפיה קשים מאוד. "איבדתי 30 קילו בתוך חודשיים, הילדים שלי היו בשוק. איך מאבא חסון ובריא הפכתי לצנום, רזה וחלש. בגלל המצב המתקדם של המחלה ד"ר סריד המליץ לי על טיפול חדשני בשם טלזנה בשילוב עם אנזלוטמיד והטיפול הזה הוא פשוט נס. ממצב שבו הייתי רגל וחצי בעולם הבא, היו לי גרורות בעצמות ובשלד ולא יכולתי להתנייד, הפכתי חזרה לאריה שהייתי. חזרתי להיות אדם חסון וחזק שמנהל אורח חיים נורמטיבי, שוחה ומתאמן כמעט כמו פעם. אני מטופל כבר חמש שנים והמחלה פשוט נעצרה. אני מנהל חיים ללא הכאבים הפיזיים שסבלתי מהם, כאילו שאין לי סרטן. איכות החיים שלי חזרה ואני נהנה מהמשפחה שלי ומהנכדים וממתין לנכד נוסף שעתיד לבוא לעולם בקרוב".
התוצאות החדשות מאששות שהמקרה של טישלר אינו יוצא דופן. הנתונים שהתפרסמו בכנס כללו מחקר שבחן את יעילות השימוש במטופלים עם מוטציות בגנים שמשפיעות על חלוקת התאים. בקרב חולים אלה, המשלב הביא להורדה של 37% בסיכון לתמותה בהשוואה לקבוצת הביקורת, עם 45.1 חודשים בממוצע בקרב מקבלים הטיפול בהשוואה ל-31.1 חודשים בקבוצת הביקורת. בהתאם, גם הסיכון להתקדמות המחלה ירד באופן משמעותי - ירידה של 53% בהשוואה לקבוצת הביקורת ושיפור מ-12.3 חודשים בממוצע עד התקדמות המחלה בקרב המטופלים בקבוצת הביקורת ל-30.7 חודשים בקרב המטופלים שקיבלו את המשלב.
"אחד הדברים המשמחים בפרסום הוא שהיעילות אינה רק בקבוצת החולים עם המוטציות, שאנחנו מכירים את היעילות של טיפול בהם בעזרת מעכבי PARP אחרים, אלא גם בקבוצת החולים ללא מוטציות, שהנתונים מראים יתרון מובהק סטטיסטית גם בשרידות וגם בזמן התקדמות המחלה", מסביר ד"ר סריד.
לפי המחקר החדש, מטופלים שקיבלו את המשלב החדש חיים בממוצע 45.8 חודשים לעומת 37 חודשים בקבוצת הביקורת - תוספת של יותר משמונה חודשים - והזמן החציוני עד התקדמות המחלה אצלם הוא 33.1 חודשים לעומת 19.5 חודשים בקבוצת הביקורת - שווה ערך להורדה של 33% בסיכון להתקדמות מחלה או מוות. "ייתכן שהממצאים יכולים לאפשר אולי את ההמלצה להציע טיפול משולב כבר בשלב התייצגות המחלה העמידה לסירוס, בלי לחכות ובלי לתת תרופות בודדות בנפרד, אלא לתת את השילוב לכלל אוכלוסיית המטופלים", מסכם ד"ר סריד.