ביום שבת, ה-7 באוקטובר 2023, פקד עמירם בוטבול, קצין המודיעין של תחנת המשטרה ברהט, יצא מביתו בכרמית מיד לאחר שקיבל שיחת טלפון על האירועים בעוטף. הוא הבין שמשהו חמור קורה, הצטייד בנשק ונסע במהירות אל תחנת המשטרה ברהט, שם היה הקצין הראשון שהגיע למקום, בדרך ברשת הקשר כבר רמזו על התופת המתקרבת ועל חדירת המחבלים ליישובי הדרום.
בוטבול הגיע לתחנה, כבר חיכתה לו שם משפחת זיאדנה - חלק מבני המשפחה נחטפו לעזה, וקרוביהם ההמומים ביקשו עזרה דחופה. "הם כבר היו שם, חסרי אונים ומבוהלים", סיפר בראיון לוואלה. "המשפחה פנתה אליי עם מידע על מיקומם של בני המשפחה שנחטפו - ניסיתי להקשיב להם תוך כדי ההתמודדות עם הכאוס האדיר סביבי". באותם רגעים, מבלי להבין את מלוא היקף האירוע, בוטבול ניסה לסייע ככל יכולתו: "לא ידענו עדיין את גודל הזוועה. חשבתי שמדובר באירוע נקודתי - לא העליתי על דעתי שיש מתקפה רחבה כזו ושיש מאות נרצחים וחטופים".
כשהבין שהמצב חמור, חבר בוטבול לצוות שוטרים נוספים ויחד נסעו לרעים במטרה לחלץ צוות של יס"מ. "ברגע שהגענו - חיכו לנו מחבלים על הגבעות, עשו לנו מארב", הוא מספר. "ספגנו ירי כבד מטווחים של מטרים בודדים ונלחמנו מול המחבלים פנים מול פנים. אני עדיין זוכר את הפנים שלהם. לצערי, המפקד שלי נהרג מיד בפריקה מהרכב, רוב הכוח גם נפצע וגם אני חטפתי כדור בבטן. אף אחד לא מכין אותך לרגע הזה שאתה צריך לנהל קרב על החיים שלך ובטח לא ליום כמו ה-7 באוקטובר, זה היה מטורף. ביום הזה, איבדתי עשרות חברים והמשטרה איבדה אנשים טובים, אני עדיין בקשר טוב עם הצוות מהקרב ברעים ואנחנו מחזקים אחד את השני".
בוטבול מספר שהדרך בו הם חילצו את עצמם מהתופת הקשה הייתה כאשר לקחו טנדר של מחבלים עם הפצועים והחלו לחזור לאחור. "חטפנו ירי כבד, הבנתי שנפגעתי כי לא יכולתי להזיז את הרגליים וגם הרגשתי שהנשימה שלי מתחילה להיעצר. נפרדתי כבר מהחברים והמשפחה שלי, חשבתי שזה הסוף, הספקתי רק לבקש מחבריי להעביר מסר לאשתי ולילדיי", הוא משתף בכאב.
מהקרב לאלמוניות - תחילת מסע השיקום
בוטבול פונה במצב אנוש לבית החולים סורוקה בבאר שבע - ללא הכרה וללא זיהוי, כאלמוני. במשך 14 ימים היה מורדם ומונשם, בעוד הצוות הרפואי נלחם על חייו. "אני יודע שאני נס רפואי ושמח שלא ויתרו עליי", הוא אומר.
"עברתי ארבעה או חמישה ניתוחים בימים הראשונים - זה היה קרב על כל רגע והצוות נלחם עליי ללא הפסקה. לאחר שהתעוררתי הבנתי שאני פצוע קשה, אבל לא זכרתי כלום מהימים הראשונים מרוב החומרים הרפואיים שנתנו לי. רציתי לדעת לאחר כמה ימים מה קרה, ולהתעדן על החדשות, אבל שמרו עליי". במהלך האשפוז הארוך, אשתו דאגה להגן עליו מהידיעה על גודל האסון. "לא נתנו לי לדעת כמה חברים נהרגו, כמה חטופים יש. הגנו עליי מהכאב הזה כדי שאתרכז בהחלמה", הוא מספר.
"ביקשתי טלוויזיה, כל פעם שהגיע מבקר שאלתי שאלות, אבל התעלמו או שיחקו אותה שלא שומעים והמשיכו להתרכז בי. עד שהגיעו מהמשטרה וביום אחד סיפרו לי הכל, כולל השמות של החברים שנהרגו, אני זוכר שלא יכולתי אפילו לבכות מרוב הכאבים מהניתוחים שעברתי. לא ישנתי מאז שבועיים ולא עזר שום כדור שלקחתי".
הפציעות מהקרב שהותירו חותם על גופו היו חמורות: כרתו לו כליה, הוא סובל מצלצולים באוזניו וירידה בשמיעה באוזן שמאל והוא חי עם נכות משמעותית מהירי בבטן שמשפיע גם על מצבו הגופני והוא לומד לחיות עם המצב הנתון.
מעריך כל רגע ונהנה מהרגעים הקטנים
לפני חודשיים הוא ביצע ניתוח נוסף על ידי אותו צוות רפואי בניהולו של פרופ' גד שקד - מנהל יחידת הטראומה - שניתח אותו ב-7 באוקטובר וחודשיים אחרי הפציעה הוא הלך כבר על רגליו. "הפיזיותרפיסטית שלי לא ויתרה לי, עד היום אני מטופל אצלה", הוא מציין בהכרת תודה. "בהתחלה הלכתי כמה מטרים במסדרון, ואחר כך לקפיטריה - כל צעד היה ניצחון. כל הזמן אנשים הגיעו לבית החולים לחזק ולתמוך, לשיר שירים גם רה"מ נתניהו הגיע לעודד יחד עם חברי כנסת ובאמת שכל עם ישראל היה אצלנו ושאבנו מכך המון. בזמן הזה שאני הייתי בבית החולים דאגו למשפחה שלי לאשתי ולשני ילדיי ולא החסירו מהם דבר.
אני מקבל טיפולים פסיכולוגיים לי ולמשפחה עובדים סוציאליים ויש לי קשר ישיר עם הרופאים בסורוקה ומרפאת כללית, הרופא שטיפל בי פרופ' עמית פרנקל הוא גם רופא המשפחה שלי כך שאנו מכירים שנים רבות. הגעתי גם לבית החולים להודות להם על הטיפול בי מכל הלב כי כולם שם פשוט מלאכים".
גם כיום, בוטבול ממשיך בשיקום אינטנסיבי בבית הלוחם, הכולל טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה חיזוק של השרירים בגוף ובעיקר ברגליו. לצד השיקום הגופני, הוא יצא לדרך חדשה לקראת קריירה בעריכת דין ומדי פעם גם חוטא כחלק משיקומו בתיפוף - עם הרכבים שונים וחברים. "מאז ספטמבר האחרון התחלתי התמחות בתביעות נגב במחוז דרום של המשטרה - השלמתי בעבר תואר ראשון ושני בטרם הפציעה. לא תכננתי לעסוק בזה בשלב הזה, אבל החיים לוקחים אותך למקומות לא צפויים ואיך אומרים האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק.
"תמיד אפשר ליצור לעצמך שגרה חדשה שמתאימה למצב שלך ולחפש נקודות אור חדשות בחיים. יש לנו את האפשרות לעשות דברים שתמיד חלמנו עליהם ולא הספקנו. היום אני מבלה יותר זמן עם המשפחה שלי כי בעקבות העבודה האינטנסיבית שלי לא היה לי הרבה זמן להיות איתם. היום אני הולך עם הילדים לחוגים - ואני מעריך כל רגע ונהנה מהרגעים הקטנים, אנחנו עדיין במלחמה ועדיין בתקופה קשה בה יש עדיין חטופים וגם לצערי הרב איבדתי לאחרונה חבר קרוב וזה משפיע, אבל החיים חייבים להימשך. הרצון לחיות חזק יותר מכל דבר אחר", מסכם בוטבול.