האם גם אתם הייתם בטוחים שמים קרים או ישיבה על משטח קר גורמים לזיהום בדרכי השתן? שאסלה מלוכלכת היא הסיבה העיקרית לדלקת, וששתייה מרובה "שוטפת" את החיידקים? מסתבר שכל מה שידעתם על זיהומים בדרכי השתן אצל ילדים הוא בגדר מיתוס מסוכן. בראיון מיוחד חושפת פרופ' מרים דוידוביץ', מנהלת לשעבר של המכון הנפרולוגי בבית החולים שניידר, את האמת על אחת הבעיות הנפוצות בילדים, ומסבירה מדוע עיכוב באבחון עלול לגרום לנזק בלתי הפיך לכליות.
פרופ' מרים דוידוביץ', מה הם הסימנים והסיפטומים המוקדמים של זיהומים בדרכי השתן אצל ילדים, ואיך ניתן לזהות אותם במהירות?
" קיימים שני סוגים עיקריים של זיהומים בדרכי השתן אצל ילדים: ציסטיטיס ופיאלונפריטיס. חשוב להבדיל ביניהם מכיוון שההחלטות על הטיפול שונות בהתאם לסוג הזיהום.
ציסטיטיס הוא זיהום בשלפוחית השתן. הסימפטומים העיקריים שלו כוללים כאבים וצריבה במתן שתן, ולעתים בריחת שתן. בדרך כלל אין חום. למרות שהסימפטומים מאוד לא נעימים - במיוחד הצריבה לפני ואחרי מתן השתן - זיהום זה אינו גורם לנזק כלייתי, כיוון שהתהליך הדלקתי ממוקם בתוך רירית שלפוחית השתן בלבד. גם במקרים של אירועים חוזרים, הדלקת נשארת מוגבלת. הטיפול בציסטיטיס אינו דחוף, וניתן להתחיל בשתייה מרובה, הטיפול האנטיביוטי ניתן למשך שלושה עד חמישה ימים.
פיאלונפריטיס, לעומת זאת, מתפתח כאשר החיידק מצליח לזהם את המערכת העליונה - המערכת המאספת בתוך הכליה והרקמה הכלייתית עצמה. הסימן
המובהק והמייחד של פיאלונפריטיס הוא חום גבוה מלווה בצמרמורת, ולעתים מתלווים לחום כאבים במותן או כאבי בטן. במקרה זה, האבחון המהיר הוא קריטי, שכן זיהום ברקמת הכליה עלול להסתבך בהתפתחות הצטלקות. במהלך הפיאלונפריטיס מתפתח אזור דלקתי, וללא טיפול מתאים ומהיר קיים סיכוי גבוה להצטלקות, שמשמעותה אובדן של רקמה כלייתית - רקמה יקרה שאנחנו ממש לא רוצים לאבד ממנה דבר, במיוחד לא בגלל זיהום.
מחקרים הוכיחו שיש קשר ישיר בין זמן תחילת הטיפול לבין הסיכוי להתפתחות הצטלקות. ככל שזמן ההמתנה לתחילת הטיפול האנטיביוטי המתאים מתארך (24, 48 או 72 שעות), כך עולה הסיכוי להצטלקות. לכן, חשוב מאוד לאבחן את הזיהום הכלייתי ב-24-48 השעות הראשונות ולהתחיל טיפול אנטיביוטי מיידי, בניגוד לציסטיטיס שבו אין דחיפות מיוחדת בטיפול".
ומה בעצם המשמעות של הצטלקות רקמה כלייתית?
המשמעות של הצטלקות רקמה כלייתית היא אובדן של רקמה כלייתית מתפקדת, שהופכת לרקמת חיבור (רקמה פיברוטית) שאינה מתפקדת. כתוצאה מכך, יש לנו פחות יחידות תפקוד (נפרונים) שמסננים את הדם.
אם ההצטלקות מתרחשת בכליה אחת, ההשלכות תלויות בגודל הצלקת. עם הזמן, הצטלקות כזו עלולה לגרום לעלייה בלחץ הדם, להופעת חלבון בשתן ולסיבוכים במהלך הריון.
כאשר מדובר בתהליך שמערב את שתי הכליות -הפגיעה חמורה עוד יותר ועלולה להוביל להשלכות משמעותיות על תפקוד הכליות".
איך ניתן למנוע הצטלקות כלייתית? מהו הסימן הראשון שצריך לשים לב אליו?
"כיוון שילדים קטנים מפתחים חום מסיבות שונות, פעמים רבות עובר זמן עד שמבצעים להם בדיקת שתן, כי לרוב מחפשים דברים אחרים. תהליך הבירור כולל לרוב תרבית שתן, אך יש לזכור כי גם במעבדות הטובות ביותר, תוצאות התרבית מתקבלות רק לאחר48 שעות.
כתוצאה מכך, תרחיש שכיח הוא שילד מפתח חום ביום חמישי אחר הצהריים, התרבית נשלחת לבדיקה, והתוצאות מתקבלות רק ביום ראשון, כלומר לאחר שלושה ימים - מה שמוביל לעיכוב במתן הטיפול האנטיביוטי".
אז איך אפשר לאבחן זיהום בדרכי השתן מהר יותר?
"לשם כך יש לבצע תחילה בדיקת שתן כללית. התרבית אמנם מאשרת את הזיהום, אך האבחון הראשוני מתבסס על בדיקה כללית, שבה מחפשים נוכחות של כדוריות דם לבנות (לויקוציטים) המעידות על תהליך דלקתי. במיוחד אצל ילדים עם נטייה לזיהומים חוזרים, מומלץ להשתמש בסטיק לבדיקה בבית, מאחר ורגישות הבדיקה גבוהה מאוד.
אם בבדיקת שתן כללית נמצאו לויקוציטים ויש חום גבוה וסימפטומים מתאימים - אין להמתין לתוצאות התרבית! יש להתחיל טיפול אנטיביוטי אמפירי (כלומר, טיפול שמבוסס על חשד קליני, עוד לפני זיהוי החיידק ע"פ ידע על סוגי חיידקים המוכרים כגורמים לזיהום בשתן). לאחר קבלת תוצאות התרבית, ניתן להתאים את האנטיביוטיקה בהתאם לרגישות החיידק. זה עדיף על פני עיכוב בטיפול הראשוני שכאמור, מגדיל משמעותית את הסיכון להצטלקות כלייתית".
אוקיי, אבל מה עושים במקרה של תינוק?
הרבה הורים נמנעים מבדיקת שתן כיוון שהם סבורים שצריך להשתמש בקטטר, אך בפועל יש דרכים פשוטות יותר: אצל בנים - ניתן ללחוץ קלות על אזור שלפוחית השתן, להמתין שהתינוק ישתין ולתפוס את השתן באמצע הזרם. אצל בנות ניתן להשתמש בשקית איסוף שתן. עם זאת, חשוב מאוד להחליף את השקית כל 15 דקות כדי למנוע התרבות חיידקים שעלולה להוביל לתוצאה חיובית שגויה (False Positive). אם בדיקת השתן באמצעות השקית יצאה תקינה - ניתן לשלול זיהום". במידה והבדיקה לא תקינה, עם ממצא של לאוקוציטים - יש לבצע בדיקת שתן חוזרת עם קטטר ולקחת תרבית. אין לקחת תרבית משקית.
איך ילדים נדבקים בזיהום בדרכי השתן?
"החיידקים שגורמים לזיהומים בדרכי השתן הם תמיד חיידקים שמקורם במערכת העיכול.
החיידק הנפוץ ביותר הוא E. coli (אי-קולי), שחי במעי הגס (Colón), ולכן הוא תמיד נמצא באזור פי הטבעת. החיידקים יכולים בקלות רבה לעבור ממערכת העיכול אל מערכת השתן דרך פתח השופכה. לצד E. coli, קיימים גם חיידקים נוספים כמו קלבסיאלה וחיידקים אחרים, אך הסוג המדויק של החיידק פחות משמעותי - העיקר הוא עצם קיומו של הזיהום".באזור שסביב פתח השופכה, הנקרא אזור פרי-אורטרלי, יש חיידקים "טובים" שמגנים על הגוף מפני חדירת חיידקי הצואה למערכת השתן.
לפרופ' מרים דוידוביץ' באתר zap דוקטורס
כיצד אנטיביוטיקה משפיעה על חיידקי מערכת השתן?
"כאשר ילד מקבל טיפול אנטיביוטי, האנטיביוטיקה מחסלת לא רק את החיידקים המזיקים, אלא גם את החיידקים הטובים שנמצאים סביב פתח השופכה. לכן, אצל ילדים שנוטים לזיהומים חוזרים בדרכי השתן ומקבלים קורסים חוזרים של איפול אנטיביוטי, מומלץ לשלב פרוביוטיקה בתזונה כדי לשמור על האיזון החיידקי הטוב. פרוביוטיקה אגב ניתן לקבל לא רק מתוספי תזונה, אלא גם ממזונות טבעיים כמו יוגורט ביו או אקטימל, שמכילים חיידקים פרוביוטיים המתיישב באזור השופכה ומחזקים את ההגנה הטבעית של הגוף".
האם ניתן להידבק בזיהום בדרכי השתן מסביבה חיצונית?
"ישנן אמונות תפלות רבות לגבי הגורמים לזיהומים בדרכי השתן. למשל, האמונה שישיבה על משטח קר או מים קרים גורמים לדלקת או זיהום - אלו פשוט סיפורי סבתא שאין להם בסיס. בניגוד למיתוסים נפוצים, אי אפשר להידבק בזיהום בדרכי השתן מאסלה, מחול, ממי ים או מבריכה. הזיהום נגרם מהחיידקים של הגוף עצמו, ולא ממקור חיצוני. יחד עם זאת, ישנם מצבים מסוימים שבהם שהייה ממושכת במים עלולה להוות גורם סיכון.
בבריכות, שתמיד חוששים מההשפעה שלהן כגורם זיהומי, יש כלור שמנטרל את רוב החיידקים של מערכת העיכול. עם זאת, שהייה ממושכת מאוד בבריכה עלולה לפגוע גם בחיידקים הטובים שבאזור השופכה, מה שעלול להוביל לזיהום. למשל, היה לי מקרה של ילדה שקיבלה אישור לשחות, אך שהתה זמן רב מאוד במים ופיתחה זיהום בעקבות כך. לכן, אפשר ללכת לבריכה, אך מומלץ לא לשהות בה זמן ממושך מאוד. בים לעומת זאת אין בעיה כלל להתרחץ, והוא אינו מהווה גורם סיכון להתפתחות זיהום בדרכי השתן".
יש גם סברה ששירותים מלוכלכים גורמים לזיהומים בדרכי השתן. זה גם לא נכון?
"לגבי אסלות מלוכלכות - הבעיה איתן אינה בישיבה עליהן עצמה, אלא בכך שהן גורמות לילדים להימנע מללכת לשירותים. התאפקות ממושכת היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להתפתחות זיהומים בדרכי השתן, שכן כאשר השתן עומד בשלפוחית השתן, יש אפשרות לחיידקים להתרבות. התאפקות יכולה להיגרם בשל שירותים מלוכלכים בבית הספר, למשל, כשילדים נמנעים מלהשתמש בהם במשך 4-5 שעות. אמנם לא כולם יפתחו זיהום, אך מי שיש לו נטייה לכך - בהחלט עלול.
גורם חשוב נוסף הוא עצירות. לכן, לפני הכל, חשוב לטפל בהתאפקות ובעצירות. לגבי שתייה - חשיבותה היא בכך שהיא מעודדת הטלת שתן תכופה ומונעת התאפקות. כשיש צריבה במתן שתן, שתייה והשתנה מרובה משפרות את התסמינים, אך הן לא מטפלות בזיהום עצמו. האמונה שהשתייה "שוטפת את החיידקים" היא אגדה אורבנית".
האם הרטבת לילה אצל ילדים היא סימן לזיהום בדרכי השתן?
"זיהום בדרכי השתן יכול להתבטא בבריחת שתן, אך לא בהכרח בלילה דווקא. זה יכול לקרות גם ביום, וגם אצל נשים מבוגרות, בגלל שינויים דלקתיים ברירית השלפוחית שמקשים על שליטה. עם זאת, זה לא הביטוי השכיח של זיהום בדרכי השתן.
פרופ' מרים דוידוביץ' היא רופאה נפרולוגית, מומחית לרפואת ילדים ונפרולוגיה , מנהלת בעבר של המכון הנפרולוגי בבית החולים שניידר בפתח תקווה
הכתבה באדיבות zap דוקטורס