רק לפני כשמונה חודשים, כששוחררו שלושת החטופים, אור לוי, אלי שרעבי ואוהד בן עמי, כשהם כחושים, חלשים ובקושי עומדים על רגליהם, קשה היה להישאר אדיש. בתי החולים שקלטו אותם שחררו הצהרות כי מדובר במצב קיצוני של הרעבה ולפניהם שיקום ארוך. מי שעוד התייחסה לתמונות מנקודת מבט רפואית היתה ד"ר ליאת יקיר, ביולוגית, מרצה וחוקרת את הביולוגיה של ההתנהגות האנושית. מגישת הפודקאסט BrainStory על חקר המוח.
בפוסט שפרסמה ברשתות החברתיות וזכה לתהודה רבה היא כתבה:
"אנחנו רואים את התמונות הקשות של החטופים שחוזרים - רזים עד כדי סכנת חיים, עיניהם כבויות, גופם מותש. אבל מה שאנחנו לא רואים זה מה שהרעב עשה למוח שלהם.
הרעבה היא אחת מצורות ההתעללות הקשות ביותר - לא רק לגוף, אלא גם לנפש. המוח הוא הצרכן הכי גדול של אנרגיה בגוף - הוא זקוק לכמות עצומה של גלוקוז כדי לתפקד. כשאין אוכל, הגוף נכנס למצב הישרדותי וזה גורם ל:
- ירידה בתפקוד הקוגניטיבי - החשיבה מתערפלת, הזיכרון נחלש.
- תחושת חרדה ודיכאון מתגברות - רמות הסרוטונין והדופמין צונחות.
- האובססיה לאוכל משתלטת - המוח עובר למצב הישרדותי ומתרכז רק בהשגת מזון.
- קושי בוויסות רגשי - רעב ממושך מגביר תוקפנות או אדישות מוחלטת.
לדבריה של ד"ר יקיר "רעב ממושך עלול לגרום לשינויים בלתי הפיכים. אם ההרעבה נמשכת זמן רב, המוח מתחיל לפרק את עצמו - נוירונים מתים, והנזק עשוי להיות בלתי הפיך. החטופים שחזרו אחרי שנתיים של הרעבה יצטרכו תהליך שיקום פיזי ונפשי ממושך כדי שהמוח שלהם ילמד מחדש איך לחיות מחוץ למצב של הישרדות מתמדת.
למה זה כל כך אכזרי להרעיב אדם?
כי מעבר לפגיעה הגופנית, הרעבה היא שיטת עינוי פסיכולוגית.
- היא שוברת את תחושת השליטה של הקורבן.
- היא מוחקת את האישיות, כי המוח עובר למצב הישרדותי בלבד.
- היא גורמת לתלות מוחלטת במי שמרעיב - בדיוק כמו שמתעללים רגשיים גורמים לתלות פסיכולוגית.
אסור לשכוח - אלה לא רק תמונות קשות. זו מציאות של אנשים שחזרו מהתופת.
נחזיר להם לא רק את הגוף - אלא גם את הכבוד, האנושיות והחיים".