הסיכון לדמנציה גובר אצל החטופים המבוגרים בשבי החמאס. אלה הסיבות

דמנציה היא תסמונת נוירו-דגנרטיבית של המוח המובילה להידרדרות קוגניטיבית ובהמשך להידרדרות תפקודית. מדובר בתסמונת פרוגרסיבית שפוגעת משמעותית באיכות החיים ואינה ניתנת לטיפול. אמנם גיל מבוגר הוא גורם סיכון מרכזי, אך תהליך ההידרדרות הקוגניטיבית אינו בלתי נמנע. מחקרים הוכיחו קשר הדוק בין גורמי סיכון שניתן למנוע או לטפל בהם לבין הסיכון להידרדרות קוגניטיבית. למעשה, שליש ממקרי הדמנציה בעולם נגרמים בשל גורמי סיכון הקשורים לאורח חיים.

ב-7 באוקטובר לקח החמאס בשבי אזרחים ישראלים, בהם זקנים מעל גיל 75 ואף מעל גיל 80. גדי מוזס שמשתחרר היום - יחגוג 81 בעוד כמה חודשים תנאי השבי קשים בכל גיל, אך בגיל מבוגר הם עלולים לגרום לירידה קוגניטיבית משמעותית ואף לדמנציה. המחשבה על אנשים מבוגרים בתנאים קשים כל כך היא בלתי נסבלת ומעוררת דאגה עמוקה.

הסיכונים לקוגניציה במצבי שבי ממושך כוללים סטרס כרוני, תת-תזונה, חוסר פעילות גופנית, הפרעות שינה ודיכאון. לצערנו, רבים מהגורמים שניתן למנוע בשגרה כדי לצמצם את הסיכון לדמנציה אינם מתקיימים בשבי ומצבם הבריאותי של הזקנים עלול להחמיר באופן בלתי הפיך.

אנו יודעים כי הקפדה על איזון מחלות רקע, כמו סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, היא חיונית למניעת הידרדרות קוגניטיבית, אך למיטב ידיעתנו החטופים סובלים מתת-תזונה חמורה, אינם מקבלים תרופות נדרשות ואינם מאוזנים מבחינה רפואית. תזונה בריאה ומאוזנת, כמו תזונה ים תיכונית, הוכחה כממתנת הידרדרות קוגניטיבית אצל אנשים בריאים. ניסיון העבר בעסקת החטופים הראשונה הוכיח שהחטופים שהוחזרו משבי החמאס הגיעו במצב של תת-תזונה חמורה וסביר להניח שכך יהיה גם עם אלה שישובו כעת, או לפחות אמורים לשוב אלינו, בתקווה שהפעימות הבאות בעסקה אכן יצאו לפועל.

פעילות גופנית מועילה לבריאות הגוף והנפש ומפחיתה סיכון לירידה קוגניטיבית. אולם, שבויים הנמצאים בתנאי כליאה צפופים וללא יכולת לזוז סובלים מחוסר פעילות מוחלט. בנוסף, הפרעות שינה הן גורם סיכון משמעותי לדמנציה. התחושה היא שרוב השבויים חווים הפרעות שינה משמעותיות בשל התנאים הקשים בהם הם מוחזקים.

אתגר משמעותי נוסף הוא ירידה בשמיעה, שהיא עצמה גורם סיכון להידרדרות קוגניטיבית. ניתן להניח בסבירות גבוהה כי גם אם חלק מהשבויים הגיעו עם מכשירי שמיעה, הם אבדו להם או נשברו. הבדידות הנגרמת בתוך חסך חושי בכלל ושמיעתי בפרט יכולה להיות קשה מנשוא.

דיכאון מהווה גורם סיכון משמעותי לדמנציה וסביר להניח שהשבויים, החיים בתנאים קשים וללא ידיעה מתי ישובו לחופש ולמשפחותיהם, אם בכלל, שרויים בדיכאון עמוק. תחושת חוסר האונים, הבדידות והיעדר התקווה יכולים להצטבר לתמונה עגומה של ירידה קוגניטיבית כמעט ודאית.

ייתכן שהשבויים הזקנים הגיעו לשבי במצב קוגניטיבי תקין או עם ירידה קלה בלבד. אולם, תנאי השבי הממושכים עשויים לגרום לכך שכאשר ישובו, הם יהיו לא רק במצב פיזי ונפשי ירוד, אלא גם עם ירידה קוגניטיבית משמעותית ואף סימנים של דמנציה.

לאור זאת, עלינו כחברה לוודא שכל החטופים שיחזרו יקבלו הערכה רפואית כוללת, כולל בדיקות קוגניטיביות ונוירולוגיות. חשוב להכיר בצרכים הייחודיים של הזקנים ולספק להם תוכניות שיקום מותאמות. אסור לנו לשכוח את המחויבות האנושית שלנו לדאוג לאלו שעברו את הבלתי נתפס.

אנו חייבים להעניק להם חמלה, תמיכה, והכרה בערך חייהם לאחר השיבה מהשבי. אלו האנשים היקרים לנו ביותר ויחד נוכל להחזיר להם את התקווה והכוח לחיות את המשך חייהם בכבוד.

הכותבת, ד"ר נתי בלום, מנכ"לית עמותת עמדא, לחולי דמנציה, אלצהיימר ומחלות דומות בישראל. עמותת עמדא מציעה ייעוץ וליווי ללא עלות למשפחות החטופים הזקנים, בחזרתם