שניים מכל חמישה חולי סוכרת עלולים לפתח מחלת כליות כרונית. אמנם כשחושבים על מחלות כליות, המחשבה הראשונה היא טיפולי דיאליזה. אולם בפועל, מרבית החולים במחלת כליות כרונית כלל לא מגיעים לשלב שבו הם נדרשים לטיפול זה. הסיבה: מחלת כליות כרונית מגבירה באופן משמעותי את הסיכון לתחלואה ממחלות לב וכלי דם, ומחלות אלו הן הסיבה העיקרית לתמותה של חולים עם מחלת כליות כרונית, ומחלות כליות כרוניות הן גורם התמותה התשיעי בעולם.
"מחלת כליות כרונית מתקדמת במשך שנים מבלי שהמטופל או המטופלת ירגישו בכך, והדרך היחידה לאבחן אותה היא על פי תוצאות בדיקות מעבדה. ללא אבחון וטיפול, מחלת הכליות מתקדמת עם הזמן. התקדמות מחלת הכליות מלווה בסיכון מוגבר מאוד למחלות לב וכלי דם", מסבירה ד"ר נעמי לוין-יינה, מנהלת המערך לנפרולוגיה ויתר לחץ הדם במרכז הרפואי האקדמאי ברזילי.
מסיבות אלה, ההמלצה היום היא שכל חולה עם סוכרת יעבור לפחות אחת לשנה בדיקות סקר לזיהוי סימנים להתפתחות מחלת כליות. בדיקות הסקר כוללות בסך הכל בדיקת דם ובדיקת שתן. "בדיקת השתן מבוצעת על מנת לבדוק האם קיימת הפרשת חלבון שנקרא אלבומין בשתן, שנוכחותו מצביעה על פגיעה כלייתית הקשורה לסוכרת. יש לבצע במקביל בדיקת דם לקריאטינין, על פיה מחשבים מדד שנקרא eGFR המשקף את תפקוד הכליות", מספרת ד"ר לוין-יינה.
הערכה: כ-57% מחולי מחלת הכליות אינם מאובחנים
אמנם בהשוואה למקומות רבים בעולם, המצב בישראל טוב יחסית, ועדיין, מדגישה הרופאה, ישנם מטופלים רבים שאינם מקפידים לבצע בדיקת שתן באופן סדיר. "אין נתונים מלאים, אבל לפי הערכות רק כשליש מהחולים מבצעים את הבדיקות מדי שנה בהתאם להמלצות. וזה חבל, כי מדובר בבדיקות פשוטות ושגרתיות, המאפשרות אבחנה מוקדמת ומהימנה". כתוצאה מכך, לפי מחקרים 57% מחולי מחלת הכליות אינם מאובחנים. היא מוסיפה ומדגישה את חשיבות הבדיקות. "ככל שמאבחנים מוקדם יותר את מחלת הכליות, כך ניתן להתחיל טיפול מוקדם יותר ולמנוע את התקדמות מחלת הכליות ואת התפתחות סיבוכיה, בעיקר מחלות לב וכלי דם".
בניגוד לעבר, מסבירה ד"ר לוין-יינה, קיימות היום אפשרויות טיפול מגוונות למחלת הכליות. "מה שלא היה לנו עד לפני מספר שנים". קו הטיפול הראשון למחלת הכליות הן תרופות ותיקות, שזמינות כבר כמה עשורים, ונקראות מעכבי ACE או ARB. "תרופות אלה מורידות את לחץ הדם ומפחיתות את הפרשת האלבומין בשתן", אומרת ד"ר לוין-יינה. "בשנים האחרונות נוספו עוד תרופות שעשו מהפך בטיפול במחלת כליות כרונית. קבוצה אחת היא תרופות מקבוצת מעכבי SGLT2, כגון ג'רדיאנס ופורסיגה, הניתנות גם לאנשים עם מחלת כליות כרונית שאינם סובלים מסוכרת. מחקרים גדולים הראו כי תרופות אלו מאטות את התקדמות מחלת הכליות, מפחיתות סיבוכים קרדיווסקולריים ואשפוזים עקב אי ספיקת לב, ואף מפחיתות תמותה" מספרת ד"ר לוין-יינה.
תרופה חדשה נוספת לטיפול במחלת הכליות בחולי סוכרת היא תרופה בשם קארנדיה. תרופה זו מעכבת את הקולטן למינרלוקורטיקואידים. "בחולים סוכרתיים קיימת הפרשה מוגברת של הורמון בשם אלדוסטרון, הנקשר ומפעיל ביתר את הקולטן למינרלוקורטיקואידים בכליות. שפעול ביתר זה מוביל לתהליכים של דלקת והצטלקות של הכליות, הגורמים להתקדמות מחלת הכליות ובסופו של דבר לאי ספיקת כליות סופנית. מחקרים גדולים מאוד הראו כי טיפול בקארנדיה מאט משמעותית את התקדמות מחלת הכליות ומפחית משמעותית את האירועים הקרדיווסקולריים בחולים עם סוכרת הסובלים ממחלת כליות כרונית", מסבירה ד"ר לוין-יינה. "בנוסף לכך, הוכח לאחרונה כי גם התרופה לסוכרת אוזמפיק, ממשפחת התרופות GLP1-RA, מאטה משמעותית את קצב התקדמות מחלת הכליות בחולים עם סוכרת, בנוסף להפחתה באירועים קרדיווסקולריים והפחתת תמותה".
"קיימות היום אפשרויות טיפול רבות לחולים עם סוכרת הסובלים ממחלת כליות כרונית. כל טיפול בנפרד וכולם גם יחד מפחיתים משמעותית את התקדמות מחלת הכליות והתפתחות סיבוכיה. אמנם התרופות יועילו גם למי שמתחיל את הטיפול בשלב מתקדם יותר של מחלת הכליות, אולם הנזק שנגרם בלתי הפיך ואינו נסוג. ככל שנעשה אבחון מוקדם יותר של מחלת הכליות וניתן טיפול בשלבים מוקדמים של המחלה, כך ניתן למנוע את סיבוכי המחלה ולהאריך את תוחלת החיים. יש בידינו היום תרופות מצילות חיים, שלא היו זמינות עד לפני כמה שנים, ולכן חשוב להיבדק, לאבחן ולהתחיל טיפול מוקדם ככל שניתן", מדגישה ד"ר לוין-יינה.