תארו לעצמכם שאתם רוצים לקרוא או מעוניינים לצפות בטלוויזיה, אך במקום תמונה או רצף מילים ברורים, אתם רואים כתם אפור במרכז שדה הראייה שלכם. זוהי המציאות היומיומית של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם הסובלים מניוון מקולרי של הגיל (נמ"ג), מחלת עיניים המאיימת על איכות החיים של אנשים רבים בני 50 שנים ויותר.
בעוד שרוב האנשים מכירים את הסכנה של ירידה בראייה עם הגיל, מעטים מודעים להבדל המשמעותי בין שתי הצורות של המחלה - היבשה והרטובה. הצורה היבשה, השכיחה יותר, מתקדמת באיטיות בשקט, ובלי לעורר מודעות - מה שהופך אותה למסוכנת במיוחד.
"זוהי המחלה המובילה לעיוורון בעולם המערבי באוכלוסייה מעל גיל 50", מסבירה פרופ' אילה פולק, מומחית בעלת שם בינלאומי למחלות רשתית. "עם העלייה בתוחלת החיים, הנתונים צופים שמספר החולים יזנק מ-196 מיליון כיום ל-288 מיליון בשנת 2040".
במרכז רקמת הרשתית העדינה, הממוקמת בחלק אחורי של גלגל העין, נמצא אזור קטן ביותר אך קריטי לראיה הנקרא מקולה או "הכתם הצהוב". אזור זה, העשיר בתאי החישה של הראייה (פוטורצפטורים), אחראי על היכולת שלנו לראות טוב ובחדות, לזהות פנים, לקרוא ולבצע פעולות יומיומיות הדורשות ראייה מדויקת. בניוון מקולרי יבש, מתרחש תהליך איטי של פגיעה בלתי הפיכה בתאים באזור חיוני זה ותוצאותיה גורמות לירידה משמעותית בראיה.
מבין שתי הצורות: היבשה והרטובה, "הצורה היבשה של המחלה היא הנפוצה ביותר, מופיעה ב-85-90% מהמקרים", מדגישה פרופ' פולק. "למרות שביטוייה קלים יותר מהצורה הרטובה של המחלה, גם היא דורשת מעקב שגרתי קבוע. המטרה היא לעקוב אחר קצב התקדמות השינויים ולאתר מוקדם ככל האפשר מעבר לשלבים מתקדמים יותר".
לפרופ' אילה פולק באתר zap דוקטורס
לאתר של פרופ' אילה פולק
בניגוד לצורה הרטובה של המחלה, המאופיינת בצמיחה פתאומית ומהירה של כלי דם חדשים ודליפת נוזלים מתחת לרשתית הגורמים להתפתחות מואצת של מודעות ותלונות, הצורה היבשה מתפתחת בתהליך הדרגתי ושקט, ובשלביה הראשונים- המטופלים אינם ערים לפגיעה ברשתית או לתהליך ההידרדרות בראיה. בשלבים המוקדמים של המחלה, מצטברים במרכז הראיה (במקולה) משקעים קטנים צהבהבים הנקראים דרוזן שהינם מצבורים של חומרים שומניים וחלבוניים מתחת לתאי הרשתית. עם הזמן, מתרחש במוקדי הדרוזן במקולה, דלדול הדרגתי של תאי הראייה והדקיקות של רקמת הרשתית באזור הפגוע המובילים לירידה משמעותית בראיה.
"המחלה מתפתחת בהדרגה, ולכן חשוב להיות ערים לגורמי הסיכון", מדגישה פרופ' פולק. "גיל הינו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. המחלה מאופיינת בנוכחות ממצאים של דרוזן באנשים מעל גיל 50, שכיחותה עולה עם הגיל, והיא נפוצה במיוחד בעשורים השביעי והשמיני לחיים. הסבות להתפתחותה הן רבות ולכן מוגדרת כ"מולטי פקטוריאלית". כלומר, בעלת מספר גורמי סיכון מגוונים להתפתחותה, וכדאי להכירם. הגורמים הנפוצים הם: רקע משפחתי, זהו גורם סיכון חשוב ביותר ומעלה מאד את הסיכון להופעתה . מין: נשים, וגזע לבן רגישים יותר. גורמים נוספים המשפיעים הם גורמים סביבתייםכגון: עישון, וחשיפה רבה לשמש, גורמים גנטיים כגון: עיניים בהירות. ומצבים הקשורים למחלות רקע כגון: לחץ דם, מחלות קרדיווסקולריות, כולסטרול, השמנה.
כל הגורמים מגבירים, בדרגות חומרה שונות, את הסיכון להתפתחות המחלה. חלק מהגורמים הללו ניתנים לשינוי, ולכן חשוב לאמץ אורח חיים בריא".
כיצד מתבצע אבחון המחלה?
פרופ' פולק: קודם כל ברצוני להדגיש- מי שיש לו רקע משפחתי והינו מעל גיל 50, מומלץ שייבדק באופן יזום לאיתור מוקדם של המחלה עוד לפני הופעת הסימנים של ירידה בראייה המייצגים כבר שלב מתקדם , ואז המצב יכול להיות כבר מאוחר לטיפול, התכונות של המחלה היכולה להתפתח באופן איטי והדרגתי מבלי שנהיה מודעים לתהליך. "האבחון הוא על ידי רופא עיניים בציוד ייעודי לבדיקות עיניים, והוא כולל מספר שלבים חיוניים. בדיקת חדות ראיה, בדיקה במנורת סדק לאחר הרחבת אישונים ועם עדשות מיוחדות המאפשרת לרופא לבחון את מבני העין הפנימיים ולראות את הרשתית הנמצאת בחלק האחורי של גלגל העין. כמו כן מבוצעים צילומי הדמיה מתקדמים של הרשתית וכלי הדם. הטכנולוגיה המתקדמת מאפשרת לנו לזהות שינויים מזעריים ברשתית, שבעבר היו חומקים מעינינו". בדיקת ההדמיה הנפוצה ביותר להערכת ניוון מקולרי תלוי גיל היא בדיקה הנקראת OCT, (Optical Coherence Tomography ) - בדיקה פשוטה, מהירה ללא הרחבת אישונים וללא הזרקת חומר ניגוד. הבדיקה קצרה ולא מצריכה הכנות מיוחדות והיא מדגימה את המבנה התאי של הרשתית (שהוא מאד דומה למבנה של המוח). הבדיקה נקראת OCT ודומה לבדיקת CT של המוח אולם היא בדיקה של העין. לפעמים משתמשים גם בבדיקה טכנולוגית חדישה נוספת הנקראת OCTA- המדגימה את כלי הדם של הרשתית.
לפי פרופ' פולק, המעקב השגרתי חשוב במיוחד משתי סיבות: "ראשית, הוא מאפשר לנו לעקוב אחר קצב התקדמות המחלה. שנית, וזה אולי חשוב אף יותר, הוא מאפשר לנו לזהות מוקדם ככל האפשר מעבר מהצורה היבשה לרטובה - מעבר שדורש טיפול מיידי".
האם יש דרך למנוע את התפתחות המחלה?
פרופ' פולק: "אי אפשר למנוע לחלוטין את התפתחות המחלה, כי אי אפשר לעצור את הגיל או לשנות את הגנטיקה, אבל בהחלט אפשר להפחית חלק מגורמי הסיכון שהזכרנו, להתפתחותה. הפסקת עישון, הגנה מפני שמש, תזונה מאוזנת העשירה בנוגדי חמצון, ופעילות גופנית סדירה - כל אלה יכולים לעזור".
"מקובל לתת לאנשים המאובחנים בשלבים המוקדמים של המחלה תוספי מזון של ויטמינים ומלחים שיעילותם בריכוזים מסוימים הוכחו כיעילים בעצירת הדרדרות המחלה לשלבים המתקדמים שלה. החיסרון לתוספי מזון כטיפול מונע הידרדרות שיעילותם הינה נמוכה יחסית כ- 25% בלבד. מדע הרפואה נמצא בתהליך מואץ של מחקר לפיתוח פתרון טוב יותר".
האם יש טיפול למחלה?
לדברי פרופ' פולק, הטיפול במחלה נמצא בשנים האחרונות בתהליכי מחקר מתקדמים למציאת תרופה. "מלבד תוספי התזונה המסורתיים, יש פריצות דרך טיפוליות. יש היום שתי תרופות שקבלו לאחרונה את אישור החברה האמריקאית למזון ולתרופות (FDA), כשאת אחת התרופות הנקראת סיפובר (Syfovre), אפשר באישורים מיוחדים בלבד, לקבל היום גם בארץ. זוהי תרופה חדשנית הניתנת בהזרקה לעין, כמו טיפולים אחרים למחלות רשתית. ציינתי שהתרופה היא פריצת דרך", היא אומרת. "כיוון שהיעילות שלה אמנם הוכחה במחקרים בינלאומיים רבי מרכזים, אבל היא יעילה רק בחלק מהמקרים ויש לה גם תופעות לואי. יש צורך להתאים בקפדנות את התרופה למטופלים. בכל מקרה אני רואה בתרופה המאושרת התחלה של אור בקצה המנהרה, כי מניסיוננו תרופות שהיום נחשבות יעילות מאד ובטוחות, התחילו בשלבים המוקדמים כפריצות דרך קטנות ויעילות נמוכה. ברצוני לציין שהאישורים שנתנו לתרופות הם התקדמות בתחום שבו לא היו כל אפשרויות טיפול. אני מדגישה שוב- לפני תחילת טיפול יש לבצע הערכה מדויקת של התאמה לטיפול. ההערכה כוללת בנוסף לבדיקת הרופא גם בדיקות הדמיה- צילומי עיניים, בדיקת OCT ולפעמים גם OCTA".
כיצד למנוע התדרדרות?
"החשש הגדול הוא מעבר מהצורה היבשה לרטובה", מזהירה פרופ' פולק. "כשזה קורה, המצב דורש התערבות מיידית. לכן אנחנו ממליצים על בדיקות עיניים לאיתור מוקדם של מחלות עיניים באוכלוסייה מעל גיל 50, ובתדירות גבוהה יותר ובאופן קבוע למי שכבר אובחן עם המחלה או למי שיש גורמי סיכון למחלה כגון ספור משפחתי של ניוון מרכז הראיה תלוי גיל".
האם יש סימני אזהרה למחלה?
פרופ' פולק: "למחלה היבשה יש פחות סימני אזהרה המעוררים מודעות, והיא מתקדמת לאט בלי שנשים לב לכך- וזהו המלכוד שלה . גורמי סיכון כפי שצייתי, למשל ספור משפחתי - הוא דוגמה לגורם שיכול לעורר ערנות ודורש מעקב רופא עיניים. סימני אזהרה שמחייבים פנייה מיידית לרופא כוללים שינויים בראיה בעיקר עיוות פתאומי בראיית צורות ועצמים, הופעת כתם במרכז שדה הראייה, או קושי פתאומי בקריאה וזיהוי פנים. ככל שמאתרים את השינוי מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים לשמר את הראייה".
"המסר החשוב ביותר הוא לא להתעלם משינויים בראייה ומרקע משפחתי", מסכמת פרופ' פולק. "אנחנו חיים בתקופה שבה יש יותר ויותר אפשרויות טיפול, אבל המפתח הוא איתור מוקדם ומעקב רפואי רציף. השמירה על הראייה היא חלק בלתי נפרד מהשמירה על איכות החיים בגיל המבוגר".
מבט לעתיד
בעוד שניוון מקולרי יבש נותר אתגר משמעותי ברפואת העיניים המודרנית, יש סיבות לאופטימיות זהירה. "אנחנו נמצאים בעידן של פריצות דרך בתחום," מסכמת פרופ' פולק. "התרופות החדשות שאושרו לאחרונה הן רק ההתחלה. מחקרים בינלאומיים רבים נמצאים בעיצומם, והתקווה היא שבשנים הקרובות נראה טיפולים חדשניים נוספים".
עם זאת, היא מדגישה שהמפתח להצלחה טמון בשילוב של מודעות, מניעה ומעקב רפואי קבוע. "ככל שנקדים לאבחן ולטפל, כך נוכל לשמר טוב יותר על איכות הראייה ועל איכות החיים של המטופלים שלנו. זו לא רק אחריות רפואית, אלא גם משימה חברתית ממדרגה ראשונה".
הכתבה בשיתוף zap דוקטורס
