בין חדר הניתוח לעזה: החיים הכפולים של הרופאים המילואימניקים

מאז ה-7 באוקטובר, הם משלבים בין עבודתם בבית החולים לשירות מילואים, חלקם עם מעל ל- 200 ימי מילואים. חברי תכנית 'הילה', תכנית הדגל של הרופאים המצטיינים במרכז הרפואי הלל יפה, בתמיכת קרן אדמונד דה רוטשילד ובשיתוף עמותת הידידים של בית החולים, נעים בין חדרי הניתוח לשדה הקרב, בין טיפול בפצועים בשטח, לטיפול במטופלים אזרחיים, ומשלבים גם מחקר ויוזמות ייחודיות במסגרת התוכנית היוקרתית. יום הרופא שחל בסוף השבוע הוא הזדמנות מצוינת לשקף את המורכבות של שילוב בין כל העולמות.

ד"ר שפר, בן 39 במקור מבנימינה, נשוי+2. סיים התמחות במרץ 2024 וכעת עובד כרופא בכיר במערך הכירורגי. מאז ה- 7/10 עשה כ- 150 ימי מילואים כרופא וסגן מפקד פלוגת החייאה קדמית של חטיבת חי"ר במילואים. בשנה האחרונה שירת באזור הצפון ובלבנון.

"לחימה במלחמה מוכרת לי מימי כקצין לוחם בשריון בעזה ובמלחמת לבנון השנייה, אני רגיל לטפל בפצועים כחלק מעבודתי היום יומית, הפעם הכול התחבר", הוא מספר.

" במסגרת הלחימה בסבב השלישי והאחרון בדרום לבנון טיפלתי בפצועים והייתי שותף לאירועים רבי נפגעים. באחד האירועים טיפלתי בפצועים קשה כתוצאה מירי נ"ט, אחד מהם הוגדר במצב אנוש לאחר שנפצע מרסיס בבטן. ככירורג ידעתי להעריך את מצבו, והבנתי שמקומו בחדר ניתוח בהקדם האפשרי. הצלחנו לייצב אותו מספיק בשביל לפנות אותו בפינוי מוסק לבית החולים, שם נאלץ לעבור מספר ניתוחים מורכבים בבטן. כשיצאתי לחופשה נסעתי לבקר אותו. הוא בשיקום ארוך. היה לי חשוב לפגוש אותו, בשבילו, על מנת שיוכל לשמוע פרטים על מה שקרה, ועבורי, כדי לסגור מעגל של טיפול".

השנה האחרונה הייתה קשה ומאתגרת עבור ד"ר שפר, שנאלץ להיעדר מהעבודה לימי מילואים ובימים שחזר הביתה, לשלב בין חיי משפחה, תורנויות בבית החולים וקידום פרויקטים מובילים במסגרת תכנית הילה. "זו תקופה מאוד מאתגרת ואין ספק שהמשפחה וגם החברים לעבודה נפגעים מכך, אבל אין לנו ברירה. אני מנסה לתעדף כל רגע ורגע. עם כל הקושי, יש גם את המחויבות לתוכנית 'הילה', אז אני שמח שלמרות הכול הצלחתי לקדם גם פרויקט של פיתוח אפליקציה שתסייע למתמחים לעקוב אחר מספר הניתוחים בהם השתתפו לאורך ההתמחות". בקרוב, עם ולמרות המורכבות, צפוי ד"ר שפר גם לצאת לתת התמחות בניתוחי דופן בטן.

ד"ר גן אור, בן 35 נשוי +2 מתגורר בקיבוץ מעברות. במקור מקרית שמונה. שירת יותר מ-200 ימי מילואים מאז ה- 7 באוקטובר.

את אותה שבת בבוקר, הוא זוכר היטב. "חזרתי מריצה עם אחי הגדול. בדרך שמעתי ברדיו שיש צבע אדום בדרום. פתחתי את הטלפון הנייד ופתאום ראיתי את הסרטון של הטנדר עם המחבלים בשדרות. מיד אמרתי לאשתי - התחילה מלחמה. מחבלים הגיעו לשדרות". ד"ר גן אור ארז את התיק ובשעה 11 בבוקר כבר התייצב ביחידה המיוחדת בה הוא משרת כבר שנים כלוחם וכרופא.

"מאות אנשים הגיעו יחד איתי לאחר ששמעו על מה שקורה בערוצי החדשות. במסגרת תפקידי ביחידה, אני מכיר את כל החיילים - בסדיר ובמילואים, וכבר ביום הראשון ספגנו מכה קשה - 5 הרוגים. זו הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי שהפחד מניע אותי יותר מאשר משתק אותי. פחדתי שיקרה משהו למשפחה שלי, שהמחבלים יגיעו גם לקיבוץ שלנו", משחזר ד"ר גן אור.

בסבב המילואים הראשון הוא שירת ארבעה חודשים ברצף כרופא וגם כמפקד צוות. במסגרת שירות המילואים, נחשף ד"ר גן אור למראות קשים ולדילמות אישיות לא פשוטות: "השתדלתי ללכת לכל הלוויות, וגם, אם מסיבה מבצעית פיספסתי לוויה של חייל שלי, היה לי חשוב, דבר ראשון, כשיצאתי הביתה, ללכת למשפחה שלו. היכולת להכיל אובדן של אדם היא קשה מנשוא. הפעם הראשונה שבכיתי הייתה רק חצי שנה אחרי שאותו חייל, דובי קוגן ז"ל, שהיה אדם נפלא, נהרג. אי אפשר להסביר את זה. אתה חי ונושם עם האנשים האלה, אוכל איתם, צוחק איתם וברגע אחד הכול נגמר".

ד"ר גן אור מספר כי המעברים בין המילואים לעבודה בבית החולים מאוד קשים: "יום אחד אתה יושב ומדבר עם חברים שלך על החיים ולמחרת אתם נמצאים בעיצומו של קרב שבסופו, לא תמיד כולם חוזרים חיים".

כיצד המלחמה משפיעה על חייך האישיים?
"לחזור להתמחות לאחר תקופה כה ארוכה של מילואים, זה מעבר חד וקשה. אני מנסה לחזור לשגרה ולהשלים פערים, להגיע כמה שיותר מוכן לניתוחים". גם עכשיו, כשחזר לתורנויות בבית החולים, המלחמה איתו. "עד היום באירועים גדולים קשה לי לשמוח באמת. אני לא מסוגל להתנתק ממה שקורה בשטח. ערב אחד, בעודי בתורנות בחדר המיון, אני רואה בחדשות שחבר קרוב שלי נהרג. לצדי ישב רופא מהמגזר הערבי שקלט את הסיטואציה. הוא מיד קם וחיבק אותי. חשבתי לעצמי, באיזה עולם הזוי אנו חיים - זה רגע שאזכור לתמיד".

ד"ר שבו בן 35, מחיפה. נמצא עמוק בתוך השנה שלישית להתמחות בנוירולוגיה וביחידה לטרשת נפוצה. בסדיר היה לוחם בצנחנים, ובשירות המילואים משרת כרופא בגזרת הדרום.

"בתחילת הלחימה נאלצתי להיעדר מהעבודה חודשיים ברצף", הוא מספר. "צוות המחלקה והנהלת בית החולים מאוד תמכו בי ונתנו לי אוזן קשבת והרבה הערכה. מחבריי למילואים אני יודע, שבמקומות עבודה אחרים לא תמיד ראו את המילואים בעין יפה".

בין זימון אחד למילואים לאחר, לוקח ד"ר שבו חלק, במסגרת תכנית 'הילה', בפיתוח שירות חדשני בשילוב רפואה מרחוק ובינה מלאכותית למעקב אחר מטופלי טרשת נפוצה. "זהו שירות חדש שמעניק טיפול כוללני למטופלים ומחבר בין גורמים שונים - רפואה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ועוד, במקום אחד. טרשת נפוצה מופיעה בעיקר בגיל צעיר ומחייבת אבחון וטיפול מוקדמים כדי להבטיח מענה רפואי מיטבי ומותאם אישית. במסגרת התכנית אנחנו מקבלים ליווי והנחיה על ידי מנטורים עתירי ניסיון מתחומי הרפואה, הניהול והחדשנות המסייעים בקידום יעדינו במחקר, יזמות ורפואה. התכנית מאפשרת הבנה מעמיקה של המערכת הבריאות ובית החולים על כל היבטיהם, ומעניקה כלים להובלת יוזמות ופרויקטים באופן אפקטיבי.

היום, אני יכול להגיד בוודאות שאני מבין יותר את המורכבות של ניהול בית החולים ותוך כדי החשיפה וההכרות עם גורמים נוספים, אני יכול לקדם ולהוביל דברים בצורה טובה יותר".

ד"ר אושרי כהן, בן 37, תושב פרדס חנה. מתמחה זו השנה שנייה באגף הילדים של המרכז הרפואי הלל יפה, התקבל לפני מספר חודשים למחזור השני של התכנית. שירת כקצין מודיעין בדרגת סרן במיל', בוגר יחידת 8200. לאחר 15 שנים מאז השתחרר לאזרחי, חזר ד"ר כהן לבסיס האם- הפעם כרופא. במסגרת שירות המילואים, מטפל בחיילים פצועים ואחראי על אירועי אר"ן (אירוע רב נפגעים).

את ימי המילואים התחיל ד"ר כהן בספטמבר האחרון, לאחר שביקש להתנדב לשירות מילואים. "למרות שיש לי פטור ממילואים, ביקשתי להתגייס. כל חברי ומשפחתי משרתים במילואים. גדלתי וחונכתי שזאת חובתנו להגן על הבית. מלבד הטיפול הרפואי, במילואים יש לי את הזמן והאפשרות להעניק טיפול מקיף בגישה הוליסטית ולהוות עבור כל חייל וחיילת אוזן קשבת.

איך אתה מצליח לתמרן בין המילואים לעבודה בבית החולים?

"התקופה הזו בהחלט לא פשוטה. אתה מוצא את עצמך מתמרן בין ימי מילואים לתורנויות בבית החולים ובין לבין מנסה למצוא גם כמה דקות לזוגיות, משפחה וחברים. בתוך עצמי אני יודע שגם אם אצטרך להמשיך לעשות מילואים עוד שנה. על אף הקושי הגדול, אני אתייצב במלוא הכוח. זה הדבר ראשון והחשוב ביותר- ההגנה על הבית שלנו".