התובעת, אישה בת 52 מחולון, העוסקת בתפירה למחייתה, נפגעה באופן חמור במהלך הליך רפואי שגרתי של הסרת גבס. היא הגיעה בינואר 2021 לבית החולים וולפסון לאחר שנפלה ושברה את שורש כף ידה ואת קרסול רגלה. הרופאים בבית החולים טיפלו בתובעת, ובין השאר ערכו שחזור של השבר בידה וקיבעו אותו בגבס מלא.
על פי התביעה, מספר ימים לאחר מכן, שבה האישה למיון והתלוננה על כאבים ולחץ עז מתחת לגבס שעל ידה. הצוות הרפואי החליט לבצע פתיחה של הגבס באמצעות מסור ייעודי, על מנת לשחרר את הלחץ, ולחבוש את הגבס הפתוח על ידה בתחבושת פלסטית.
אלא שבמהלך הניסור, חשה לפתע בכאב עז, והחלה זועקת ומתחננת בפני הרופא שיפסיק להפעיל את המסור. אולם לטענתה, הרופא התעלם מקריאותיה ותחינותיה, אמר לה שעוד מעט הכל נגמר, והמשיך לנסר את הגבס חרף זעקותיה.
לעדות בעלה של המטופלת, כששמע את זעקות הכאב של אשתו הוא התדפק על הדלת ושאל את הצוות הרפואי מה קורה.
"צלקת מכוערת ובלתי הפיכה, וגורמת להגבלה תפקודית"
לדברי עוה"ד רפאל אלמוג ורותם ציוני, ממשרד עורכי הדין אלמוג-שפירא, במהלך הטיפול הרשלני, לא בדקו הרופאים את מקור הכאב החד בו חשה האישה, ולא העניקו לה שום טיפול לפצע שנגרם מהחתך. תחת זאת, ומבלי שהוא מיידע את המטופלת על החתך שנוצר, חבש הרופא המטפל את הגבס המבוקע שנותר על ידה בתחבושת פלסטית, ושחרר אותה לביתה.
מששבה האישה לביתה, הכאבים בידה לא חלפו, ועל מנת להתמודד עימם, היא נטלה באופן עצמאי משככי כאבים.
כשחזרה לבית החולים בחלוף מספר שבועות על מנת להסיר את הגבס המקובע מידה, התגלה לה להפתעתה, ולהפתעת רופא נוסף שטיפל בה, חתך ארוך, שהוזנח.
הרופא שאל את האישה מה מקור החתך, והיא אמרה לו שהוא נגרם ככל הנראה מהמסור בעת הסרת הגבס, משום שכששברה את ידה, היא כלל לא סבלה מחתך או פצע. חרף כך, על פי התביעה, גם הרופא שטיפל בה בבדיקה זו, לא ציין כלל את העובדה כי היא סובלת מחתך בידה בגיליון הרפואי, ולא רשם לה כל טיפול חיטוי הפצע ולסגירתו.
על פי כתב התביעה, לאורך שבעה חודשים רצופים שבהם טופלה האישה בבית החולים, איש מהצוות הרפואי לא ציין בגיליון הרפואי שלה, או בפניה, שהיא סובלת מחתך לאורך כל ידה, שכעבור זמן הפך לצלקת בולטת וכואבת, המגבילה את תנועת ידה הימנית, הדומיננטית.
לתביעה צורפה חוות דעתו של ד"ר מיכאל ברנשטיין, מומחה בכירורגיה אורתופדית. לדבריו, מסורי גבס חשמליים נועדו לבצע חיתוך מדויק של גבס תוך שמירה על בטיחות הרקמות הרכות. להבי המסור אינם מסתובבים אלא נעים בתנועה רוטטת, וכך הם מצליחים לחתוך חומר קשה כמו גבס מבלי לחדור לעור.
עם זאת, חיכוך הלהב עם הגבס יוצר חום משמעותי שבמגע ממושך עם העור, עלול לגרום לכוויות - וזו בדיוק הפציעה שממנה סבלה התובעת.
לדברי ד"ר ברנשטיין, במקרה הנדון פציעתה של המטופלת נגרמה ככל הנראה מהתחממות יתר של להב המסור עקב שימוש לא זהיר ולא מקצועי מצד הרופאים המטפלים. לדבריו, במהלך פתיחת הגבס, ייתכן שלא ננקטו ההפסקות הנדרשות לקירור הלהב, ולא בוצעה תנועת כניסה-יציאה של הלהב כפי שמתחייב בפרקטיקה הרפואית.
הפצע שנגרם בתנאים לא סטריליים הותיר צלקת בולטת באורך 23 סנטימטרים על ידה הימנית של המטופלת. הצלקת, לדברי ד"ר ברנשטיין, מכוערת ובלתי הפיכה, וגורמת להגבלה תפקודית משמעותית. הפצע נרפא לבסוף, אך הותיר צלקת גדולה ומגבילה, אשר על פי תקנות הביטוח הלאומי, מקנות למטופלת נכות בשיעור של 10%.
על פי התביעה, במקום הליך פשוט שנועד לסייע בשיקום ידה, נגרם לתובעת נזק ארוך טווח שפוגע גם בתפקודה היומיומי ובפרנסתה, בהיות ידה הימנית הדומיננטית, משמשת אותה לעבודתה.
מבית החולים וולפסון נמסר בתגובה: "טרם קיבלנו את כתב התביעה. נלמד ונגיב בבית המשפט".