אלמוג, אלה הסיבות האמיתיות שהרופאים עוזבים - טור של רופא

מערב יום שישי האחרון מתחוללת סערה (עוד אחת) ברשתות החברתיות בעקבות דבריו של כתב ערוץ 12, אלמוג בוקר, במהלך שידור כתבה של אילן לוקאץ' שדנה בעזיבה שקטה של רופאים את הארץ.

לאחר שידור הכתבה אמר אלמוג בוקר שישב בפאנל של "אולפן שישי": "האיומים האלה הם לא חוצפה, הם שיא החוצפה. הם לא רוצים לחזור? שלא יחזרו. שיישארו שם. אנחנו נמצאים כאן כבר שנה ושלושה חודשים בתוך מלחמה שלא נגמרת, תחת אש בלי הפסקה, ודווקא עכשיו, ברגעים האלה, הייתי מצפה מהרופאים האלה לעזוב הכול ולבוא לפה. יש פה רופאים שממלאים חצי מהיום שלהם בשטח בתי חולים וחצי מהיום שלהם בשטח רצועת עזה. במקום להיות כאן הם מהלכים עלינו אימים שאם דברים לא ישתנו פה והכול יהיה פה ורוד, אז לא יהיה מי שיטפל בילדים שלנו. בגלל שהמדינה כל כך חשובה להם, דווקא עכשיו הם צריכים להיות פה".

גולשים ברשת הציעו לאלמוג להירגע ולשתות מים. אחרים טענו כי מערכת השופרות "רוצה דיקטטורה עם מערכת בריאות של דמוקרטיה".

הטענה כי עזיבת הרופאים קשורה להתרחשויות הפוליטיות במדינה מתייחסת לתצפית כי העזיבה, לכאורה, התגברה בתקופת המחאה כנגד המהפכה המשפטית והתחושה כי מדינת ישראל משנה פניה, ולא לטובה. מספרים ונתונים לבסס את הטענה הזו לא הוצגו והדברים החמורים שהוצגו (הגירת רופאים) התבססו בעיקר על תחושה ותצפית.

אין לצערי באמת נתוני אמת למספר הרופאים המהגרים או מתכננים הגירה ולסיבת בחירתם בצעד כה משמעותי. מחסור בנתוני אמת, מוחצים, עלול לשבש את הטיעון כי המדינה עלולה לשנות פניה אך לא יהיה מי שיטפל באזרחיה.

מעורבותם של רופאים נגד ההפיכה המשפטית (אין רפואה בלי דמוקרטיה) התגבשה עת יצאה היצירה המעוותת לעולם (בחטא) והם מתריעים, בצדק, על ההשפעה שעלולה להיות לשינויים במשטר על הבריאות בישראל.

תופעת ירידת רופאים מהארץ אינה חדשה. מאז ומתמיד, בעקבות השתתפות במפעל השתלמות העמיתים (fellowship), אותו שלב בקרירה בו הרופא משתלם במוסד מוכר בחו"ל, קומץ רופאים מצא מקומו במערכות בריאות בניכר ולא שב ארצה. המערכת בארץ הכירה בתופעה והתמודדה עמה היטב כי מספר הרופאים שבחר להישאר בחו"ל היה קטן. ברוב קיננה התחושה כי שיבה לארץ חיונית והיא תאפשר ביסוס מקצועי אופק תעסוקתי והשתכרות נאותה.

לאחרונה, כך דווח, התופעה, מתרחבת. רופאים ששבו מהשתלמות וגם כאלה המבוססים מקצועית בארץ (רופאים בכירים), מחפשים תעסוקה בחו"ל וחלקם אף מממש את האפשרות. מפעל שלם שכל מטרתו לסייע ברילוקשיין הוקם בישראל והוא מציע עזרה למתעניינים בהגירה מהארץ. עורכי דין המתמחים בהגירת רופאים טענו בכתבה כי מספר הפניות למשרדם עלה בכ- 70%.

במקביל לחשש משינוי פניה של המדינה והפיכתה, לכאורה, לדיקטטורה, ראוי לציין כי בשנים האחרונות מחסור עולמי ברופאים, גם במדינות מתפתחות, הפך את המגמה "החוצה" קלה מבעבר וגיוסם של בעלי מקצוע, בוודאי מיומנים, הפך חיוני ולא רק בישראל. עד כדי כך מורגש המחסור ברופאים במדינות מתפתחות עד שבחלקן הרופא הישראלי אינו נדרש למבחני הסמכה ובאחרות הנוקשות שהופגנה באישור הרישיונות הוחלפה במנגנון מרוכך (בעיקר במקצועות שבחסר ניכר).

הגריעה (מרצון) של רופאים (סטודנטים, מתמחים ובכירים) מסד"כ הרפואה בישראל מאיים על איכותה בעתיד. דבריו (המקוממים) של אלמוג כי "הם לא רוצים לחזור? שלא יחזרו" מתעלמים לחלוטין מצרכי המדינה ברופאים (וגם מבעלי מקצוע אחרים מתחום הרפואה).

הדיון, האסוציאציה והסמיכות של תופעת ההגירה להשקת המהפכה המשטרית וחוקיה הנלווים עלול ליתר נקיטת אמצעים נדרשים ע"י המדינה בכדי לבלום את התופעה. לכאורה אם הסיבה היא ההפיכה המשטרית אז "שלא יחזרו". התייחסות דומה מקברניטי המדינה הגיעה ממחוזות אחרים (טייסים למשל - שילכו לעזאזל, מוגלה, נמושות, אין בהם צורך, נסתדר עם מה שיש).

טוב נעשה אם נגבה מחאתנו במספרים תוך בירור נוקב ומתועד לסיבה האמתית לנשירת הרופאים (כלכלית, חברתית, מקצועית וכו'). הגם שאין בידנו פרטים מדויקים על הסיבות האמתיות לנשירתם של רופאים ועזיבתם את הארץ, יש מקום לטפל בבעיה ולנסות להפוך את המגמה או לפחות למתנה. בכדי לעשות כך יש למפות את הסיבות האמתיות למגמה "החוצה", אסור לבססה על תחושה ותצפית.

אסור לייחס את מגמת העזיבה ה"שקטה" של רופאים את הארץ רק לשינויים הפוליטיים העלולים להתרחש במדינה ולאפשר למדינה לרכוב על הגל הזה בלא לפתור את הבעיות האחרות שהן חשובות בפני עצמן - יוקר המחיה הבלתי סביר, תחושת הביטחון האישי שנפגעה, החינוך הלקוי, מחסור בתקנים, מסלולי התקדמות מקצועית מוגבלים, חוסר באופק תעסוקתי וכו'. הוא הדין החל גם בדיון לגבי הסטודנטים הלומדים בחו"ל. הדיון על הסטודנטים הישראליים הלומדים בחו"ל היה חסר בנתונים רבים אף הוא. מה סיבת בחירתם להמשיך את השתלמותם בחו"ל האם הוא נובע ממחסור בתקינה, חוסר באופק מקצועי, חוסר שייכות למדינה (בקרב ערבים ישראליים) וכו'.

עיניו של אלמוג יקדו ופיו שצף קצף. הוא לא חסך שבטו והוסיף: "במקום להיות כאן הם מהלכים עלינו אימים שאם דברים לא ישתנו פה והכול יהיה פה ורוד, אז לא יהיה מי שיטפל בילדים שלנו. בגלל שהמדינה כל כך חשובה להם, דווקא עכשיו הם צריכים להיות פה".

לאלמוג נשיב: אל תלמד אותנו הלכות נאמנות למדינה, כמו הטייסים המשתמטים גם הרופאים הסוררים, ב- 7 באוקטובר התייצבו כולם בחדרי המיון ומאז ועד היום עושים ימים ולילות בהצלת פצועים. צא אתה ופעל לשפר את המצב, כי לא וורוד במדינה אנחנו מחפשים, אלא שפיות.

פרופסור יורם קלוגר הוא יו"ר ארגון הכירורגיה לשעבר