אחת ולתמיד: האם ריצה באמת הורסת את הברכיים? המדע עונה

האם ריצה הורסת את הברכיים? שאלה זו מעסיקה רצים רבים וזוכה לתשובות מגוונות. סקירות מדעיות נרחבות בעיתונים המובילים בעולם בתחום פציעות הספורט מספקות תובנות מעמיקות בנושא זה השנוי במחלוקת.

המפתח להבנת ההשפעה של ריצה על הברכיים טמון במבנה הברך עצמה. בברך ישנן שלוש רקמות מרכזיות החיוניות לתפקודה התקין: מניסקוס הברך, סחוס המפרק שמעל המניסקוס, והרצועה הקדמית הצולבת המייצבת את המפרק. ריצה למרחקים בינוניים ועד מרתון מעמיסה את משקל הגוף על מפרק הברך לאורך זמן, כאשר גורמים כמו משטח הריצה, איכות בלימת הזעזועים של הנעליים, והתאמת רמת הריצה ליכולות האישיות משחקים תפקיד משמעותי.

השפעת הריצה על המניסקוס נחקרה בהרחבה ב-American Journal of Sports Medicine. בדיקות MRI הראו תופעה מעניינת: בדקות הראשונות לאחר ריצה נצפו שינויים ברקמת המניסקוס, אך תוך מספר שעות המבנה חזר למצבו התקין. מסקנת המחקר הייתה שהמניסקוס עובר שינוי הפיך במהלך הריצה ומתאושש במהירות יחסית.

מחקר מרתק נוסף, שפורסם בעיתון האירופאי המוביל בתחום פציעות הספורט, בחן את המניסקוס לפני ואחרי ריצת אולטרה מרתון של 100 ק"מ. באמצעות אולטרסאונד נמצא כי מיד בתום המרוץ הייתה בליטה חריגה של רקמת המניסקוס מעבר לשולי המפרק. אולם, המפתיע היה שתוך שבועיים המניסקוס שב לצורתו הטבעית.

לגבי סחוס המפרק, המחקרים מגלים תמונה מורכבת. הסחוס הוא רקמה מיוחדת המסוגלת לשאת עומסים גבוהים לאורך שנים, וחוסר תחושת כאב בו (בשל היעדר סיבי עצב) אינו מעיד בהכרח על מצבו. עם הגיל, הסחוס נעשה רגיש יותר לדלקות ומייצר פחות חומר בין-תאי, מה שהופך אותו לפגיע יותר. עם זאת, מחקרים מראים שדווקא העדר פעילות גופנית עלול להזיק לסחוס יותר מאשר פעילות מתונה.

הרצועה הקדמית הצולבת (ACL) מהווה מרכיב חשוב נוסף בברך. המחקרים מראים שאין השפעה ישירה של ריצה על רצועה זו, אם כי עם הגיל חלה ירידה טבעית בכמות הסיבים והחיישנים העצביים המכסים אותה.

המסקנה המדעית המתגבשת היא שריצה, כשהיא מבוצעת נכון, אינה מזיקה למפרק הברך ואף עשויה לחזק אותו. עם זאת, חשוב להתאים את הריצה באופן אישי ולהקפיד על כמה כללים בסיסיים:

• בחירת משטחי ריצה מתאימים כמו כורכר, רקורטן או חול יציב בחוף הים
• התאמה אישית של נעלי ריצה עם בלימת זעזועים איכותית
• הקפדה על מנוחה מספקת בין אימונים
• תשומת לב לסימני אזהרה כמו נפיחות, תחושת תפיסות או רעשים חריגים במפרק

חשוב לזכור שכל אדם שונה, וגורמים גנטיים ומבניים משפיעים על התגובה האישית לריצה. מה שמתאים לאחד עלול להיות פחות מתאים לאחר. במקרה של תסמינים חריגים, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע.

הכותב, ניסן אלטרוביץ, הינו פיזיולוג מאמץ במחלקה לקידום בריאות, אסותא מרכזים רפואיים