האירוע התרחש כאשר מטופל, שהמתין בחדר ההמתנה של המרפאה, פנה למזכירה בבקשה להיכנס לרופא באופן מידי. המזכירה פנתה מספר פעמים לרופא, אך נענתה בהוראה להשאיר את המטופל להמתין לתורו.
לדבריה, בזמן ההמתנה, הסתובב המטופל הלוך ושוב, מתנשם בכבדות ואוחז בחזהו. מיד כשעמד סוף-סוף להיכנס לחדר הרופא, קרס לפתע על הרצפה וככל הנראה חווה דום לב. המזכירה, שהייתה הראשונה לידו, חזתה במאבק הצוות להציל את חייו, ואף סייעה בחלק מפעולות ההחייאה, אך ניסיונות אלה עלו בתוהו, והוא נפטר על רצפת המרפאה אל מול עיניה.
בעקבות האירוע החלה האישה לסבול מתסמינים נפשיים קשים ומתמשכים. היא פיתחה פחד עז מלצאת מביתה, החלה להזניח את עצמה ואת סביבתה, ביטאה תחושות ייאוש עמוקה, סבלה מהפרעות שינה, סבלה מהתפרצויות בכי, חוותה התקפי חרדה תכופים, איבדה חשק לבצע מטלות יומיומיות בסיסיות ואף ביצעה פעולות אימפולסיביות, כמו למשל גילוח של שיער ראשה.
20% נכות ופיצויים של כ-800 אלף שקל
תופעות אלו השפיעו באופן משמעותי על יכולתה לתפקד בעבודה ובמסגרות חברתיות. האישה פנתה לעורך דין, אשר הגיש בשמה בקשה למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה, ולהכיר בה כנפגעת עבודה - וכך אכן היה. אולם הוועדה הרפואית שהתכנסה בעניינה, קבעה לה נכות נפשית בשיעור נמוך ביותר, בטענה ל"מצב רפואי קודם".
מעיון בגיליונה הרפואי מצאה הוועדה, שהאישה סבלה מספר שנים לפני המקרה מדיכאון זמני בעקבות מות אמה. לטענת אנשי הוועדה, מצב זה עשוי להסביר את התדרדרותה הנפשית, אם כי אירוע המוות עצמו ללא ספק תרם להתדרדרות זו. בשל כך, החליטה הוועדה לנכות מנכותה הנפשית את השפעת המצב הקודם, והעמידה את שיעור נכותה שנגרם ישירות מתאונת העבודה על 5% בלבד, שאינו מזכה בפיצוי של ממש.
בצר לה, פנתה האישה לעו"ד עידו פן, אשר הגיש בשמה ערר, במסגרתו הציג חוות דעת רפואית שטענו כי אין קשר בין אירוע הדיכאון המינורי אותו חוותה האישה בעקבות מות אמה, למצב הפוסט טראומתי שאותו פיתחה עקב אירוע המוות של המטופל במרפאה, שרודף אותה ללא הפסקה, תוך שהיא חשה לגביו רגשות אשמה כבדים. כמו כן, הציג עו"ד פן בפני וועדת הערר נתונים מעודכנים אודות מצבה הנפשי של האישה, כולל חוות מומחים שתיארו את השפעת האירוע הטראומטי על שגרת יומה.
לאחר שניהלה דיון עמוק בנושא, החליטה ועדת העררים שאין בסיס אמיתי להפחתת אחוזי הנכות בשל "מצב קודם" והעלתה את אחוזי הנכות של האישה ל-20%. העלאת שיעור אחוזי הנכות הקנתה לאישה מענק חד פעמי של כ-50 אלף שקלים וקצבה חודשית קבועה לשארית חייה. סך התגמולים אותו עתידה לקבל האישה יעלה על 800 אלף שקלים.
לדברי עו"ד פן, רבים בציבור אינם מודעים לכך שהחלטות המוסד לביטוח לאומי אינן מהוות סוף פסוק, ומומלץ בכל מקרה של ספק, להיוועץ בעורכי דין המצויים בתחום, ובמקרה הצורך להיאבק בהן ולערער. "המוסד לביטוח לאומי הוא מוסד שכל תכליתו היא לסייע לאנשים שאיבדו את יכולתם להתפרנס בעצמם", אומר עו"ד פן. "אין שום פסול במאבק להכרה בזכויות אלה, תוך העלאת הגמלה המשולמת מקופת הביטוח הלאומי".