מומחים מבקשים להעלות את המודעות לצלילים מטרידים שמשמיעים אנשים גוססים ממש לפני מותם, שנקראים "חרחורי גסיסה". אלו הם חרחורים נשימיתיים קשים הנגרמים בשל הצטברות הפרשות מבלוטות הרוק והפרשות הסמפונות בדרכי הנשימה בגרון, בלוע ובבית החזה. תופעה זו שכיחה ומתועדת בכ-50% מהחולים ב-24 השעות האחרונות לחייהם.
חרחורי הגסיסה קשורים לשינוי בדפוסי הנשימה ובהצטברות הפרשות בגרון ללא היכולת לבלוע. אחות ההוספיס ג'ולי הסבירה בעבר את התופעה: "זה רק רוק שמתאסף בחלק האחורי של הגרון ומביא לקול חרחור מטריד. זה מלווה בחום כי אנחנו מאבדים את היכולת לשלוט בטמפרטורת הליבה שלנו, כך שטמפרטורת הגוף משתנה. הכל מאוד נורמלי וחלק מתהליך המוות והגסיסה, בעיקר כשאדם מת באופן טבעי בבית ולא מונשם בבית החולים".
חלק מתהליך הגסיסה זה כאשר אדם כבר לא מסוגל לבלוע רוק כפי שהוא רגיל בשלבי חייו האחרונים, בעוד ש"הפרשות בדרכי הנשימה עלולות להתגבר בהתאם", לדברי המומחית. יש לציין כי חרחורי גסיסה עלולים להיווצר גם על ידי בעיות אחרות הגורמות להפרעה ברפלקס הבליעה, כגון פגיעות מוחיות.
הרעש מתואר כ"רעש חרחור רטוב" שעשוי להישמע כמו גניחה רכה, גרגור חזק או נחירה בכל נשימה. בעוד יש סיבה לדאוג לאדם שמשמיע את חרחורי הגסיסה, הוא אינו חש בכאב או אי נוחות. אלה בעיקר בני המשפחה שבנוכחותו שצפויים להרגיש בחוסר נוחות. בממוצע אדם יחיה כ-24 שעות לאחר שהחל לחרחר כך, אך מחקרים מראים שהתהליך נמשך זמן רב יותר עבור מי שנמצא בהוספיס.
עוד בנושא:
אחות הוספיס חושפת את האמת העגומה של מה שקורה לגוף לאחר המוות
אחות שהייתה עדה למאות מקרי מוות חושפת: מהי משאלתם האחרונה של רוב המתים
ככה זה נשמע
האם יש משהו שניתן לעשות כדי להנמיך את רעש חרחורי הגסיסה? בהחלט כן, אם כי מדובר בשלב טבעי של גסיסה לקראת מוות. בין היתר ניתן להפוך את הגוסס על הצד, להרים את ראשו כדי שההפרשות יוכלו להתנקז, להרטיב את פיו עם ספוגיות לחות, להפחית את נפח הנוזלים הניתנים לו בעירוי, להשתמש בסקשן כדי לנקז את ההפרשות, להגביל את צריכת הנוזלים שלו ולהיעזר בתרופות להפחתת הפרשות.