מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מתמקד לראשונה בתופעת הנוכחנות - נוכחות של עובדים במקום העבודה בעת מחלה ומצביע על ההשלכות הבריאותיות והכלכליות שלה.
הממצאים מעוררי הדאגה מצביעים על כך שיותר מ-60% מהעובדים בגילאי 25-64 בישראל דיווחו כי הגיעו לעבודה בעת מחלה לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, נתון גבוה משמעותית בהשוואה לממוצע האירופי שעומד על 42%.
תאונות עבודה ושגיאות מקצועיות
המחקר מראה כי נוכחות עובדים חולים אינה רק עניין אישי אלא בעיה בריאותית-ציבורית חמורה. העובדים מסכנים את בריאותם, כמו גם את בריאות עמיתיהם והלקוחות, במיוחד במקומות שבהם יש אינטראקציה קרובה, כמו במערכת החינוך.
בצד הכלכלי, התופעה מובילה לירידה בפרודוקטיביות, שגיאות מקצועיות, ולעיתים אף לתאונות עבודה. אמנם קשה לכמת את ההפסדים הכלכליים הללו, אך המחקר מצביע על כך שעלויות הנוכחנות עשויות להיות גבוהות מעלויות ההיעדרות מהעבודה.
על פי המחקר, בקרב נשים, תופעת הנוכחנות בולטת יותר מאשר אצל גברים. ייתכן שהדבר נובע משימוש מוגבר של נשים בימי מחלה עבור מחלות אישיות ומשפחתיות, כמו גם ממצבים ייחודיים לנשים (היריון, מחזור וכו').
המחקר מדגיש כי התופעה נפוצה במיוחד בענפי החינוך, האירוח והמינהל הציבורי, שבהם נרשמו שיעורי נוכחנות של כ-70%. במיוחד מדאיג המצב בענף החינוך, המעסיק כ-15% מהשכירים במשק. על פי המחקר, מורים רבים מגיעים לעבודה כשהם חולים בשל חוסר אפשרות למצוא ממלאי מקום, מה שמעלה את הסיכון להעברת מחלות לתלמידים ולעמיתים.
במחקר נמצא כי מנהלים תומכים הם מפתח להפחתת נוכחנות. במקום עבודה שבו מתקיימים יחסי אמון ותמיכה מצד ההנהלה, העובדים מרגישים בנוח לקחת ימי מחלה בעת הצורך. מנגד, עובדים החשופים להתנהגות אלימה או אפליה במקום העבודה, נוטים להופיע לעבודה גם כשהם חולים, מחשש לאבד את משרתם או מעמדם.
חיים בלייך, עורך המחקר, מסכם: "כיום אפשר להניח שיש יותר מודעות לכך שאנשים החולים במחלות מידבקות מסכנים בהדבקה את מי שבא איתם במגע, במיוחד אחרי מגפת הקורונה. על כן יש צורך לקדם תרבות ארגונית המעודדת שמירה על בריאות העובדים, תוך קביעה ברורה שעובדים צריכים לקחת חופשת מחלה כאשר הם חולים בחלות מידבקות. עם זאת, אם המחלה אינה מידבקת, הגעה לעבודה בעת מחלה מאפשרת לעובד לשמור על שגרה מקצועית וחברתית שיכולה לסייע לו בתהליך ההחלמה. למרבה הצער, נתונים רלוונטיים לבחינת סוגיית הנוכחנות קיימים רק עבור שנת 2016, ועל כן מתחזק הצורך ביצירת בסיס נתונים מעודכן ומשופר שיאפשר מחקר המשך בנושא".