מי בכלל חשב שלמלח פשוט רגיל אמורה להיות רשימת רכיבים? לא שאני משתמשת הרבה במלח, אבל הבן שלי שם לב שיש שם תוספי E ושאל אותי מה הם. אז בדקתי, ולא האמנתי: המלח הרגיל הפשוט עלול להכיל "חומרים מונעי גושים", ששומרים עליו בתוך אבקה מפוררת.
חלקם לא מזיקים לבריאות, אבל תוסף אחד E-535 עורר את החשד שלי כי השם שלו הוא -
ברזל ציאניד. באופן אינטואיטיבי, לא נשמע טוב להכניס לגוף "ציאניד", אבל אנחנו פה לא סומכים על אינטואיציה אלא בודקים.
בדקתי בספר התוספים השלם (ספר ה-E) מה הוא החומר הזה, ומה תופעות הלוואי שלו וכך נאמר שם, בתרגום מדויק לעברית: "ברזל ציאניד הוא חומר מונע גושים שנמצא בעיקר במלח. בגלל שברזל וציאניד נקשרים חזק, רמת הטוקסיות שלהם נמוכה. למרות זאת, חומר זה מסוגל לשנות את הברזל בכדוריות הדם לכזה שלא יכול להביא את החמצן לתאים".
במילים אחרות, בדיקות הדם יכולות להיות תקינות ועדיין תהיה לנו חולשה רצינית, ולא נבין מה מקורה. בדקתי מחקרים נוספים בנושא, והמסקנה ברורה: "כל הציאנידים בעלי רעילות, והם מפריעים לתהליך הפקת האנרגיה בתאי הגוף".
אז למה שנכניס את זה לתוך הגוף שלנו? ועולה עוד שאלה - האם כמויות קטנות זה פחות נורא?
נכון, יהיו כאלו שיבטלו ויאמרו "זה בכמויות קטנות, שטויות". ואני מסכימה - באמת זה בכמויות קטנות, ובאמת דרגת הרעילות היא אחרי רמה של כ-500 מ"ג ליום. אבל חישבו על זה - גם תרופות משפיעות בכמויות מאוד קטנות על הגוף.
מעבר לכך, אנחנו מוסיפים מלח לבישול, לסלט, לירקות בתנור, לרטבים - ולמה לא? לכם אנחנו עשויים להגיע לכמות לא מבוטלת בסוף היום. אני חושבת שאיפה שאפשר להימנע, כדאי ועדיף. זו לא אמורה להיות בעיה גדולה או אפילו הוצאה כספית משמעותית לקנות מלח אחר.
איפה נמצא התוסף ברזל ציאניד E-535?
תוסף זה נמצא במלח שולחן דק רגיל בכמות הכי גדולה. במלח יוד הוא גם נמצא אבל בכמות נמוכה יותר. המלח היחיד בו הוא לא נמצא הוא המלח הגס, זה העבה. כלומר, בפעם הבאה שאתם קונים מלח - דלגו על המלח השולחני הדק וקנו את המלח העבה, זה שמשתמשים בו להכשרת בשר.
האם יש עדיפות למלח גס מסויים? האם מלח אטלנטי ורוד או מלח הימלאיה בריאים יותר? אולי יש בהם מעט מאוד מינרלים נוספים אבל אל לנו להתבלבל - מלח אינו שייך לאף אחת מקבוצות המזון המומלצות לצריכה יומית אלא ההיפך - הוא ברשימת המזונות שיש להיזהר ולהפחית בכמותם. מלח לעולם לא יוכל להיות המקור למינרלים בתפריט שלנו, ובכמות שאנחנו שמים במזון, כל מה שיש בו לא מהווה יתרון תזונתי.