מתי צריך זירוז לידה - ואיך ניתן לעשות זאת באופן טבעי?

השראת לידה, המוכרת גם כ"זירוז לידה", היא תהליך רפואי מבוקר שבו מקדמים את האישה ללידה באופן מלאכותי. חשוב להבין שלמרות השם הנפוץ "זירוז", לא תמיד מדובר בתהליך מהיר. מטרת ההליך היא לעודד את הגוף להיכנס ללידה באמצעות שיטות שונות לריכוך צוואר הרחם ויצירת צירים. בישראל, כרבע מהלידות (כ-22%) מתחילות בהשראת לידה, כאשר השיעור משתנה משמעותית בין בתי החולים השונים ונע בין 10% ל-44%.

הסיבות להשראת לידה מגוונות ומתחלקות למספר קטגוריות עיקריות. חשוב להבין שההחלטה על השראת לידה מתקבלת לאחר הערכה מדוקדקת של מצב האם והעובר, תוך שקילת היתרונות והסיכונים הפוטנציאליים.

רעלת הריון היא אחת הסיבות המשמעותיות להשראת לידה. מצב זה, המאופיין בלחץ דם גבוה ונוכחות חלבון בשתן, עלול להוות סיכון משמעותי לאם ולעובר. סוכרת הריון היא סיבה נוספת, במיוחד כאשר רמות הסוכר אינן מאוזנות היטב או כאשר העובר מראה סימני גדילה מואצת. בנוסף, מצבים רפואיים אחרים המסכנים את בריאות האם עשויים להצדיק השראת לידה.

בשנים האחרונות, יותר ויותר בתי חולים בישראל מאפשרים השראת לידה גם לבקשתה האישית של היולדת, החל משבוע 39 להריון. החלטה זו מבוססת על מחקרים עדכניים המראים כי השראת לידה אלקטיבית (מתוכננת) לאחר שבוע 39 אינה מעלה את הסיכון לסיבוכים, ואף עשויה להציע יתרונות מסוימים.

ישנם מספר מצבים הקשורים לבריאות העובר המצדיקים השראת לידה. מיעוט מי שפיר, למשל, עלול להעיד על בעיה בתפקוד השליה ולהשפיע על אספקת החמצן והחומרים המזינים לעובר. האטה בגדילה התוך-רחמית היא סימן נוסף לכך שהעובר אינו מקבל את כל צרכיו מהשליה. במקרים אלו, הצוות הרפואי עשוי להחליט כי הסיכונים בהמשך ההריון עולים על הסיכונים שבהשראת לידה.

מצד שני, גם הערכת משקל גבוהה של העובר יכולה להוות סיבה להשראת לידה. במקרים אלו, המטרה היא למנוע סיבוכים אפשריים בלידה הקשורים למשקל העובר הגבוה.

כאשר ההריון מתקדם מעבר לשבוע 41, הסיכון לסיבוכים שונים עולה בהדרגה. אחד הסיכונים המשמעותיים הוא הופעת מים מקוניאליים (צואת עובר במי השפיר), מצב העלול לסכן את העובר. בנוסף, קיים חשש לתפקוד לקוי של השליה ולמה שמכונה 'סינדרום בשלות היתר'.

המדיניות לגבי המועד המדויק להשראת לידה בשל גיל ההריון משתנה בין בתי החולים השונים בארץ. בעוד שחלק מבתי החולים ממליצים על השראת לידה בשבוע 41+3, אחרים מאפשרים המתנה עד שבוע 42, כל עוד מצב האם והעובר תקין ומתבצע מעקב הדוק.

לפני שפונים לשיטות רפואיות, ישנן מספר שיטות טבעיות שהוכחו מחקרית כיעילות לעידוד תחילת הלידה.

סטריפינג היא אחת השיטות המקובלות והיעילות ביותר. במהלך בדיקה וגינלית, הרופא או הרופאה מפרידים בעדינות את קרומי השפיר מצוואר הרחם. פעולה זו גורמת להפרשת חומרים טבעיים המעודדים את הבשלת צוואר הרחם והופעת צירים. למרות שהפעולה עלולה לגרום לאי נוחות מסוימת ולהפרשה דמית קלה, היא נחשבת בטוחה הן לאם והן לעובר. חשוב לציין שהתגובה לסטריפינג משתנה מאישה לאישה - חלק יחוו תחילת צירים תוך מספר שעות, בעוד אחרות לא יגיבו כלל לפעולה.

גירוי פטמות הוא שיטה טבעית נוספת שהוכחה כיעילה. הפעולה מעודדת את הפרשת הורמון האוקסיטוצין, האחראי על יצירת צירים. ניתן לבצע את הגירוי באופן ידני או באמצעות משאבת חלב.

קיום יחסי מין נחשב גם הוא לשיטה יעילה להשראת לידה. הסיבה לכך היא שנוזל הזרע מכיל חלבונים המעודדים צירים ומסייעים בריכוך צוואר הרחם. עם זאת, חשוב להתייעץ עם הצוות הרפואי לפני קיום יחסי מין בשלב מתקדם של ההריון, במיוחד אם יש דימום או ירידת מים.

תהליך השראת הלידה מתחיל בהערכה מקיפה של מצב צוואר הרחם. באמצעות בדיקה וגינלית, הצוות הרפואי מעריך את מה שמכונה "ציון בישופ" - מדד המשקלל את מצב צוואר הרחם מבחינת רכות, מיקום, אורך ומידת הפתיחה. ציון זה מסייע בקבלת ההחלטה לגבי שיטת ההשראה המתאימה ביותר.

כאשר צוואר הרחם אינו בשל מספיק, השלב הראשון יהיה הבשלתו. אחת השיטות המקובלות היא השימוש בבלון צווארי - קטטר המוחדר דרך צוואר הרחם ומנופח במים. הבלון מפעיל לחץ מכני על צוואר הרחם, מה שמעודד את הבשלתו ופתיחתו. למרות שהחדרת הבלון עלולה לגרום לאי נוחות קלה, רוב הנשים מסתגלות אליו במהירות. ניתן להשאיר את הבלון עד 24 שעות, אך לרוב הוא נפלט מוקדם יותר, בממוצע לאחר 8-12 שעות.

אפשרות נוספת היא השימוש בטבליות פרופס, המכילות פרוסטגלנדינים - הורמונים טבעיים המעודדים את הבשלת צוואר הרחם והופעת צירים. הטבליות מונחות בנרתיק ויכולות להישאר שם עד 24 שעות. בזמן זה, היולדת אינה נמצאת בחדר לידה ויכולה להתנועע בחופשיות.

לאחר שצוואר הרחם מבשיל מספיק, מתקדמים לשלב הבא שכולל בדרך כלל פקיעת קרומי השפיר ומתן פיטוצין - הורמון מלאכותי הזהה לאוקסיטוצין הטבעי. הפיטוצין ניתן בטפטוף תוך-ורידי, כאשר המינון מותאם בהדרגה בהתאם לתגובת האישה. חשוב לציין שלעיתים, לאחר פקיעת המים, הגוף נכנס ללידה טבעית ללא צורך בפיטוצין.

לניהול הכאב במהלך התהליך קיימות מספר אפשרויות. מכשיר הטנס (TENS) הוא אחת האפשרויות היעילות והבטוחות. המכשיר פועל באמצעות פולסים חשמליים עדינים המועברים דרך מדבקות המוצמדות לעור. פעולת המכשיר מבוססת על תיאוריית "שער הכאב" ומסייעת בהפחתת תחושת הכאב. היתרון המשמעותי של הטנס הוא שניתן להשתמש בו בכל שלבי הלידה, והשימוש בו נשלט לחלוטין על ידי היולדת.

חשוב לזכור שכל הריון ולידה הם ייחודיים, ושההחלטה על השראת לידה צריכה להתקבל בשיתוף פעולה מלא בין היולדת לצוות הרפואי, תוך התחשבות במכלול הגורמים הרפואיים והאישיים. הבנת התהליך והאפשרויות העומדות לרשותכם תסייע בקבלת ההחלטות המתאימות ביותר עבורכם.

ד"ר לי שגב, היא רופאה בכירה במערך המיילדות בבית חולים אסף הרופא ויועצת לחברת יועצת לחברת "צירים"