רדיד האלומיניום (שכולנו מכנים בטעות "נייר אלומיניום" או "נייר כסף") הוא עלה דקיק העשוי כולו ממתכת אלומיניום טהורה. כל כך דקיק שהוא יכול להגיע לעובי של 0.2 מ"מ. מכיוון שמדובר במתכת ריאקטיבית, התוצאות הן לא פחות ממטרידות: יוני אלומיניום נודדים בקלות רבה מרדיד האלומיניום אל המזון שבא איתו במגע.
כבר במגע עם מים נוצרת תגובה כימית שמשחררת יוני אלומיניום אשר בתורם מגיבים עם המולקולות האורגניות שסביבן. קצב התגובה הזו מושפע מכל מיני גורמים כמו חומציות, בסיסיות, טמפרטורה ועוד.
במחקר שפורסם ב-2012 בדקו החוקרים את מידת הנדידה של אלומיניום מרדיד אלומיניום אל סוגים שונים של תמיסות מזון שבאו איתו במגע בתנאים שונים (כולם כללו חימום בטמפרטורות משתנות בין 180-250 מעלות). בכל הקבוצות שנבדקו, רמות האלומיניום שנמצאו בדגימות המזון היו גבוהות בצורה משמעותית מרמת החשיפה המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) שהיא 1 מ"ג לק"ג משקל גוף בשבוע. כלומר לאדם הממוצע 70 מ"ג בשבוע, לעומת הריכוזים שנמצאו במחקר - בתנאי הכנה שונים - שנעו בין 69.6 - 537 מ"ג לאדם לארוחה אחת.
נדידת האלומיניום למזון היתה גבוהה במיוחד בנוכחות מזון חומצי (כמו עגבניות או לימון) ואף יותר בנוכחות תבלינים ומלח. גם כאשר האלומיניום היה במגע עם אדי המזון (כלומר רק כיסה את המזון ללא מגע ישיר) היתה נדידה לאדים ומהם לתמיסה הנבדקת.
מחקר נוסף מ-2006 מצא שנדידת יוני אלומיניום מתבצעת גם בתנאים של בסיסיות, במגע עם מים מזוקקים, וגם בטמפרטורות נמוכות (60-40 מעלות צלסיוס).
הנזק הבריאותי: חדירה לעצמות ולמוח
כדי לא ליצור בהלה, כדאי לדעת שאלומיניום חודר לגופנו ברובו דרך המזון אך כמות מועטה ממנו עוברת לדם וכמות יותר מועטה מצליחה להיטמע ברקמות. רוב האלומיניום שבלענו יופרש ישירות בצואה, ורוב האלומיניום שהצליח להיספג לדם יסונן על ידי הכליות וייצא דרך השתן.
אלא שכבר בקיבה האלומיניום יפריע לספיגת זרחן, אשר חיוני לכל תאי הגוף ובעיקר לעצמות ולשיניים. בנוסף, כמות האלומיניום המועטה שבכל זאת תגיע לדם ותיטמע ברקמות, תישאר שם זמן רב ותצטבר על פי הידוע בעצמות ובמוח, ותגרום לנזק מצטבר ברקמות אלו.
ישנם מחקרים רבים המקשרים אלצהיימר ומחלות אחרות עם הצטברות של יוני אלומיניום במוח. עם זאת, חשוב לציין כי המחקר בנושא עדיין אינו חד משמעי וההשפעות של חשיפה נמוכה לאלומיניום על בריאות האדם אינן מובנות במלואן.
אצל אנשים עם בעיות בכליות ניתן במקרים רבים למצוא רמות גבוהות של אלומיניום בעצמות ובמוח בשל הפינוי הלקוי על ידי הכליות. אצל ילדים שקיבלו תרופות המכילות אלומיניום נמצאו יותר מחלות בעצמות.
מה עושים כדי לצמצם את הסכנה?
• שימוש זהיר: בעת שימוש בנייר כסף, עדיף להימנע מבישול מזונות חומציים או מלוחים בטמפרטורות גבוהות במשך זמן ממושך.
• חלופות: עבור מזונות חומציים או בישול בטמפרטורות גבוהות, ניתן להשתמש בכלי אפייה מזכוכית או קרמיקה.
• מודעות: חשוב להיות מודעים לכך שאנו נחשפים לאלומיניום ממקורות שונים, כמו מזון מעובד, תרופות וקוסמטיקה.
איך עוזרים לגוף להיפטר מאלומיניום?
מלבד שמירה על בריאות הכליות ותזונה בריאה באופן כללי, נמצא שנוכחות גבוהה של פוליפנולים במזון (נוגדי חמצון שיש למשל ביין אדום, כורכום, תפוחים או קקאו) מעודדת היקשרות של יוני אלומיניום דווקא אל מולקולות אלו ומקלות על הפינוי שלהם על ידי הכליות, אולם לא בטוח שניתן לפנות לחלוטין אלומיניום מן הגוף אך ורק באמצעות תזונה.