כמעט כל מי שנחתך בחייו מנייר היה מופתע מעוצמת הכאב שלא מתיישרת בשום צורה עם החתך הקטן עד גיחוך שעל האצבע. במצב כזה, רבים אף ינסו להימנע מלהראות סימנים של כאב בעיקר בגלל שמביך לעשות עניין גדול כל כך מפצע קטן ושולי כזה. אז למה כשאנחנו נחבלים ומדממים באזורים שונים בגוף, גם בפציעות קשות ומורכבות יותר, אנחנו לא חשים את עוצמת הכאב שגורם החתך המזערי הזה? באופן מפתיע, מדובר במנגנון אבולוציוני חיוני שנועד להגן על האיבר החשוב הזה.
למה זה כל כך כואב?
מבחינה פיזית, חתכים בנייר כואב כמו שהם עושים ממגוון סיבות. הם מתרחשים בדרך כלל בחלקים הרגישים ביותר בגופנו, כגון האצבעות, השפתיים או הלשון. רשתות העצבים של חלקי הגוף הללו יכולות להבחין בבהירות ובספציפיות יוצאת דופן, בתחושות של לחץ, חום, קור ופציעה. למוח שלנו יש אפילו אזורים מיוחדים לקליטת אותות המגיעים מחלקים אלה בחדות גבוהה. יכולות החישה המעולות שהופכות את האצבעות, השפתיים והלשון שלנו כל כך טובות במה שהן עושות בדרך כלל, גורמות גם לפציעות להיות כואבות עוד יותר.
אותם אזורים רגישים מאוד הם גם חלקים שאנו משתמשים בהם כל הזמן. חתכים באצבעות, בשפתיים ובלשון נוטים להיפתח מחדש במהלך היום, מה שקובע אותנו לחיות מחדש את הכאב שוב ושוב. לבסוף, עומק הפצע מושלם לחשיפת ולרגש את סיבי העצב של העור מבלי לפגוע בהם כפי שפציעה עמוקה והרסנית יותר עלולה לפגוע קשות בסיבי העצב ולפגוע ביכולתם לתקשר עם כאב. בחיתוך נייר, סיבי העצב מוארים, והם פועלים במלואם.
וגם לנייר יש אחריות. אומנם בעין בלתי מזוינת, הנייר נראה כמשטח חלק ואפילו נעים למגע, אבל אם תבחנו אותו מתחת למיקרוסקופ תראו כלי נשק מבהיל למדי, שלא היה מבייש מכשירי עינויים עתיקים. לנייר למעשה יש מעין להבים מיקרוסקופיים, שבמבט מקרוב מעניקים לו מראה של מסור. לכן, כשאתם נחתכים מהנייר, הוא משאיר שובל של חתכים קטנים שמעצימים את הכאב. לא מדובר בחתך ישר, אלא במקבץ של חתכים וקריעות מיקרוסקופיות של העור באחד האזורים הרגישים ביותר בגוף.
איך לעצור את הכאב?
יש כמה דרכים מעשיות למזער את אי הנוחות של חיתוך נייר. ראשית, שטפו את החתך בהקדם האפשרי במים וסבון. זה יקטין את הסיכוי לזיהום ויעזור לפצע להחלים במהירות. שמרו על הפצע נקי, ואם אפשר, כסו אותו במשך כמה ימים בתחבושת קטנה כדי לרכך את הפצע ולהגביל את הפתיחה שלו מחדש.