שיראל גולן, ניצולת הטבח במסיבת הנובה, נמצאה אתמול (ראשון) ללא רוח חיים בדירתה, ביום הולדתה ה-22. בני משפחתה מספרים כי היא סבלה מפוסט טראומה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר הקשים בפסטיבל. עוד טוענים במשפחה כי לא קיבלה טיפול מספק להתמודדות עם הפוסט טראומה מצד רשויות המדינה. היא הותירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות.
רק שני סוגים של אנשים יכולים להבין באמת את הסבל של אדם המתמודד עם הפרעת דחק פוסט טראומתית (ptsd). הקבוצה הראשונה הם אנשים מאובחנים בפוסט טראומה. הקבוצה השנייה הם בני המשפחה שלהם. אפילו אנחנו, אנשי המקצוע שזוכים לטפל בנפגעים, לא באמת יכולים להבין את עומק הסבל של המתמודדים.
הפרעה פוסט טראומתית מתפתחת לאחר שהאדם חווה אירוע טראומתי ומאופיינת במגוון סימפטומים קשים במיוחד. בחלוקה דיכוטומית (ושטחית) אפשר לחלק את הסבל לשתי תתי קבוצות של סימפטומים:
הראשונה היא עוררות יתר. בתת קבוצה זו נמצא חוסר שקט קיצוני, קשיי שינה, התפרצויות זעם, פלשבקים חודרניים, התקפי חרדה ועוד. תת הקבוצה השנייה תהיה הסימפטומים ההימנעותיים שבה דיכאון קשה, חרדות ופחדים, ניתוקים והתנהגות הימנעותית עד כדי חוסר תפקוד קיצוני. כל אלה, בלי שהזכרנו גם הפרעות אכילה, התנהגויות מסוכנות ואובדנות.
חשוב לזכור שמאחורי כל אדם המאובחן בהפרעת דחק פוסט טראומתית עומדים בני המשפחה שנושאים בסבל יחד איתו ובאחריות לעזור לו כמיטב יכולתם. האנשים המתמודדים עם פוסט טראומה מרגישים לא אחת שהם שקופים לאוכלוסייה הכללית שמן הסתם ממשיכה את חייה. קל וחומר בני המשפחה שלהם שנמצאים בסיכון להיעלם ולהיאלם לא אחת, גם בקרב אנשי הטיפול. כתבה זו מוקדשת להם.
בני המשפחה מתמודדים עם הכאב הנוראי לראות את הסבל של יקירם בנוסף להתמודדות היומיומית עם הטיפול בו. אל הסבל הזה נוספת ההתמודדות עם הרשויות הפורמליות בניסיון להבטיח טיפול נפשי מתאים למתמודד הפוסט טראומתי ואת זכויותיו הסוציאליות.
הטיפול באדם הפוסט טראומתי כולל עבודה מערכתית מול רשויות המדינה, וגם השגחה ועזרה לאדם עצמו בתוך הבית.
מצבה העגום של מערכת בריאות הנפש בישראל, עוד קודם למלחמת חרבות ברזל, ידוע. המלחמה הנוכחית הוסיפה מתמודדים פוסט טראומתיים רבים למערכה שסופה לא נראה לעין. עובדה מצערת זו מערימה קשיים על בני המשפחה שמנסים לפלס את דרכם בינות נבכי הבירוקרטיה במטרה לסייע למתמודד.
עצות מעשיות לבני המשפחה שלהן קרוב פוסט-טראומתי
1. טיפול רגשי - חשוב לוודא שבן המשפחה שלכם יקבל טיפול רגשי מאיש מקצוע שמתמחה בהפרעה פוסט טראומתית.
2. לא כל איש מקצוע בבריאות הנפש מומחה בהכרח בפוסט טראומה. אל תתביישו לשאול, זו זכותכם לקבל את המידע ואת הטיפול שלו אתם זקוקים.
3. לעיתים הטיפול כרוך בהמתנה ארוכה. המתנה זו עלולה לסכן את מצבו הנפשי של בן המשפחה ועל כן, נסו למצוא מימון לטיפול פרטי. היתרון בטיפול פרטי הוא שאתם בוחרים את המטפל/ת ולרוב אין המתנה. יש אפשרות לקבל מימון דרך ביטוחי הבריאות, רפורמת 'נפש אחת' (למי ששירתו בצבא בזמן הטראומה), קופות החולים ועוד. תבררו את הזכויות שלכם לקבלת עזרה במימון הטיפול.
4. ידע זה כוח - תלמדו על ההפרעה הפוסט טראומתית. יש לא מעט מקורות מידע שיכולים לספק לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת. הידע יסייע לכם להבין את מצבו של בן המשפחה המתמודד, את הטיפול שיעזור לו ואת הזכויות הסוציאליות שמגיעות לו ולכם.
5. תזכרו שאתם לא אשמים - לא פעם בני המשפחה חווים רגשות אשמה. חשוב לזכור שהאשמה נופלת רק על מי שגרם לטראומה. כשאנחנו מדברים על חיילים שסובלים מהלם קרב, שורדי מסיבת הנובה ונפגעי טרור אחרים. אנחנו יודעים בדיוק מי אשם במצבם, וזה לא אתם.
6. הדבר שבן המשפחה המתמודד הכי צריך מכם זה את האהבה שלכם. יותר מכל דבר, הוא צריך לשמוע שהוא אהוב ומוחזק ושאתם לא מוותרים עליו. גם בימים הכי קשים (ויש הרבה מהם), גם כשהוא חושב כבר לוותר על עצמו.
7. בתקופות של נסיגה במצבו, אל תשאירו אותו לבד. קיים סיכון שהוא יפגע בעצמו.
המסר החשוב מבחינתנו, המטפלים הוא: אל תישארו לבד גם אתם. כולנו מכירים את הפרעת הדחק הפוסט טראומתית. מעטים מדי שמעו על 'טראומטיזציה משנית'. מדובר במצב שבו אדם שחשוף למתמודד פוסט טראומתי מפתח בעצמו תסמינים של ההפרעת הדחק הפוסט טראומתית, הגם שלא חווה בעצמו את הטראומה. ממש אותם תסמינים של עוררות יתר והימנעות. זו אינה גזירת גורל, אפשר למנוע טראומטיזציה משנית.
3 דרכים להפחתת הסיכון לטראומטיזציה משנית
חלוקה בנטל: ברגע שהמתמודד עם פוסט טראומה מקבל טיפול מתאים ויש איש מקצוע (לעיתים יותר מאחד) שמקבל אחריות על בן-המשפחה, שאר הקרובים חווים הקלה וגודל האחריות והלחץ הנפשי שלהם פוחתים.
קבלת עזרה מקצועית גם עבורכם: בני המשפחה של המתמודד נמצאים בסיכון להיות שקופים גם (ובעיקר) עבור עצמם. ידוע היום שבן המשפחה יכול להיתרם לאין ערוך ממפגשים קבועים עם איש טיפול שייעץ לו לגבי העזרה ביקיר הפוסט-טראומתי, ובמקביל יסייע במצוקה הנפשית האישית שלו. לא מעט בני משפחה של מתמודדים מתארים קבוצה טיפולית עם בני משפחה של מתמודדים נוספים כמקור תמיכה חשוב ויעיל. אל תוותרו על טיפול גם עבור עצמכם.
לא לוותר על החיים: במקביל לטיפול בבן המשפחה המתמודד, חשוב מאוד להמשיך בתחומי העיסוק שלכם; תמשיכו לקום בבוקר בכל יום וללכת לעבודה, אל תוותרו על תחביבים, בילויים ומפגשים חברתיים. אני יודע שזה קשה אפילו רק לחשוב על זה כשבן משפחה אהוב מצוי בסבל כה רב. ובכל זאת זה חשוב. זה לא הופך אתכם לאנשים רעים או אגואיסטים וזה לא אומר שלא איכפת לכם. אתם חייבים את זה כדי להישאר חזקים ומתפקדים. עבור בן המשפחה המתמודד, עבור בני המשפחה האחרים וכן, גם עבור עצמכם.
אם אתם חשים שאתם זקוקים ליד מכוונת, לעצה או לשיחה מקדימה כדי לסדר את המחשבות ואת תוכניות הפעולה שלכם עבור קרוב המשפחה ועבור עצמכם - אנחנו פה. צרו קשר, זה מציל נפשות. 052-513-0440 / 04-8715140 או במייל.
זוהר גורן אהרון הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט ומומחה לטיפול בטראומה, קב"ן במילואים ומנהל ברשת "עוצמות - פסיכותרפיה אינטגרטיבית"