רגעי החסד בין אזרחי ישראל הם רבים, בעיקר בשנה האחרונה, והנה אחד מרגש במיוחד: צוות המחלקה האורתופדית בהדסה עין כרם בה מאושפזת עדי, התגייסו כדי להגשים את החלום שלה - לצאת ממיטת האשפוז לחגוג את יום הולדתה של בתה רוני, בת השמונה.
המבצע המורכב, בשיתוף פעולה עם אמבולנס המשאלות של מד"א, הוכתר בהצלחה ואין אדם אחד שהצליח לעצור את הדמעות כשנפגשו האם ובתה. "בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שמישהו יקח יוזמה כזו. הצוות במחלקה הם מלאכים אחד. אחד אין לי מספיק מילים להודות להם".
שושי אלבאז, האחות הראשית במחלקה האורתופדית בהדסה עין כרם ידעה מן הרגע הראשון שהיא תעשה הכל, ממש הכל כדי להגשים את משאלתה של המטופלת הכאובה המאושפזת במחלקה שלה. כשצפתה בעדי המגיעה על כיסא גלגלים לחגיגת יום ההולדת של ביתה ובמפגש המרגש של השתיים, המאמצים הכבירים שהשקיעה במבצע המורכב, מבחינתה הוכיחו את עצמם.
במשך השנה האחרונה, עדי סויסה (38), אם לשניים מבאר שבע, מתמודדת עם מחלת הסרטן: "אחרי שמצאו לי גידול באזור האגן הגעתי לבית החולים הדסה עין כרם והתחלתי לעבור טיפולים כימותרפיים. במקביל, טופלתי גם במחלקה האורתופדית בהדסה בגלל מיקום הגידול שגרם לי לכאבי גב קשים".
תוך כדי הטיפולים הכימותרפיים, עדי החלה להרגיש כאבים חזקים ואינטנסיביים יותר בגב שגרמו לשיתוק ברגליה תוך מספר ימים ספורים: "בבדיקות גילו שגרורה של הגידול התמקמה באיזור הגב והובהלתי לניתוח חירום", היא מספרת. פרופ' ג'וש שרודר, מנהל יחידת ניתוחי עמוד שדרה בהדסה שניתח את עדי מתאר: "עדי הגיעה אלינו במצב קריטי כשתוך זמן קצר מאוד שתי רגליה השתתקו בשל גידול שהתמקם בגב ולחץ על חוט השדרה. החלטתי לבצע ניתוח חירום בו כרתתי את הגידול מעל חוט השדרה ושיחררתי את הלחץ שהופעל עליו. הניתוח עבר בהצלחה ותוך מספר ימים עדי החלה להזיז את רגליה שוב".
את ימי ההתאוששות מהניתוח, כשהיא עדיין לא צועדת על רגליה, העבירה עדי במחלקה האורתופדית בהדסה עין כרם, שם נוצר קשר מיוחד וקרוב בינה לבין הצוות הסיעודי ובעיקר עם האחות הראשית במחלקה, שושי אלבאז. "את עדי הכרתי כבר מאשפוזים קודמים, היא אישה חזקה ומעוררת השראה", היא מתארת. "הפעם, באחת השיחות שלנו היא סיפרה לי שבמשך זמן רב הם מתכננים מסיבת יום הולדת לביתה בת השמונה ומאוד קשה לה עם זה שהיא לא תוכל להיות נוכחת. מייד לקחתי את זה על עצמי כמשימה ואמרתי שאעשה הכל כדי שהיא תוכל לחגוג ביחד עם ביתה".
שושי החלה לבצע את כל הבירורים האפשריים כדי שהדבר יקרה: "כשאמרתי לה שאני אנסה לארגן דרך בה היא תוכל לנסוע עד באר שבע, ישר הפנים שלה הוארו והייתה שמחה והתרגשות גדולה בחדר. החגיגה הייתה אמורה להתרחש כבר יום למחרת ולמרות שזה מהרגע להרגע אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני לא מצליחה להגשים לה את המשאלה הזו".
"נתן המון כוח לכל המשפחה"
לאור מצבה הרפואי, כדי לצאת אפילו לכמה שעות מבית החולים, עדי הייתה צריכה ליווי של אמבולנס וצוות רפואי. לאחר שפרופ' שרודר ניתן את אישורו, שושי פנתה אל צוות "אמבולנס המשאלות" של מד"א אשר לא היססו לרגע ונענו לבקשה. אחרי תכנונים מדויקים וסגירת הפרטים הרפואיים האחרונים מצד שושי, ביום שישי בבוקר הגיע "אמבולנס המשאלות" והסיע את עדי אל מסיבת יום ההולדת, וכשהיא הפתיעה את ביתה ואת כל הנוכחים אף אחד לא יכל להסתיר את ההתרגשות: "בחלומות הכי פרועים שלי לא האמנתי שמישהו יקח יוזמה כזו ויגרום לזה שאני אוכל לחגוג עם בתי", מספרת עדי בהתרגשות גדולה. "הגעתי אל המסיבה והפתעתי את הבת שלי והיה מאוד מרגש. זה נתן המון כוח לכל המשפחה והחברים ולי זה נתן כוח להמשיך ולהילחם. אין לי מספיק מילים כדי להודות".
במשך מספר שעות עדי יכלה לחגוג עם בתה, משפחתה והחברים ואלו רגעים משמחים שהיא לא תשכח. שושי מספרת שכשעדי חזרה אל המחלקה והיא ראתה את החיוך על פניה זה היה עבורה עולם ומלואו. "כל העניין בלהיות אחות זה לראות את המטופל מעבר לניתוח שעבר או המחלה איתה הוא מתמודד", אומרת שושי בהתרגשות . "בכל כניסה לחדר של מטופל אני והצוות שואלים לשלומו ולא רק מהבחינה הפיזית של איפה כואב באותו הרגע אלא גם מהבחינה הנפשית והמנטלית - מאוד חשוב לנו להיות רגישים למצב ולעזור במה שניתן. מבחינתי, לראות את עדי כשהיא חוזרת למחלקה כל כך שמחה ולמרות שהיה לה קשה פיזית - הפנים שלה מוארות, זו הרגשה כל כך טובה. היא חזרה לעצמה לכמה שעות וזה היה כל כך מרגש עבורי ועבור כל הצוות".
כשעדי חזרה אל המחלקה היא לא הפסיקה להודות לצוות הסיעודי ובראשו לשושי האחות הראשית: "הצוות במחלקה האורתופדית הם צוות של מלאכים אחד אחד. הם עשו בשבילי כל כך הרבה ושושי הפתיעה וריגשה אותי כשסגרה את הכל בדקה התשעים ובזכותה הצלחתי לחגוג עם ביתי. במחלקה הזו ובבית חולים הזה יש משהו מיוחד, יש אהבת חינם שבעיקר בימים כאלה קשה למצוא. אהבת החינם הזו בין הצוותים כאן בהדסה למטופלים יכולה לנצח את הכל".