פסק דין חריג: למרות שנפטר מעישון כבד, יוכר כחלל צה"ל

בית משפט השלום בראשון לציון, בשבתו כוועדת ערעורים לפי חוק הנכים, הפך על פיה את החלטת קצין התגמולים של משרד הביטחון, וקבע, כי נכה צה"ל, שנפטר מסרטן ריאות עקב עישון כבד ורב שנים, יוכר כחלל צה"ל. בכך קיבל בית המשפט את הערעור, שהגיש עו"ד יואב אלמגור, בשמה של אלמנת המנוח.

בשנת 1970, במהלך אימון תותחנים בשירות מילואים, נפצע המנוח בראשו, כשתרמיל של פגז פגע במצחו. בעקבות התאונה הוא הוכר כנכה צה"ל. לדברי עו"ד אלמגור, על פי הספרות הרפואית, פעמים רבות פגיעת ראש מצחית עלולה לגרום לשינוי אופי קיצוני לקורבנותיה.

בתחילה נקבעה למנוח נכות בשיעור של 10 אחוזים, בגין פגיעה בגולגולת, ונכות בשיעור 10 אחוזים נוספים בגין "מצב שלאחר חבלת ראש", אולם בשנת 2009 שונה אופי נכותו, ונקבעה לו נכות בשיעור של 20 אחוזים בגין "הפרעת התנהגות ושינויים באישיות לאחר חבלת ראש". שינוי זה נערך בין היתר, בעקבות דיכאון ממנו סבל המנוח, שהוכר כסיבוך מאוחר של הפציעה במצחו.

בשנת 2010 אובחן אצל המנוח סרטן ריאות גרורתי, ובשנת 2013 הוא נפטר כתוצאה ממחלה זו, בגיל 65. אלמנת המנוח פנתה לעו"ד אלמגור, אשר הגיש בשמה תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון, להכיר בבעלה המנוח כחלל צה"ל, וזאת משום שהתקיים קשר סיבתי בין נכותו הנפשית לבין העישון האינטנסיבי שלו, שגרם לבסוף למותו מסרטן הריאות.

אלא שבמשרד הביטחון דחו את התביעה, וקבעו כי המנוח עישן עוד טרם פציעתו, ועל כן גם לא מתקיים קשר סיבתי בין פטירתו לבין נכותו משירות.

פסק הדין שניתן לאחרונה, התקבל לאחר יותר מעשר שנים של דיונים משפטיים, במהלכן הלך לעולמו המומחה שעל חוות דעתו ביסס משרד הביטחון את עמדתו. התביעה להכרה חודשה בהסכמת הצדדים, אך גם הפעם דחה משרד הביטחון את תביעת האלמנה, וזאת בהתבסס על חוות דעת חדשות.
גם על החלטה זו הגיש עו"ד אלמגור ערעור לבית המשפט השלום בראשון לציון, המשמש כערכאת ערעור להחלטות קצין התגמולים.

פסק הדין, שהתקבל בימים אלה, נסמך הן על עדותה של אלמנת המנוח, הן על חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, ובעיקר על חוות דעתו של ד"ר דני פישר, מומחה בפסיכיאטריה, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

בפסק דינם קבעו השופטים, כי אין מחלוקת בנוגע לכך שהמנוח נפטר מסרטן ריאות עקב עישון כבד, והשאלה העומדת לדיון היא האם קיים קשר סיבתי בין נכותו המוכרת של המנוח לבין העישון, שגרם לסרטן הריאות שממנו נפטר.

בעדותה סיפרה אלמנת המנוח, כי הכירה את בעלה, כשהיה בן 18 ושירת כחייל בשירות חובה. לדבריה, כבר אז עישן, אם כי סיגריות בודדות בלבד. לדבריה, לאחר פציעת בעלה הוא השתנה מהקצה אל הקצה, ובין היתר החל סובל ממצבי רוח משתנים ומעצבנות יתר, עד ששקע בדיכאון עמוק. לדבריה, בשל מצבו הנפשי הקשה הוא נהג להתפרץ כלפי הסובבים אותו באופן תדיר, הפסיק לעבוד וישב בבית בחוסר מעש. באשר להרגלי העישון של המנוח, העידה האלמנה, כי כמויות הסיגריות עלו בהדרגה, כשב-20 השנים האחרונות לחייו, הוא עישן יותר משתי קופסאות ביום, ומעולם לא ניסה להפסיק לעשן.

גם הפסיכיאטר ד"ר פישר, המומחה שמונה על ידי בית המשפט, קבע בחוות דעתו הרפואית באופן חד משמעי, כי פציעתו של המנוח הסבה לו הפרעות נפשיות קשות, שגם גרמו לו להגדיל באופן ניכר את כמות הסיגריות אותן עישן מדי יום, וגם הפחיתו באופן משמעותי את סיכויו להיגמל מעישון.
לדברי המומחה, אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות מסוג זה, נוטים לטיפול עצמי, ומגבירים את השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים ממכרים.

בסיכום חוות דעתו העריך ד"ר פישר, כי בשל ההפרעות הנפשיות מהן סבל המנוח, הסבירות כי ימשיך לעשן עד סוף ימיו עמדה על 70 אחוז, לעומת 50 אחוז אצל מעשן ללא הפרעות נפשיות. "למנוח היו יותר כוחות שמשפיעים עליו להשתמש בסיגריות ופחות כוחות שמונעים זאת ממנו או מאפשרים לו להיגמל".

בחקירתו בבית המשפט, עומת המומחה עם העובדה כי המנוח מעולם לא ניסה להיגמל מעישון. על כך השיב, כי ההפרעות הנפשיות לא רק שפגעו ביכולתו להפסיק לעשן, אלא אף גרמו במידה ממשית לאי רצונו להיגמל מעישון.

בפסק דינם החליטו השופטים לאמץ את חוות דעתו של ד"ר פישר, וקבעו כי לנכותו המוכרת של המנוח הייתה תרומה ממשית לעישון שלו, הן מבחינת אורך התקופה שבה עישן והן מבחינת כמות הסיגריות שצרך. "הערעור מתקבל", קבעו השופטים, "ונקבע כי מתקיים קשר סיבתי בין נסיבות פטירתו של המנוח לבין נכותו המוכרת".

לדברי עו"ד יואב אלמגור "להכרה בתובעת כאלמנת צה"ל קיימת משמעות רבה, לא רק כספית, אלא גם מורלית. בית המשפט הביא בחשבון את טיעונינו המשפטיים לגבי התרומה של העישון למחלתו של המנוח, ונתן ביטוי לסבל הגדול של האלמנה במשך עשרות שנים בתמיכה בבעלה. מדובר בפסק דין חשוב שיסייע רבות לבני משפחות של נכי צה"ל, המתמודדים עם הנכות ועם השלכותיה, לעיתים לא פחות מהנכים עצמם".