לראשונה נמצאו חלקיקי פלסטיק במוח. מה המשמעות של זה?

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הרפואי JAMA Network Open מביא חדשות מטרידות בנוגע למיקרו-פלסטיק, מזהם סביבתי שהופך לנפוץ יותר ויותר. זו הפעם הראשונה שבה חוקרים זיהו מיקרו-פלסטיק בפקעות הריח של המוח האנושי, מה שמציע מסלול חדש שבאמצעותו החלקיקים הזעירים הללו עשויים להיכנס למוח.

לממצא זה עשויות להיות השלכות משמעותיות על הבנתנו את ההשפעות הרעילות של המיקרו-פלסטיק על מערכת העצבים ועל הבנתנו את ההשפעות הרחבות יותר של זיהום סביבתי על בריאות האדם.

מיקרו-פלסטיק הם חלקיקים זעירים של פלסטיק, בקוטר של פחות מ-5 מילימטרים, הנוצרים מפירוק של פריטי פלסטיק גדולים יותר או מיוצרים כך מלכתחילה עבור מוצרים כמו קוסמטיקה וחומרי ניקוי. עם הזמן, חלקיקים אלה עושים את דרכם לאוויר, לאדמה ולמים, ולבסוף חודרים לגוף האדם באמצעות בליעה, שאיפה או מגע עם העור.

בעוד שחלקיקי מיקרו-פלסטיק זוהו באיברים אנושיים כמו ריאות, מעיים וזרם הדם, זו הפעם הראשונה שהם נמצאו ברקמת המוח. נוכחותם של חלקיקי המיקרו-פלסטיק במוח מעוררת דאגה רצינית, לאור הפוטנציאל של חלקיקים אלו לגרום לרעילות עצבית, במיוחד בהתחשב בעובדה שבאופן תקין המוח מוגן על ידי מחסום הדם-מוח, מנגנון הגנה שבדרך כלל מונע כניסת חומרים מזיקים למוח.

במחקר פורץ דרך זה, צוות החוקרים ניתח את פקעות הריח במוחם של 15 תושבי סאו פאולו, ברזיל שמתו. פקעת הריח, מבנה קטן הממוקם ממש מעל חלל האף, אחראית על עיבוד ריחות וממלאת תפקיד בזיכרון וברגש. חשוב לציין, שמסלול הריח מספק קשר ישיר בין חלל האף למוח, ועוקף את מחסום הדם-מוח המגן על המוח מחדירה של חומרים שונים.

באמצעות טכניקות הדמיה מתקדמות, החוקרים זיהו חלקיקי מיקרו-פלסטיק בפקעות הריח של 8 מתוך 15 האנשים שנבדקו. רוב החלקיקים הללו היו עשויים מפוליפרופילן, פולימר נפוץ שנמצא באריזות, ביגוד ומוצרים ביתיים. חלקיקי המיקרו-פלסטיק היו קטנים בגודלם, עם אורכים שנעו בין 5.5 ל-26.4 מיקרון, וכללו גם חלקיקים וגם סיבים.

הזיהוי של המיקרו-פלסטיק בפקעת הריח מעיד על כך שמסלול הריח, המחבר בין האף למוח, עשוי לשמש נתיב לכניסת חלקיקים אלה למערכת העצבים המרכזית. מסלול זה כולל עצבי ריח העוברים דרך פתחים זעירים בגולגולת, מה שעשוי לאפשר למיקרו-פלסטיק לעקוף את מחסום הדם-מוח.

מחקרים בבעלי חיים כבר הראו שחלקיקי מיקרו-פלסטיק יכולים לפגוע במחסום הדם-מוח ולגרום להשפעות רעילות על מערכת העצבים, כולל דלקת ונזק לתאי המוח. עם זאת, מחקר זה הוא הראשון לספק ראיות לכך שמיקרו-פלסטיק יכול להגיע למוח האנושי דרך חלל האף.

תגלית זו מדאיגה במיוחד משום ששאיפה של חלקיקי מיקרו-פלסטיק באוויר הופכת נפוצה יותר ויותר בשל השימוש הנרחב בחומרים פלסטיים בחיי היומיום. חלקיקי מיקרו-פלסטיק זוהו באוויר שבתוך חללים בנויים, במיוחד באזורים שבהם יש שפע של טקסטיל סינתטי ומוצרי פלסטיק. מסלול הריח יכול לספק מסלול ישיר אל המוח עבור חלקיקי המיקרו-פלסטיק הללו הנמצאים באוויר, מה שעלול להוביל להשפעות מזיקות על הבריאות הנוירולוגית.

הנוכחות של מיקרו-פלסטיק במוח מעלה שאלות רציניות לגבי הסיכונים הבריאותיים הפוטנציאליים שהם מהווים. מחקרים קודמים קשרו חשיפה למיקרו-פלסטיק עם דלקת, נזק חמצוני ואפילו שיבושים באיזון ההורמונלי. במוח, השפעות אלו עלולות להתבטא בדלקת עצבית, בנזק לתאים ובפגיעה בתפקודים קוגניטיביים כמו זיכרון ולמידה.

המחקר גם מדגיש את הקשר הפוטנציאלי בין זיהום סביבתי ומחלות ניווניות. ישנן עדויות הולכות וגדלות לכך שחשיפה ארוכת טווח למזהמים שונים הנישאים באוויר, כגון חלקיקים בקוטר 2.5 מיקרומטר או פחות, עלולה להגביר את הסיכון למצבים כמו דמנציה ומחלת פרקינסון. הגילוי של חלקיקי מיקרו-פלסטיק בפקעת הריח מוסיף נדבך נוסף לדאגה זו, מה שמצביע על כך שפלסטיק סביבתי עשוי לשחק תפקיד בהתפתחות או החמרה של הפרעות נוירולוגיות.

הממצאים של מחקר זה מדגישים את הצורך הדחוף במחקר נוסף על ההשפעות של מיקרו-פלסטיק על בריאות האדם. בעוד מחקר זה התמקד במסלול הריח כמסלול כניסה פוטנציאלי עבור חלקיקי מיקרו-פלסטיק למוח, ייתכן שמסלולים אחרים, כגון זרם הדם, יכולים גם הם לאפשר לחלקיקי מיקרו-פלסטיק להגיע לרקמת המוח. בנוסף, מחקר זה בדק רק חלקיקי מיקרו-פלסטיק, והותיר את השאלה האם חלקיקי ננו-פלסטיק, שהם קטנים עוד יותר, עלולים גם הם להצטבר במוח ולגרום לנזק.
אחד האתגרים העיקריים בחקר חלקיקי המיקרו-פלסטיק הוא הקושי לזהות ולנתח חלקיקים אלה ברקמות אנושיות. טכניקות הדמיה נוכחיות, כמו ספקטרוסקופיה אינפרא אדום ששימשה את החוקרים במחקר זה, הן חזקות אך מוגבלות ביכולתן לזהות חלקיקי ננו-פלסטיק, שהם קטנים עוד יותר ממיקרו-פלסטיק ועלולים להזיק יותר. טכניקות הדמיה לא פולשניות, כגון הדמיית תהודה מגנטית (MRI), עשויות להציע דרכים חדשות לחקור את נוכחותם של חלקיקי מיקרו-פלסטיק במוח ובאיברים אחרים.

הגילוי של מיקרו-פלסטיק במוח האנושי הוא תזכורת מדאיגה באשר לסכנות הנרחבות של זיהום הפלסטיק. צמצום החשיפה למיקרו-פלסטיק ידרוש מאמצים מתואמים במספר רמות. ברמה האישית, צמצום השימוש במוצרי פלסטיק, במיוחד מוצרי פלסטיק חד פעמיים, וצמצום החשיפה למזהמי אוויר בתוך הבית יכולים לעזור. בקנה מידה גדול יותר, קובעי המדיניות צריכים לאכוף תקנות מחמירות יותר על ייצור פלסטיק, ניהול פסולת ואיכות האוויר כדי להפחית את התפוצה של מיקרו-פלסטיק בסביבה.

כותבי המחקר קוראים לביצוע מחקרים נוספים כדי להעריך את ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח של המיקרו-פלסטיק, במיוחד בכל הנוגע לבריאות מערכת העצבים. ככל שההבנה שלנו לגבי הסיכונים הנשקפים ממזהמים סביבתיים גוברת, מתברר יותר ויותר שהגנה על בריאות האדם תדרוש מאמץ עולמי מרוכז כדי להתמודד עם זיהום הפלסטיק והשפעותיו מרחיקות הלכת. אנו כצרכנים צריכים לקבל החלטות אישות מושכלות לגבי מה אנחנו מכניסים לביתנו ובאילו מוצרים נשתמש. ואילו כאזרחים עלינו להשמיע קול על מנת שקובעי המדיניות ישימו את בריאותינו בראש סדר העדיפויות.

ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית