בשנים האחרונות למד הציבור הישראלי להכיר את המושג צליאק. אבל לא בטוח שכולם מבינים מהי המשמעות של המחלה.
מחלת הצליאק היא מחלת מעי אוטואימונית (מערכת החיסון תוקפת תאים ורקמות של הגוף עצמו) שבה נוצרת דלקת במעי כתוצאה מתגובה כנגד חלבון הגלוטן, הדלקת גורמת לנזק לדופן המעי ובכך להפרעה בספיגת חומרי מזון חיוניים. ההפרעה בספיגה יכולה לגרום לחסר בוויטמינים ובאבני בניין חיוניים הבאים מהמזון ובכך לגרום לפגיעה במערכות שונות בגוף.
המחלה תוארה כבר במאה ה-18 ומקור שמה הוא במילה היוונית קוליאקוס - "של הבטן" או כאב בטן (בהשאלה).
התסמינים של מחלת הצליאק
שכיחות המחלה בארץ מוערכת בכ- 1% מהאוכלוסייה, כאשר בשני העשורים האחרונים, חלה עליה באבחנה של חולים בצליאק, במיוחד בילדים ומתבגרים, בעיקר בגלל עליה במודעות לאבחון המחלה.
המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך נפוצה יותר בקרב חולים עם מחלות אוטואימוניות אחרות כגון: קוליטיס של המעי, סכרת מסוג 1, מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס ועוד.
אחד מכינויי המחלה הוא "מחלת אלף הפנים" שכן הביטוי שלה יכול להופיע בצורות שונות. החולים יכולים להיות ללא סימפטומים ומתגלים רק בבדיקות דם, או להופיע עם נמיכות קומה והפרעות בגדילה בילדים, הפרעות בהתפתחות מינית במתבגרים, הפרעות פריון, דלדול עצמות (אוסטאופורוזיס), בעיות נוירולוגיות, פריחה עורית אופיינית, בעיות שיניים, כאבי פרקים, כיבים בפה, הפרעות בבדיקות דם, כגון: אנמיה, חסר בברזל ובוויטמינים אחרים, הפרעות באנזימי הכבד, וכן סימפטומים הקשורים למערכת העיכול, כגון: כאב בטן, שלשול או עצירות, תפיחות בטנית.
ישנם עוד סימפטומים וסימנים נדירים יותר שתוארו בהקשר למחלת צליאק.
איך מאבחנים צליאק?
כיוון שמחלה זו יכולה להופיע בצורות שונות, האבחון יכול להיות עקב סימפטומים וחשד קליני, קיום נוגדנים בבדיקות דם או סקירה של בני משפחה של חולי צליאק, לאבחון חולים נוספים במשפחה (הסיכוי גדול אף יותר של קרובי המשפחה של חולים).
האבחון של צליאק הוא על ידי הימצאות נוגדנים לגליאדין שהוא אחד החלבונים המרכיבים את הגלוטן, נוגדנים לטרנסגלוטמינאז או לאנדומזיאל. כמו כן, באמצעות ביופסיה, ניתן לראות בבירור את הדלקת והנזק לרירית המעי הדק (בדרך כלל באזור התריסריון).
ניתן גם לבדוק גם גנטיקה אופיינית לחולים במחלה: HLA DQ2 או DQ8, כאשר צריך לזכור כי 20%-30% מהאוכלוסייה נושאים גן זה ללא מחלה.
כיצד מטפלים בצליאק?
הטיפול העיקרי כולל שמירה על תזונה ללא גלוטן, כיוון שהגלוטן מצוי בעיקר במוצרים המכילים חיטה, שעורה ושיפון ובכל מוצר מזון שכתוב עליו שמכיל גלוטן או עלול להכיל גלוטן, מדובר בדיאטה קשה לשמירה שכן הרבה ממוצרי המזון, כולל כאלו שלא צפויים להכיל גלוטן, יכולים להכיל את החלבון.
שמירה קפדנית על תזונה ללא גלוטן עשויה להוביל לשיפור משמעותי בסימפטומים, בספיגת תוצרי המזון במעי וכן שיפור במבנה רירית המעי ובדלקת.
חשוב להבין כי מלבד החסרים התזונתיים שיכולים להוביל לתחלואה הקשורה לחסר באבני בניין החיוניים לתפקוד מערכות הגוף, כגון: הפרעות בפריון, אנמיה, הפרעות נוירולוגיות, דלדול עצמות ועוד, דלקת כרונית עלולה להתפתח גם ללימפומה של המעי הדק (סרטן של תאי מערכת החיסון).
ישנם מחקרים רבים למציאת טיפולים אחרים למחלת הצליאק, מלבד תזונה ללא גלוטן. חלק מהמחקרים נמצאים בשלבים מתקדמים ובעלי תוצאות מבטיחות.
הטיפולים החדשים מתמקדים ביצירת גלוטן מהונדס שאינו גורם לדלקת, חסימת האתרים שגורמים לגלוטן להפעיל את השרשרת הדלקתית, הפחתת הדלקת הנוצרת מחשיפה לגלוטן, וכן טיפולים הגורמים להתאמת מערכת החיסון והפיכתה ל"עמידה" לגלוטן, כך שלא נוצרת דלקת בעת חשיפה לגלוטן ומנגנונים נוספים אחרים.
הכותב הינו מומחה למחלות כבד, גסטרואנטרולוגיה ומחלות פנימית, מתנדב בארגון "למענכם" בראשותו של חתן אות הנשיא הרב יוסי ערבליך. זקוקים לייעוץ? חייגו *6884 "למענכם"