שירי וצח מבית שאן הם הוריהן של ארבל בת השנתיים ולתאומות בנות חודשיים. ארבל נולדה עם כף רגל עקומה כלפי פנים עקב המנח שישבה בו ברחם. שירי וצח, הורים לראשונה, לא מנוסים, הונחו לעקוב אחרי זה בקהילה. אך הזמן עובר וארבל שנמצאת בשלב שבו מתחילים לעמוד, לא מצליחה לדרוך על כפות הרגליים.
בגיל 7-8 חודשים, ארבל מתחילה להיעמד לראשונה - אך רק על קצות האצבעות. "זה רגיל וטבעי אמרו לנו, כל הילדים מתחילים כך", מספרת אמה. אך הזמן עובר, חודשיים ושלושה, וארבל לא יורדת מקצות האצבעות. וכיוון שזה מאד קשה, היא מתחילה להתנייד על הברכיים. מה שעושה לה שפשפות ופצעים.
"הלכנו לאורתופד בגיל שנה, שאמר שזה עוד יסתדר ואין צורך בהתערבות. על דעת עצמי ניגשנו לטיפולי פיזיותרפיה שלא עבדו כי ארבל לא שיתפה פעולה כלל. קיבלנו אישור מהקופה והמשכנו להידרותרפיה שאמנם הייתה לה מהנה אך לא עזרה. בדרך היינו אצל 2 אורתופדים נוספים, עברנו בירור נוירולוגי מלא שכלל MRI מוח ועמוד שדרה בהרדמה מלאה ובדיקות גנטיות, ומה לא. וארבל לא מורידה את כף הרגל, לא הולכת ולא עומדת".
"בפגישה האחרונה עם האורתופד והנוירולוג במאי האחרון הם קבעו שאין מנוס מניתוח בגידי אכילס. יש לה קיצור משמעותי מאוד ואין הטבה. אין טעם לנסות גבס בגלל גילה הקטן וגם סביר שלא יעזור עקב הקיצור המשמעותי בגידים. קבענו ניתוח, ובמקביל, הפיזיותרפיסט שטיפל בארבל בהידרותרפיה אמר שהוא התייעץ עם קולגות והם המליצו לגשת לשניידר לפני ניתוח. החלטנו ששווה לנסות", אמרה שירי אמה.
"ביוני הגענו לשניידר. ד"ר אלי סידון, הרופא המטפל, בדק את ארבל וקבע שעוד יש עם מה לעבוד וכדאי לנסות טיפול בגבסים. ולהתחיל את הטיפול עכשיו. היינו קצת בהלם וחששנו איך הילדה תגיב אבל החלטנו ללכת על זה בשתי ידיים. עוד באותו יום יצאנו עם גבסים.
לאחר שבועיים הגענו לביקורת וגילינו כי טווח התנועה השתפר משמעותית. החזירו את הגבס לעוד שלושה שבועות - חזרנו באוגוסט להוריד, הטווח השתפר מעבר למצופה. ארבל התחילה ללכת. סוף סוף הילדה שלנו נעמדה על כפות הרגליים והתחילה ללכת. ארבל שלנו שעד לפני חודש הייתה מסוגלת להתנייד רק על הברכיים, הולכת!".
מה זה הליכת בהונות?
"תופעה שכיחה שאנו רואים באורתופדיה וברפואת ילדים היא הליכת בהונות (הליכה כאשר המפגש הראשון של כף הרגל עם הרצפה הוא בקדמת כף הרגל ולא בעקב). לרוב הילדים עם הליכת בהונות אין בעיה רפואית אחרת הגורמת לכך ועל כן היא נקראת אידיופתית (ללא סיבה), וכ-80% מהם ישתפרו ללא טיפול", מסביר ד"ר אלי סידון, מומחה לאורתופדית ילדים וניתוחי כף רגל ביחידה לאורתופדיה במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית.
כאשר הילד ממשיך בהליכת בהונות מעבר לגיל 5 או שיש החמרה, ממצאים אחרים בבדיקה או בהיסטוריה שלו או משפחתו, או שנמצא קיצור של השרירים (לא ניתן להגיע לטווח מלא של הקרסול) יש צורך בהתערבות רפואית.
"הוריה של ארבל הגיעו אלי לאחר שהוצע להם טיפול ניתוחי לצורך חוות דעת שניה, כשהם נמצאים בחשש גדול. בדקתי את ארבל יחד עם ד"ר שירן אלמליח ומצאנו שאכן בנוסף להליכת בהונות יש לה קיצור אמיתי של שרירי התאומים, מה שמייצר החמרה וקושי משמעותי בהליכה. בשל גילה, ולאור ניסיון טוב שלנו עם טיפול בגבסים בגילאים אלו, המלצנו על ניסיון של טיפול בסדרת גבסים על מנת למתוח ולהאריך באופן הדרגתי של שרירי התאומים ללא ניתוח".
לדבריו, "כבר לאחר הגבס הראשון ראינו שיפור ניכר בטווח התנועה של הקרסול מה שעודד אותנו ואת הוריה של ארבל להמשיך את הטיפול. במהלך הטיפול ארבל יכלה ללכת על הגבסים ולתרגל הליכה נכונה. כדי להקל על ארבל ובגלל חופשת הקיץ השתמשנו בגבסים קלים ועמידים במים כך שארבל יכלה להמשיך ליהנות מהבריכה ומהים תוך כדי הטיפול. לאחר סיום הטיפול שמחנו לראות שארבל החלה ללכת בצורה תקינה עם טווח מלא של הקרסוליים".