התעללות בשבויים אינה זרה ומתועדת בכל המלחמות מאז ומעולם, גם בכאלה שנוהלו על ידי "צבאות מוסריים". לוחמים, גם של מדינות נאורות, מתעלים, לעיתים, את כעסם על האויב לכדי פגיעה פיזית והתעללות נפשית בשבויים שבמשמרתם.
במקרים מסוימים התעללות בשבויים מוכתבת והיא חלק מאסטרטגיה (צבא הוויטקונג) שמטרתה לשבור את רוח לוחמי האויב ובאחרים היא פרי יוזמה של חיילים סוררים שפועלים בניגוד לפקודות הצבא (צבא ארה"ב בעירק, כלא אבו גרייב) ורוח לוחמיו.
אין ספק כי מחבלי הנוח'בה, הרוצחים, האנסים, משחיתי הגופות וחסרי צלם האנוש, ראויים לעונש שווה ערך למעשיהם. כבכל מדינה נאורה, מכבדת חוק, הם יענשו לאחר משפט ובהתאם לספר החוקים. לא על נושא ההתעללות בשבויים אבקש להרחיב ולפרט.
לאחרונה מתקיימת חקירה כנגד מספר חיילים המוצבים בכוח 100 של משמר מחנה השבויים שדה תימן, זאת לאחר שהתגלה מחבל שבוי עם קרע בחלחולת. קרע שכמוהו נגרם בדרך כלל מכוח חיצון בדמות חפץ שנדחף דרך פי הטבעת. הפגיעה שאובחנה בשבוי הייתה מסכנת חיים והיא לוותה בחבלות נוספות המלמדות כי חווה טראומה פיזית יזומה.
החקירה בעניין בעיצומה, העדויות נגבות והממצאים נאספים, ואין בכוונתי לחרוץ את גורלם של החיילים טרם תום החקירה.
אז מה הבעיה? הצורך להוכיח את חפות החיילים העצורים, עוד טרם הסתיימה החקירה, הביאה להפצתו של מסמך רפואי אשר תוכנו וסיכומו לא רק שפוגעים בחקירה, אלא מלמדים על חופזה, פזיזות, חוסר מקצועיות ואפילו לכאורה רשלנות בניהול תיק בערכאה משפטית.
"המסמך אינו אלא פיסת נייר חסרת ערך"
הקדים לכתוב חוות דעת רפואית פרופ' אלון פיקרסקי, במעמדו כבא כוח ההגנה של החיילים העצורים, בה הוא קובע כי הסיכוי שהקרע בחלחולת כמתואר, נגרם מהחדרה בכוח של חפץ, על ידי גורם שני, הוא נמוך. לביסוס טענתו הוא מציין כי היות ופי הטבעת לא נחבל, מלמד הדבר כי החבלה בחלחולת עשויה הייתה להיגרם באופן עצמוני (self-inflected ).
פרופ' פיקרסקי לא בדק את השבוי וחוות דעתו מתבססת על חומר רפואי שהוצג לו, הכולל מסמכי אשפוז וצילום מסך מחשב של תיעוד הרופא מבית הרופא המטפל. חומר מוגבל ביותר.
חוות דעת רפואית בעניינים שברפואה הנדונים בערכאה משפטית חשובה לביסוס דעתם של השופטים בבואם לסכם את הדיונים ולחרוץ דינם של המעורבים. חוות דעת רפואית חייבת להיות מבוססת על מסמכי הרשומה הרפואית, כולם, תוצאות הדמיה ככל שקיימים, דוחות ניתוח ותוצאות המעבדה. נותן חוות הדעת חייב לבדוק את נשוא הדיון בערכאה לסכם את הממצאים ולבנות מכל אלה תבנית רפואית קוהרנטית, ללא משוא פנים, של המקרה, המבוססת על שיקולו הקליני, ניסיונו והספרות הרפואית הרלבנטית. אף לא אחד מאלה היו נר לרגלי חוות הדעת של פרופ' פיקרסקי ושכך לא יכול המסמך החתום על ידו להוות כל בסיס רציני לדיון בערכאה משפטית.
המסמך שנכתב וטוען למנגנון אחר מזה של אינוס בכוח, הופץ בתקשורת בניגוד לכל כללי האתיקה של דיון בעניינים רפואיים בערכאות משפטיות ובחלוף דקות כבר צוטט על ידי גורמים רבים, אפילו מדינתיים, כהוכחה מוחצת לחפותם של החיילים העצורים. אין אלא להצטער שהמסמך הלא מבוסס הופץ וכבר שימש בסיס להצגת חפותם של החיילים שבחקירה.
חוות הדעת גרמה יותר נזק מתועלת. לא משנה מה ילד יום בדיון סביב המקרה, את חוות הדעת של פרופ' פיקרסקי קל יהיה להדוף שכן היא אינה מבוססת על מלוא החומר הרפואי, הרופא לא בדק את השבוי הפצוע ומנגנון החבלה המתואר בחוות הדעת אינו מבוסס על הספרות הרלבנטית. לכן המסמך אינו אלא פיסת נייר חסרת ערך.
חבל שכה רבים עושים בו שימוש כה נמהר, שכן עלה התאנה הרפואי של צוות ההגנה הוא אינו אלא מסמך מפוקפק שעדיף שלא יעשה בו שימוש כלל.