רק לאחרונה שמענו את תומר זלצמן, רוכב האופניים הישראלי שמייצג את ישראל באולימפיאדה, באמירה נחרצת "בעיות הקשב והריכוז ממקדות אותי". תומר לא לבד. עוד ועוד ספורטאים מתגלים כאנשי הקשב, ולבטח בילדותם אמרו עליהם שהם היפראקטיביים או חסרי מנוחה. ביניהם אגב זוכת מדליית הכסף בג'ודו - רז הרשקו.
למה ספורט מתקשר להפרעת קשב? כי הוא מפריש כמויות גדולות של דופמין שחסר במוח של הפרעת קשב, ויש לו אפקט ממריץ מרגיע ומרכז. ספורטאים מפורסמים רבים אשר הפכו לשם דבר בתחומם, התגלו כמי שאובחנו בהפרעת קשב.
בתחום השחייה, שמענו על מייקל פלפס השחיין האולימפי המעוטר ביותר בכל הזמנים, זכה בעשרות מדליות אולימפיות. פלפס דיבר לא אחת ובפתיחות על ההתמודדות שלו עם הפרעת קשב, וגם הוא כמו תומר, ציין כי השחייה עזרה לו להתמקד ולנהל את האנרגיה שלו. גם סימון ביילס, שהיא בתחום ההתעמלות האומנותית, וזכתה ב-19 מדליות אולימפיות, כבר בילדותה אובחנה עם הפרעת קשב. היא שיתפה שנעזרת בתרופות ובטכניקות כדי להתמודד.
ומי לא מכיר את מייקל ג'ורדן האגדי? שחקן הכדורסל שזכה ב-6 אליפויות NBA עם שיקגו בולס. לטענתו של ג'ורדן, הפרעת הקשב ליוותה אותו במהלך כל חייו, אבל הרצון להצליח ולהוכיח לכל העולם הביא אותו להישגים יוצאי דופן. גם שאקיל אוניל, טרי בראדשו, דווין וויד, מייקל צ'אנג, מוניקה סלס סבלו מהפרעות קשב בילדותם. חשוב לציין שזו רק רשימה חלקית, ובוודאי קיימים ספורטאים רבים אשר אפילו לא מאובחנים ועוד ספורטאים מצליחים רבים אשר מתמודדים עם הפרעת קשב.
מחקרים רבים מצביעים על השפעה חיובית של ספורט ופעילות גופנית על תסמיני הפרעת הקשב, בילדים ובמבוגרים. ילדים שמתעלים את הפרעת הקשב שלהם לכיוון ספורטיבי פעמים רבות חשים הקלה, מרגישים שהם מוצאים את מקומם ואפילו מצטיינים בענף שלהם. הסביבה הספורטיבית מאפשרת להוציא את החוזקות שמגיעות עם ההפרעה: אנרגיה שופעת, מנהיגות, יצירתיות, אינטואיציה, קבלת החלטות מהירה. לא סתם 30% מהספורטאים המצטיינים הם בעלי הפרעת קשב, ועם טיפול ותמיכה מתאימים, אנשים עם הפרעת קשב יכולים להשיג הצלחות גדולות בכל תחום בחייהם.
במה תורם הספורט?
שיפור התפקוד הקוגניטיבי: פעילות גופנית קשורה לשיפור ביכולות קוגניטיביות שונות, כגון זיכרון, קשב, שליטה עצמית ועיבוד מהיר של מידע. פעילות גופנית יכולה לסייע בהפחתת תסמיני הפרעת קשב, כמו היפראקטיביות, אימפולסיביות וקשיי ריכוז.
שיפור מצב הרוח: פעילות גופנית מגבירה את הפרשת הורמונים כמו דופמין וסרוטונין, התורמים לשיפור במצב הרוח ולהפחתת חרדה ודיכאון, שנמצאו כגורמי סיכון בהפרעת קשב.
שיפור ההערכה העצמית: פעילות גופנית תורמת לתחושת מסוגלות והצלחה, מה שעשוי לשפר את ההערכה העצמית, אשר נדרשת יותר אצל אנשים עם הפרעת קשב.
אז כנראה זה לא מקרה שספורטאים רבים ידועים כמי שנולדו עם הפרעת קשב וגם סביר כי רבים בכלל לא אובחנו. שכן ידוע כי פעילות אירובית מתונה עד מאומצת, כמו ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים או ריקוד, יעילה במיוחד לשיפור תסמיני הפרעת קשב. גם אימון כוח יכול לסייע בשיפור תפקוד קוגניטיבי ורגשי אצל אנשים עם הפרעת קשב. כל זאת מאחר ופעילות גופנית מאתגרת מבחינה קוגניטיבית. יוגה, טאי צ'י או אומנויות לחימה משלבות פעילות גופנית עם מיקוד וקואורדינציה, הן פעילויות שיכולות להיות מועילות לאנשי הקשב.
על פי מחקרים שנערכו במהלך שנים רבות, ובהמשך למאמר אשר פורסם עקבות איסוף נתונים מלמעלה מאלף מחקרים שהוצגו השנה באוסטרליה, נמצא קשר ישיר בין ספורט, למצב נפשי ויכולת קוגניטיבית. בנוסף, הוכח כי פעילות גופנית נמצאה כמשפרת משמעותית גם תסמינים של הפרעות קשב, גם אם הפעילות המאומצת תהיה חד פעמית, קל וחומר ספורטאים ואנשים שהפכו את הספורט לחלק מהיום יום שלהם.
לסיכום, אני ממליצה להכניס את הספורט ללו"ז. באמצעות חצי שעה של פעילות ספורטיבית אפשר לראות שיפור בכל כך הרבה היבטים - קשב, מצב רוח, בריאות - אז ממש חבל לפספס את התועלות.
כדי שתהיו מסוגלים להתמיד, כדאי שהתכנון יהיה ריאלי, ולא מוגזם, כמו להתחיל ישר מלרוץ כל יום, או לעשות הליכה של שעה וחצי. אם תתחילו בקטן, זה ידרבן אתכם להמשיך. אפשר לצאת להליכה או ריצה של 20 דקות, לעשות יוגה או פילאטיס, להתאמן בחדר כושר או עם מאמן פרטי. כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו. העיקר לזוז. כל אחד יופתע מהאפקט שיתקבל אחרי ביצוע פעילות ספורטיבית, לא כל שכן, אנשי וילדי הקשב.
ד"ר שירלי הרשקו, היא המומחית הבכירה בישראל בתחום הקשב. חוקרת וסופרת, פודקאסטרית, מרצה באוניברסיטה העברית, בעלת מכון לאבחון וטיפול, לילדים ולמבוגרים, ומאחוריה חמישה ספרים מצליחים (ביניהם רב המכר, "אנשי הקשב").