כבר קרוב לעשרה חודשים שמדינת ישראל נמצאת במלחמה עיקשת הן בדרום הארץ והן בצפונה. המלחמה הארוכה ובעלת המחירים הכבדים, משליכה מטבע הדברים על כל תחומי חיינו, כשאחד המישורים הבולטים לכך הוא המישור הנפשי. ואכן, מנתוני עמותת ער"ן לתמיכה נפשית שפורסמו מוקדם יותר השנה, עולה כי בתקופה שמאז 7 באוקטובר, חל זינוק עצום של 950% בפניות לער"ן בנושאים הקשורים לחרדה, טראומה ואובדן, זאת בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שעברה. מהנתונים עלה עוד, כי טווח הפונים לעמותה היה רחב וכלל מבוגרים לצד צעירים, בני נוער ואף ילדים. בקרב הפונים הצעירים יותר שליש מהפניות עסקו בחרדה, וטראומה וכל שיחה חמישית עסקה בכאב נפשי, דיכאון ומצוקה נפשית.
בקריה האקדמית אונו, המכללה הגדולה בישראל, נענו לאתגרי התקופה וערכו התאמות לטיפול בטראומה במסלולי הלימוד הרלוונטיים. כך, למשל, התואר השני בחברה ואמנויות בהתמקדות בחוסן ובטראומה, הפונה לאקדמאים העוסקים בחינוך ועבודה חברתית ובכלל זאת צוותי גנים, בתי ספר, בתי אבות, מסגרות לנוער בסיכון, הוסטלים וכד'.
אביבית בלס ברנס, אמנית ומרצה בחוג לחברה ואמנויות בקריה האקדמית אונו, מספרת על ההחלטה לשים דגש על תחומי הטראומה. "ההתמודדות עם רצף האירועים שחלו ב-7 לאוקטובר ומאז היום השחור הזה עומדת במרכז תכנית הלימודים. לסטודנטים מוענק סל כלים עשיר ומרוכז להתמודדות עם מצבי דחק ומשבר בקרב האוכלוסיות בהן הם פועלים".
הצורך הזה במטפלים מיומנים במצבי דחק וחרדה, משקף את הטראומה המתמשכת אותה חווים אזרחי ישראל מאז ה-7 לאוקטובר וההכרח בהתמודדות ובמתן מענה רגשי ומקצועי לחוויה זו. מצב דברים זה הינו גם המנוע לתואר האקדמי הייחודי אותו מציעה כעת הקריה האקדמית אונו, תואר שני בחברה ואמנויות עם תעודת הנחיית קבוצות בהתמקדות בטראומה וחוסן. "התואר השני באמנויות וחברה הוא למעשה תואר ותיק בקריה האקדמית אונו, אך נוכח התקופה המאתגרת והצרכים שעלו ועולים מהשטח, ביצענו לו התאמה ייעודית עם לימודי הנחיית קבוצות בהתמקדות בטראומה וחוסן", מספרת בלס ברנס.
"התואר הזה רלוונטי לכל מי שעוסק בחינוך ועבודה חברתית ובכלל זאת צוותי גנים, בתי ספר, בתי אבות, מסגרות לנוער בסיכון, הוסטלים ועוד. הוא מקנה לבוגריו תואר שני איכותי בדגש על הנחיית קבוצות ואמנויות, כשכל זה מלווה ומועשר בכלים מעולמות האמנות הפלסטית, תנועה, תיאטרון ומוזיקה".
בעולמות הטיפול המסורתיים, ישנם מענים שונים למצבי דחק אבל לא לטראומה לאומית בסדר גודל כזה. עד כמה נושא החוסן היה מרכזי בפיתוח התכנים?
"טראומה מובילה לתחושות של חוסר אמון וחוסר אונים. האדם שחווה טראומה חש כאילו הקרקע שתחת רגליו, שהייתה יציבה ורגועה עד לא מזמן, הופכת לתזזיתית וחסרת יציבות והוא חווה את התחושות האלו ברגשות ובמחשבות שלו. במסגרת הלימודים, הסטודנטים שלנו ילמדו כיצד מבצעים תהליך לתיקון הטראומה, כלומר הליך שהפוך לקיבועה של החוויה הקשה, משהו שאנו רוצים להימנע ממנו. בקריה האקדמית אונו, בכלל, ובתואר הזה בפרט, לומדים אנשים מכל הרקעים ומכל חתכי החברה. לומדים אצלנו סטודנטים חילוניים לצד דתיים וחרדים, סטודנטים יהודים לצד סטודנטים נוצרים ומוסלמים, בדואים, דרוזים, וכיוב'. הרב-תרבותיות הזו מאפשרת לנו לראות כיצד האחר חווה את התקופה מתוך המקום שלו, ובכך לבנות מעין קשר וגישור ולרפא את הדברים ביחד, כקבוצה. כקהילה. לכך תורמת העובדה שהלימודים מתקיימים בקבוצות קטנות ואינטימיות, מה שיוצר קשרים בין-אישיים ואינטראקציה ישירה בין האנשים מהמגזרים השונים".
כיצד משתלבת האמנות בתהליך הריפוי?
"תהליך יצירת האמנות מהווה כשלעצמו תהליך מרפא. במצבים של טראומה וזעזועים נפשיים, יש מעין אלם, חוסר יכולת לבטא במילים מה אני חווה ומה קורה אצלי בפנים, כך שהרבה פעמים הדימויים או האובייקטים האמנותיים מהווים מעין גורם מתווך בין העולם הפנימי שלנו לעולם החיצוני. נוצר תהליך של עיבוד שלא היה אפשרי באפיק מילולי, וניתן לומר שתהליך היצירה מתרחש כל הזמן בין כאוס לסדר. אם ניקח, לדוגמא, את אמנות הציור, הרי שבציור אנחנו עובדים בשכבות, וכל שכבה באה ומכסה שכבה קודמת. במבט שטחי נראה, כי היא הורסת את השכבה הקודמת אבל לעומקם של דברים ניתן לראות כי היא לא הורסת אלא דווקא נשענת עליה כדי לעבור לשכבה הבאה. במהלך התואר, הסטודנטים ילמדו כיצד לשלב את סוגי האמנות השונים ככלי לריפוי ותיקון רגשי בקרב האוכלוסיות השונות, בין אם מדובר בילדים, בנוער בסיכון או בקשישים. כולם מתמודדים עם טראומות המלחמה וכולם זקוקים למענה".
מעבר לחשיבותו החברתית הגדולה, מדובר בסופו של יום גם על תואר מרתק במסגרתו ילמדו הסטודנטים גם את יחסי האמנות-חברה לאורך ההיסטוריה, כלומר כיצד אמנים מתחומים שונים היו בדיאלוג עם תהליכים חברתיים-פוליטיים לכל אורך ההיסטוריה.
"יש קשר הדוק בין השניים ואת הדברים האלו נלמד באופן תיאורטי, תוך הגעה לתובנות ומסקנות לתהליכי עומק שהתרחשו בעבר, בין אם היה מדובר על אירועים פוליטיים, מלחמות או משברים", מסבירה בלס- ברנס. "מלבד זאת, נלמד כיצד הביטוי האמנותי של האמנים השונים לאירועים בתקופתם היווה כלי שלאורך זמן תרם לשינויים חברתיים. כיצד האמנות ככלי אישי וקולקטיבי מפתחת חוסן ותורמת לבריאות הנפשית".
לפרטים נוספים על המסלול>>