המחסור החמור ברופאים אינו מטופל נכון - והמצב רק יחמיר

דוח מבקר המדינה שמתפרסם היום (שלישי) מעלה תמונה עגומה של מחסור גובר והולך ברופאים וטיפול לקוי בבעיה על-ידי משרדי הממשלה.

לפי נתוני הדוח, בשנת 2020 עמד שיעור הרופאים בישראל על 3.3 רופאים לכל 1,000 נפש. נתון זה נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 3.7 רופאים לכל 1,000 נפש. אך המצב צפוי להחמיר עוד יותר: על פי תחזיות משרד הבריאות, עד שנת 2035 צפוי היחס לרדת ל-3.02 רופאים לכל 1,000 נפש, ירידה משמעותית שתשפיע לרעה על איכות הטיפול הרפואי בישראל.

הדוח מדגיש כי המחסור ברופאים אינו אחיד, וקיימים פערים משמעותיים בין מרכז הארץ לפריפריה ובין מקצועות רפואיים שונים. בפריפריה, המחסור ברופאים חריף במיוחד. נתון מדאיג במיוחד הוא ש-51% מהרופאים בנגב ו-63% מהרופאים בגליל הם בוגרי חו"ל, רבים מהם מאוניברסיטאות שנפסלו במסגרת רפורמת יציב. רפורמה זו, שנועדה להבטיח את איכות ההכשרה של הרופאים, עלולה להחריף את המחסור ברופאים בפריפריה בשנים הקרובות.

מבחינת מקצועות רפואיים, הדוח מצביע על מחסור חמור במספר תחומים קריטיים:

1. גריאטריה: עם הזדקנות האוכלוסייה, הצורך ברופאים מומחים בתחום זה הולך וגדל.
2. הרדמה וטיפול נמרץ: מקצועות חיוניים שסובלים ממחסור מתמשך.
3. פסיכיאטריה: המחסור בתחום זה בולט במיוחד לאור השלכות מלחמת "חרבות ברזל" על הבריאות הנפשית של הציבור.
4. נוירולוגיה: בשנת 2022 המליצה ועדה מקצועית להגדיל את מספר הנוירולוגים בכ-300 רופאים מומחים.

דוח מבקר המדינה מהווה קריאת השכמה חשובה למקבלי ההחלטות בישראל. המחסור ברופאים הוא בעיה מורכבת הדורשת פתרונות מערכתיים ארוכי טווח. ללא טיפול מיידי ויסודי בבעיה, מערכת הבריאות הישראלית עלולה להידרדר למשבר עמוק שישפיע על בריאותם ואיכות חייהם של כל אזרחי המדינה.

האתגר העומד בפני מערכת הבריאות הישראלית הוא משמעותי, אך לא בלתי פתיר. נדרשת חשיבה מחודשת על אופן הכשרת הרופאים, על הדרכים למשוך ולשמר כוח אדם איכותי במערכת הבריאות הציבורית, ועל האופן שבו ניתן לצמצם פערים בין המרכז לפריפריה.

בסופו של דבר, ההשקעה בהגדלת מספר הרופאים ובשיפור איכות הכשרתם היא השקעה בבריאות הציבור ובחוסנה של החברה הישראלית כולה. על מקבלי ההחלטות לפעול במהירות וביסודיות כדי להבטיח שמערכת הבריאות הישראלית תוכל להמשיך ולספק שירותי בריאות איכותיים ונגישים לכל אזרחי המדינה, גם בעשורים הבאים.

המבקר מותח ביקורת חריפה על האופן שבו מטופלת הבעיה עד כה:

1. היעדר תכנון אסטרטגי: בניגוד למדינות מתקדמות כמו ארה"ב, אנגליה וקנדה, למשרד הבריאות בישראל אין מנגנון מקצועי לתכנון אסטרטגי של כוח האדם הרפואי. זה מונע מהמשרד לגבש תוכנית רב-שנתית מתאימה לצורכי האוכלוסייה.

2. מחסור בנתונים: המשרד לא ביצע הערכת מצב מדויקת ולא מיפה את הנתונים לגבי הרופאים המומחים בכל תחום והמחסור בהם. כמו כן, אין למשרד נתונים מלאים על אלפי רופאים ישראלים השוהים בחו"ל.

3. בעיות בהכשרה: הדוח מצביע על ליקויים מהותיים בהסדרת ההכשרה הקלינית של הרופאים. למשל, בשנת 2020 הכשירה ישראל רק 24 סטודנטים לכל 1,000 מיטות אשפוז, פחות מממוצע ה-OECD שעמד על 38 סטודנטים.

4. רפורמת יציב: אף שהרפורמה נועדה להבטיח את איכות ההכשרה של הרופאים, היא צפויה לפגוע במספר הרופאים בפריפריה, שם רבים מהרופאים הם בוגרי אוניברסיטאות שנפסלו במסגרת הרפורמה.

המחסור ברופאים משפיע לרעה על איכות הטיפול הרפואי בישראל במספר אופנים:

1. התארכות תורים: זמני ההמתנה לטיפולים ולבדיקות מתארכים, מה שעלול לפגוע באבחון מוקדם ובטיפול יעיל במחלות.

2. סגירת שירותים בפריפריה: המחסור החמור ברופאים באזורי הפריפריה מוביל לסגירת מחלקות ושירותים רפואיים, מה שמגדיל את הפער בין המרכז לפריפריה.

3. עלייה במחירי הרפואה הפרטית: המחסור ברופאים במערכת הציבורית מוביל לעלייה בביקוש לשירותי רפואה פרטיים, מה שמייקר את המחירים ומגדיל את אי-השוויון בנגישות לשירותי בריאות.

4. פגיעה בבריאות הנפש: המחסור ברופאים פסיכיאטרים בולט במיוחד לאור השלכות מלחמת "חרבות ברזל" על הבריאות הנפשית של הציבור.

הדוח מציע מספר המלצות לטיפול במשבר:

1. גיבוש תכנון אסטרטגי ארוך טווח: על משרד הבריאות והמל"ג לפתח מנגנון מקצועי לתכנון אסטרטגי של כוח האדם הרפואי, שיאפשר גיבוש תוכנית רב-שנתית מתאימה לצורכי האוכלוסייה.

2. קביעת יעדים ברורים: יש לקבוע יעדים מדידים להגדלת מספר הרופאים בכלל ובתחומי המומחיות החסרים בפרט.

3. הסרת חסמים להכשרה: יש להסיר את החסמים הקיימים להפעלת השדות הקליניים בקהילה ולתקצב אותם בהתאם. זאת, כדי להגדיל את מספר הסטודנטים שניתן להכשיר.

4. שיפור איכות ההוראה: יש לעדכן את תוכניות הלימודים כך שישלבו שיטות למידה מתקדמות וחשיפה לכלי אבחון קליניים חדשניים.

5. טיפול במחסור בפריפריה: יש לפתח תוכניות ייעודיות לעידוד רופאים לעבוד בפריפריה, כולל תמריצים כלכליים ומקצועיים.

6. שיפור מערך הנתונים: יש לפתח מערכת מידע מקיפה שתאפשר מעקב אחר מספר הרופאים בכל תחום ואזור, כולל רופאים ישראלים בחו"ל.

7. בחינה מחודשת של רפורמת יציב: יש לבחון מחדש את השלכות הרפורמה על מספר הרופאים בפריפריה ולשקול התאמות נדרשות.

8. מעקב ובקרה: על שר הבריאות ושר החינוך, בתפקידו כיו"ר המל"ג, לעקוב באופן צמוד אחר תיקון הליקויים שעלו בדוח.

מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה: אנו פועלים בשנים האחרונות להגדלת מספר הסטודנטים לרפואה והתוצאות הן דרמטיות, אם בתחילת העשור האחרון היו כ-600 בוגרים ברפואה בכל שנה, בשנתיים האחרונות הוכפל מספרם לכ-1,200.

דו"ח המבקר מתייחס לשנים קודמות, מאז תוקנו מרבית הסעיפים המופיעים בו ורלוונטיים לאקדמיה. כמו כן המועצה הובילה מספר תהליכים שאת פירותיהם ניתן לראות בשטח כבר עכשיו.

בין הפעולות שננקטו:
● הגדלה במספר הסטודנטים לרפואה בכל שנה בכל בתי הספר לרפואה
● סגירת תוכניות בינלאומיות לסטודנטים זרים אשר לרוב שבים לארץ מוצאם, ובכך התפנו כ-130 מקומות לסטודנטים ישראלים.
● נפתחו בשנים האחרונות תוכניות חדשות לרפואה: תוכנית שש שנתית באוניברסיטת בר אילן (במקביל לתוכנית ארבע שנתית שכבר פועלת), תוכנית ארבע שנתית באוניברסיטת אריאל ותוכנית ארבע שנים באוניברסיטת בן גוריון. בנוסף, נבדקות במל"ג בקשותיהן של מכללת רייכמן ומכון ויצמן לפתיחת פקולטה לרפואה. אוניברסיטת חיפה כבר קיבלה אישור להגשת תוכנית ברפואה.
● שינוי בתוכנית הלימודים בעקבות עבודת וועדות בינלאומיות וישראליות שהוקמו ע"י המל"ג בשנתיים האחרונות וכעת פועלים על יישומן.
● הוקמה ועדה משותפת של משרד הבריאות והמל"ג בעקבות "דו"ח גמזו", שתתפקד כגוף מרכזי לתיאום ההכשרות הקליניות במדינת ישראל, ושבראשו יעמדו ראש הות"ת ומנכ"ל משרד הבריאות.

המל"ג רואה במקצוע הרפואה מקצוע חשוב והכרחי לאין שיעור, וערה מאד לצורך להגדיל באופן משמעותי את מספר הרופאים בישראל, והיא תמשיך לפתח תוכניות רב שנתיות על מנת להרחיב ולשפר את ההכשרות הקיימות ולהגדיל את מספר הסטודנטים והבוגרים במקצוע זה.