סרטן המעי הגס והרקטום הינו הגידול הממאיר השני בשכיחותו בישראל ומהווה גורם תמותה משמעותי עבור גברים ונשים, יהודים וערבים כאחד. מדי שנה מאובחנים במחלה כ-3,200 ישראלים רובם בגיל המבוגר. הודות לבדיקות הסקר הקיימות כיום לאיתור מוקדם של סרטן המעי הגס, כ-40 אחוזים מהמאובחנים מתגלים בשלב 2 של המחלה- שלב בו ניתן להסיר את הגידול באמצעות ניתוח. עם זאת, בשלב זה מתעוררת השאלה האקוטית האם לאחר הפרוצדורה הכירורגית נותרה עדיין שארית מחלה מינימלית שלא ניתנת לזיהוי בכלים הקיימים ועל כן יש לטפל גם באמצעות כימותרפיה כטיפול מונע להישנותה של המחלה בעתיד .
"חולים אשר אובחנו עם המחלה בשלב 1 לא יזדקקו כלל לטיפול כימותרפי, ולמרבית החולים אשר אובחנו בשלב 3 הטיפול המקובל הוא ניתוח להסרת הגידול ותוספת כימותרפיה כטיפול משלים אשר הוכחה במחקרים קליניים עם יכולת משמעותית בהפחתת הישנות המחלה. לעומת זאת, בקרב חולים בשלב 2 השאלה על הוספת כימותרפיה הופכת לממשית. פרופ' רוית גבע, מנהלת המרכז לגידולי מערכת העיכול, מנהלת יחידת המחקר והחדשנות וסגנית מנהל המערך האונקולוגי במרכז הרפואי איכילוב תל-אביב מסבירה כי "בקרב 15% מהמטופלים בשלב 2 יחוו ללא טיפול הישנות של המחלה בצורה הגרורתית בתוך חמש שנים כך שהטיפול המניעתי בכימותרפיה הופך לדילמה אמיתית", היא אומרת.
מדוע זו דילמה?
"כי אצל רובם, 85% הנותרים לא תהיה הישנות מחלה כך שהם קיבלו טיפול כימותרפי על כל השלכותיו, בצורה די מיותרת. עד היום היה קשה להעריך למי מבין החולים תהיה בעתיד הישנות של המחלה עם גרורות ולמי לא, בין אם מדובר על חולים בשלב 2 או כאלה בשלב 3, לכן, הרופאים חיפשו ומחפשים כל הזמן אמצעים חדשים שיסייעו לשפר את יכולות החיזוי וההערכה על מנת לבנות אסטרטגיית טיפול מדויקת יותר לכל מטופל ובעיקר להימנע מתוספת טיפלי כימותרפיה שלא לצורך".
בשנים האחרונות נכנסו לתחום האונקולוגיה טכנולוגיות מתקדמות אשר מאפשרות לזהות נוכחות של גרורות זעירות אשר לא ניתנות לאיתור בבדיקות ההדמיה בצורה יעילה ומדויקת הרבה יותר. אחת הדוגמאות לכך היא זיהוי שארית מחלה באמצעות ביופסיה נוזלית. למעשה מדובר בבדיקה המבוססת על כך שתאי הגידול מפרישים דנ"א חופשי לזרם הדם. במעבדה מתבצע תהליך בו מופרד דנ"א חופשי זה משאר הרכיבים בדם ומתחיל זיהוי הדנ"א הגידולי. באופן זה ניתן לזהות נוכחות של שארית מחלה מינימלית (Minimal Residual Disease MRD) בזרם הדם של המטופלים לאחר הניתוח.
"במחקרים רבים עלה הקשר שבין נוכחות של שארית מחלה מינימלית (MRD) לסיכון לפתח גרורות עתידיות ולהישנות המחלה בשנים שלאחר הניתוח", מציינת פרופ' גבע, "כך יכולים הרופאים להחליט באלו מקרים יינתן טיפול כימותרפי לחולים שבאמת זקוקים לכך ולהביא לאחוזי החלמה גבוהים יותר".
אחת מהבדיקות החדשניות ביותר המאפשרות לאתר שארית מחלה מינימלית (MRD) בקרב חולי סרטן המעי הגס והרקטום היא בדיקת Guardant Reveal (גארדנט ריביל). בבדיקה מבודדים את הדנ"א החופשי המופרש מהגידול לזרם הדם ומבצעים סריקה קפדנית לאיתור שינויים גנומיים (מוטציות) ושינויים אפיגנטיים (שינויים על גבי הדנ"א המאפשרים להבדיל בין דנ"א ממקור גידולי לדנ"א בריא). הבדיקה רגישה מאוד ומסוגלת לזהות שארית מחלה מינימלית אשר לא זוהתה בבדיקות ההדמיה הסטנדרטיות. במחקרים רבים נמצא כי במקרים בהם זוהתה שארית מחלה מינימלית, הסיכון של המטופל לחוות הישנות מחלה כמעט וודאי ועל כן קיימת חשיבות רבה לאיתור שארית מחלה מוקדם ככל שניתן.
"בסופו של יום, מטופלים המאובחנים בשלב 2 (ובמקרים מסוימים גם שלב 3) של סרטן המעי הגס והרקטום מתחבטים מאוד האם לעבור כימותרפיה כטיפול מונע, ביצוע בדיקת Guardant Reveal יכול לסייע בהחלטה האם לבצע את הטיפול או להימנע ממנו", מסכמת פרופ' גבע גבע.