כמחצית מבני ובנות הנוער בגילי 9-18 חשופים לפורנוגרפיה במידה כזו או אחרת. בעוד שבגילים הצעירים מדובר על כ-70% מהבנים ו-30% מהבנות, בגילי 16-19 כבר מדובר על 90% מהבנים ו-50% מהבנות, כאשר גיל החשיפה הראשוני בכחצי מהמקרים הוא לפי הערכות לפני גיל 14.
מקור מידע עיקרי לצעירים
החשיפה לפורנוגרפיה מתחילה בד"כ מתוך סקרנות טבעית. עם זאת, מה שלא מספיק ברור הוא שפורנוגרפיה מציגה לנו פנטזיה, ולא שיקוף מציאותי של יחסים בריאים בין גברים ונשים. אחד הממצאים המטרידים ממחקרים אחרונים בארצות-הברית הראה כי בקרב צעירים בגילאים 18-25, כ-24.5% דיווחו שמקור המידע המועיל ביותר עבורם לגבי יחסי מין מגיע מתכנים פורנוגרפיים. ממצא זה מעיד על כך שבניגוד לכל החששות של החברה שאם נדבר על פורנו עם הילדים שלנו בגיל צעיר זה יעודד אותם לחפש ולצרוך, הנתונים האלה מראים שדווקא שיחה חינוכית בריאה תשמש עבור הילדים והילדות שלנו מקור בריא ואמין למידע שיהווה תחליף לפיתוח תפיסות שגויות ושליליות, תוריד סקרנות, וכתוצאה מכך גם תוריד חשיפה.
אבל מה בעצם ה"בעיה" בהתמכרות הזו? בעוד שאמרנו שצפייה בפורנו הפכה לחלק "טבעי" במובן מסוים מתהליך ההתבגרות של נערים ונערות, התמכרות נמצאה כמובילה להחפצה של נשים, ניתוק רגשי מאקטים מיניים ואף התנהגות מינית מתירנית העלולה להעמיד את הנערים והנערות בסיכון עקב אינטראקציות מסוכנות ברשת ובעולם האמיתי. עוד נמצא כי חשיפה לפורנוגרפיה מגבירה את הסיכון להתנהגות מינית מסוכנת (כגון: ללא אמצעי הגנה, או שילוב עם שימוש בחומרים).
מתי צריכת פורנו הופכת להתמכרות
בשלב זה אתם בטח שואלים את עצמכם מתי צריכה של תכנים פורנוגרפיים הופכת להתמכרות? ראשית, חשוב להבין שחשיפה לא מבוקרת ולא מותאמת לפורנוגרפיה עלולה ליצור בעיות גם אם טרם הפכה להתמכרות. כך למשל, חשיפה לא מידתית בגיל צעיר מדי עלולה להוביל לסטרס, בלבול, ואפילו בהמשך החיים לפוסט טראומה ולתפיסות לא בריאות של קשר זוגי ומיני. לדוגמא, בעוד שבגיל 20 סקסטינג יכול להיות דבר טבעי והגיוני, סקסטינג בגיל 12 הוא לכל הדעות התנהגות מתירנית קיצונית ולא בריאה.
כלל האצבע לפיו אנו יכולים לאמוד התמכרות לפורנוגרפיה נחשב לכל דבר העולה על יותר מ-10 שעות צפייה בשבוע בתכנים פורנוגרפיים, זאת גם כאשר אנו מביאים בחשבון שבתקופת גיל ההתבגרות ישנה התעוררות מינית ונצפה לצריכה מוגברת יותר של פורנו בקרב נערים ונערות.
השלכות ההתמכרות לפורנוגרפיה
ההתמכרות מביאה איתה לא רק התנהגות מתירנית קיצונית אלא גם התנהגות אימפולסיבית כפייתית, ומלווה פעמים רבות בתחושת אשמה ובושה - ובשלב זה הנער או הנערה המכורים לרוב אינם מוכנים להודות בהתמכרות שלהם בשל החשש מהבושה שבדבר.
איך נוכל לסייע להם? כאמור, מכיוון שהקושי הגדול של המכורים הוא להודות בהתמכרות שלהם, בפרט באחת כזו המלווה בעוד יותר טאבו חברתי, חשוב מאוד ליצור סביבה תומכת, תקשורתית ועוטפת סביב אותם נערים ונערות. עליהם להרגיש שגם אם הם כרגע מרגישים אשמים, יש להם אוזן קשב וכתף להישען עליה לכשיוכלו להתמודד עם המצב, זאת כמובן עם ליווי של איש מקצוע בהמשך.
מי נמצא בסיכון? על פי רוב נמצא כי מכורים לפורנו נמצאים בהלימה עם קשרים לא בריאים עם ההורים, ומתמודדים גם עם קושי בוויסות רגשי ותחושת בדידות קשה, וייתכן שבנוסף עושים שימוש בחומרים נוספים. ישנם גם אלמנטים תרבותיים משמעותיים המשפיעים על היכולת של הפרט להתמודד עם תגובת החברה להתמכרות שלו, כמו לדוגמה אם מדובר בנערים ונערות מהמגזר הדתי-חרדי, שם הטאבו על הנושא חמור אף יותר. לכן, חשוב מאוד להבין את הסביבה בה המכור או המכורה נמצאים, ואת הרקע שהוביל לשם, על מנת שניתן יהיה לסייע באופן המיטבי.
זכרו - התמכרות היא לא בושה. היכולת לבקש עזרה היא החוזקה הגדולה ביותר שלנו.
הכותב הוא ד"ר אשר ולר, מומחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, מומחה בטיפול בשימוש בחומרים והתמכרויות בבני נוער, ICA המרכז הישראלי להתמכרויות ובריאות הנפש.