בדיון הוועדה לביקורת המדינה השבוע, נכי צה"ל והלומי קרב סיפרו על הקשיים ועל הטיפול הלקוי שהם מקבלים. "המצב הכלכלכי שלי על הפנים - אני בחובות של מיליון שקלים", אמר אביחי לוי, הלום קרב ונכה צה"ל. "חברים שלי חוטפים וחווים טילים ויריות. השרים מתעלמים מאיתנו, כולם מפנים לנו גב ומזלזלים באינטליגנציה שלנו. כמה אלירן אתם צריכים? למה לשקר לנו? לא היה מי שמטפל בנו ואין גם עכשיו".
בשבוע שעבר התפרסם דבר התאבדותו של אלירן מזרחי, לוחם מילואים אשר שם קץ לחייו כאשר קיבל צו 8 בפעם השנייה מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". עם פרוץ המלחמה גויס אלירן למילואים, ולאחר 5 חודשי לחימה הוכר על ידי משרד הביטחון כפוסט טראומתי, עקב המראות הקשים שראה בעזה. כאשר קיבל את הצו שאמור היה לשלוח אותו לרפיח, שם קץ לחייו.
הסיפור של אלירן זעזע מדינה שלמה, אך הוא טיפה בים בניסיון להמחיש את גודל האירוע, ואת העובדה שפוסט טראומתיים רבים שמים קץ לחייהם ללא טיפול הולם. לצערנו, מדינת ישראל עדיין משתרכת מאחור בכל הנוגע לטיפול בפוסט טראומה (PTSD).
בראשית הדיון יש להבחין בין פוסט טראומה, לבין פוסט טראומה מורכבת (Complex PTSD). בעוד הראשונה נובעת, לרוב, מאירוע טראומתי חד-פעמי, כמו למשל תאונה, תקיפה מינית או בימים אלה - ניצולי מסיבת הנובה, פוסט טראומה מורכבת נובעת לרוב מטראומה מתמשכת, כאשר הקורבן מוגדר חסר ישע - דהיינו ילדים, אנשים בעלי מוגבלויות, וגם שבויים.
בימים אלה, מדינת ישראל ניצבת בפני התפרצות של מסה קריטית של פוסט טראומתיים - החל במאות שורדים ממסיבת הנובה, שורדים מהטבח בקיבוצי העוטף, ומאות על גבי אלפי חיילים שחוזרים ועוד יחזרו בהמשך מחזית הלחימה בעזה וחלק ניכר מהם עשויים לחוות התפרצות של פוסט טראומה בעתיד הלא רחוק, חלקם כבר בימים אלה ככל שהלחימה מתארכת. עם זאת, נדמה שאת השינויים הדרושים בכל האמור בטיפול בפוסט טראומתיים, מדינת ישראל טרם השכילה ליישם.
את דרכי בטיפול בפוסט טראומתיים התחלתי לפני כ-30 שנה. אולם התפנית הגדולה בטיפול חלה לפני 16 שנים, כאשר התחלתי לטפל בפוסט טראומתיים לראשונה בעזרת קנאביס רפואי. מאז, לאורך קרוב לשני עשורים טיפלתי באלפי אנשים, ביצעתי עשרות אלפי מעקבים אחרי השיפור במצבם והמחקרים בתחום הלכו ונערמו. טיפלתי באנשים עם פוסט טראומה משלל מלחמות ישראל לאורך השנים וגם באלו הסובלים מפוסט טראומה כתוצאה מאירועים שאינם קשורים באירועים ביטחוניים, ודווקא מתוך ניסיון זה אני טוען שנכון להיום קנאביס רפואי הוא דרך הטיפול היעילה ביותר עבור אנשים המתמודדים עם PTSD. זאת מהסיבה שזו צורת הטיפול בפוסט טראומה שמסוגלת לטפל בצורה הטובה ביותר בתכנים הטראומתיים (דהיינו הזיכרונות, המחשבות) ומעניקה מזור לרובד הקוגניטיבי של הבעיה, במקום לטפל בסימפטומים בלבד כפי שמציעים רובם הגדול של הטיפולים התרופתיים. עם זאת, הדרך לקבלת מרשם לקנאביס רפואי עדיין מסורבלת, ומטופלים נדרשים להוכיח קודם כי במשך תקופה ארוכה אף טיפול תרופתי אחר לא הצליח לסייע להם במידה מספקת, ובזמן הזה הסבל שלהם רק הולך ומחריף.
המערכת קובעת את הרגולציה הזו מתוך חשדנות כלפי צורת טיפול זו, ומגדירה מרשם לקנאביס רפואי כמוצא אחרון, זאת על אף שיש היום טכנולוגיות חדשות המאפשרות צריכה מבוקרת, מדידה ועקבית של קנאביס ומעקב צמוד של רופא אחר ההתקדמות של המטופל.
לפי הערכות, מדינת ישראל צפויה להתמודד, כתוצאה מהמלחמה הנוכחית, עם עלייה היסטרית והיסטורית בכמות האנשים שיאובחנו עם פוסט טראומה ועם פוסט טראומה מורכבת, הן בעתיד הקרוב והן בעתיד הרחוק. אני קורא מפה למקבלי ההחלטות בכל הדרגים הרלוונטיים לשקול מחדש את מדיניות הטיפול של המדינה וגורמי הבריאות והרווחה בכל הנוגע ליחסם לקנאביס רפואי. המקרה של אלירן מזרחי צריך להיות דגל אדום עבור כולנו, ולעשות כמיטב יכולתנו למנוע מראש את המקרים הבאים.
הכותב הוא ד"ר מיכאל סגל, פסיכיאטר מומחה, עוסק רבות באבחון וטיפול בפוסט טראומה
ד"ר מיכאל סגל, פסיכיאטר מומחה, עוסק רבות באבחון וטיפול בפוסט טראומה