אפילו פעולה פשוטה ויומיומית כמו מקלחת יכולה להשפיע על הבריאות שלנו, וכעת, עם בוא הקיץ, המקלחות חשובות במיוחד. אז איך בעצם כדאי להתרחץ? מה חשוב לדעת על המקלחת - מטמפרטורת המים ועד סוג השמפו? ואיך תכשירי הרחצה מסייעים לנו לשמור על היגיינה? הנה כל התשובות שחיפשתם בעצמכם:
טמפרטורת הרחצה
שיקול חשוב בבחירת טמפרטורת הרחצה הוא השפעת המים על נקבוביות העור. הנקבוביות הן פתחים זעירים בעור, ודרכן מופרשים זיעה וחומר שומני שנקרא סֵבּוּם (חֵלֶב). כאשר הנקבוביות נסתמות, עלולה להיווצר אַקנֶה, מחלת עור הידועה יותר בשמה העממי - חצ'קונים. פצעונים אלה שכיחים במיוחד באזור הפנים, אך עלולים להופיע כמעט בכל מקום בגוף, לרבות הקרקפת, הצוואר, הגב, הכתפיים והחזה.
מקלחות חמות יכולות להיות מרגיעות מאוד, והן גם יעילות בניקוי העור ובהסרת הלכלוך מהנקבוביות, אבל לא מומלץ לבחור להתרחץ במים חמים לעיתים קרובות מדי: ניקוי תכוף של העור במים חמים עלול לגרום לאיבוד נוזלים מוגבר ולעור רגיש, יבש או שמנוני.
מים קרים, לעומת זאת, משפיעים על העור אחרת. הם מכווצים את השרירים הזעירים סביב זקיקי השערות שעל פני העור, בדומה לסימור שיער ("עור ברווז"). כיווץ השרירים משפיע בעקיפין גם על הנקבוביות ויכול להפוך אותן פחות בולטות לעין, כך שהעור נראה חלק יותר. מקלחת קרה עשויה להפחית נפיחות, דלקת ואדמומיות בעור, שנוצרות בין השאר לאחר פילינג וטיפולים קוסמטיים או בהשפעת תכשירי טיפוח מסוימים. עם זאת, מים קרים מנקים פחות טוב את הנקבוביות, מכיוון שהם פחות יעילים בשחרור לכלכוך ושמנים כלואים.
אז מה מומלץ? מקלחת במים חמימים או פושרים יעילה לניקוי יסודי, ואיננה גורמת לייבוש ולגירוי העור כמו מים חמים יותר. אם תרצו שנקבוביות העור ייראו מעט מכווצות אפשר לסיים את המקלחת במים קרים, אם כי חשוב להבין שהנקבוביות אינן מתכווצות באמת, אלא רק למראית עין.
רמת החומציות (pH) של הסבון
אחד מהמאפיינים של חומרים הוא רמת החומציות שלהם, שמסומנת ב-pH ומדורגת בדרך כלל על סולם של 14-0. נהוג לחלק את החומרים לחומצות (רמת חומציות 7 ומטה) ולבסיסים (7 ומעלה), והללו נבדלים אלה מאלה בהתנהגותם הכימית.
רמת החומציות של הסבון היא גורם מכריע בשמירה על עור בריא. לעור שלנו יש pH חומצי מעט, שנע בדרך כלל בין 4.1 ל-5.8, ורמת pH לא מאוזנת עלולה להוביל לבעיות עור. תכשירים רבים, במיוחד סבונים בסיסיים עם pH של 10 ומעלה, משפיעים על המבנה המרחבי של חלבוני העור, מה שעלול לגרום לעור להיחלש או להישבר ומעלה את הסיכון לפציעות ולזיהומים. מוטב לבחור בתכשירים בעלי pH חומצי מעט או נייטרלי (7-5), שהם עדינים יותר ועוזרים לשמר את האלסטיות הטבעית של העור. סבונים עם pH קרוב ככל האפשר ל-pH הטבעי של העור יסייעו לנו למזער נזקים ולשמור על עור בריא.
המיקרוביום של העור הוא מערכת אקולוגית מגוונת, שמורכבת ממינים שונים של חיידקים, נגיפים ופטריות, וממלאת תפקיד מכריע בבריאות העור הכללית שלנו. מיקרוביום מאוזן תורם למנגנוני ההגנה של העור. רחצה תכופה, במיוחד עם סבונים מוצקים שנוטים להיות יותר בסיסיים, עלולה לפגוע במיקרוביום ולשבש את האיזון בתנאי הסביבה שלו. מצב כזה עלול להועיל דווקא לאוכלוסיות של חיידקים מזיקים, שלאיש אין עניין לארח על עורם. לכן חשוב לבחור בסבונים עדינים ולא מגרים שיכולים לתמוך במיקרוביום, ולהשתמש במים חמימים ולא לוהטים.
גוף או ידיים?
ההבחנה בין סבוני ידיים, סבוני גוף ותחליבי רחצה מושתתת על השימוש של כל אחד מהם. סבוני ידיים, שמיועדים לשימוש תכוף, מכילים לעיתים קרובות חומרי ניקוי חזקים, ביניהם חומרים פעילי שטח וחומרים בסיסיים. הם יעילים נגד חיידקים ופטריות, אבל ה-pH הגבוה שלהם עלול לייבש את העור. לכן, במקרה של יובש בעור הידיים, יכול להיות שהסיבה היא סבון ידיים חריף מדי, ומומלץ לנסות להחליף אותו בסבון עם חומרים אחרים, או כזה שמכיל תוספת לחות.
סבוני גוף ותחליבי רחצה הם בדרך כלל עדינים יותר מסבוני ידיים. הם מכילים לרוב תוספת חומרי לחות וחומרי ניקוי עדינים יותר, כך שהם מתאימים לאזורי גוף שהעור בהם עדין יותר. תחליב רחצה, במיוחד, עשוי להכיל מרככי עור נוספים ולהגיע במגוון ניחוחות.
הכימיה של השמפו
הדרך לבחירת השמפו המתאים מתחילה בהבנת מרכיבי השמפו. החומרים הפעילים בשמפו הם תרכובות שמייצרות קצף ומסירות לכלוך, תאי עור מתים ושומנים מהשיער. לתרכובות האלה, הקרויות גם חומרים פעילי שטח, יש שני קצוות: קצה הידרופובי ("פוחד ממים", ביוונית), שהוא מסיס בשומן, וקצה הידרופילי ("אוהב מים"), שהוא מסיס במים. החלק ההידרופובי נקשר לשומנים וללכלוך, והחלק ההידרופילי מתחבר למים ומתמוסס בהם, כך שאנחנו יכולים לשטוף מעצמנו את המים, ואיתם גם את הלכלוך. חלק מהתרכובות הנפוצות עלולות לגרום לגירוי בעיניים, בעור ובקרקפת, אולם כל עוד ריכוזן בשמפו נמוך והשימוש מוגבל לזמן קצר, לא צפויה סכנה ממשית לבריאות. יש גם חלופות עדינות יותר, כמו דציל גלוקוזיד (Decyl glucoside), שנפוץ בשמפו לתינוקות.
מרככי שיער עוזרים לתקן את הנזק שנגרם לשיער עקב תנאי הסביבה, ואף עשויים למנוע נזק עתידי. לסיבי השיער יש מטען חשמלי שלילי, והמפגש שלהם עם חשמל סטטי גורם לשיער להפוך פרוע וקופצני. מרככי השיער מכילים רכיבים בעלי מטען חשמלי חיובי, שמנטרלים את המטען השלילי של הסיבים וכך מונעים את התופעה. המרככים גם עוטפים את סיבי השערה, ויוצרים סביבם שכבת הגנה ששומרת על שלמותם ומקטינה את החיכוך בין סיבים שכנים, שעלול להוביל לשבירתם. הקטנת החיכוך בין סיבי השיער גורמת גם למראה חלק יותר של השיער ומעניקה לו ברק. חלק מהחומרים במרככים פועלים כמעין גשרים שממלאים סדקים ואזורים פגומים במעטה החיצוני של השערה. הדבר מקנה לשיער גמישות, מחזק אותו ומונע בריחת לחות מהשיער ונזקים נוספים.
מה עושים עם קשקשים?
קשקשים נוצרים על גבי הקרקפת כשתהליך נשירת תאי העור המתים מהיר במיוחד. מספר גורמים עלולים להאיץ את התהליך הזה: עור יבש, רגישות למוצרי טיפוח לשיער, ובעיקר פעילותה של פטרייה בשם מלסזיה (Malassezia). הפטרייה ניזונה מהחומרים השומניים שמייצרים זקיקי השיער, וכך פוגמת בהגנה הטבעית של הקרקפת וגורמת לתמותה מוגברת של תאי העור, שמתקלפים ונושרים.
שמפו נגד קשקשים מכיל מרכיבים כמו קטוקונאזול (ketoconazole), אבץ פיריתיון (zinc pyrithione), חומצה סליצילית (salicylic acid) וסלניום גופרתי (selenium sulfate), שמסייעים להפחתת הקשקשים. שני החומרים הראשונים נלחמים בפטריית המלסזיה עצמה, החומצה הסליצילית מסייעת בהסרת עור מת, ואילו הסלניום הגופרתי נלחם בפטרייה וגם מפחית את יצירת הקשקשים. זפת פחם, על אף שהיא נפוצה פחות בשל הריח ופוטנציאל ההכתמה שלה, מציעה יתרונות אנטי-פטרייתיים ואנטי-דלקתיים נוספים. שמפו מתאים יכול לשפר את בריאות הקרקפת ולהקל על תסמיני הקשקשים.
אם כן, כדי להתרחץ ולהתנקות באופן המיטבי עבורנו כדאי להכיר את החלופות האפשריות, ולא פחות חשוב, להיות קשובים לצורכי הגוף. בין שנבחר מים קרים או חמים, סבון נוזלי או מוצק, או כל העדפה אחרת, תהיה לכך השפעה בלתי מבוטלת על בריאות העור והשיער שלנו.