הרופא אמר, הכל בסדר עם הבת שלך. ימים אחר-כך היא כמעט מתה לי בידיים

"אמא, הכל בסדר עם הבת שלך, זה לא עניין רציני". "אמא אני הרופאה, לא דוקטור גוגל".

כך בדיוק הגיבו לי שני רופאים שונים אליהם הגעתי עם ליאני שלי, רק בת שמונה, שהרגישה לא טוב יותר מדי זמן. קראו לי היסטרית, הסבירו לי שזה כלום ושזה יחלוף. אבל ליאן המשיכה לרדת במשקל, המשיכה לשתות כמויות אדירות של מים, המשיכה להרגיש חלשה ואני לא הפסקתי לדאוג.

שבוע אחר כך, אנחנו בחו"ל. חרף החשש שלי הרופאים נתנו את ברכת דרך ואני בגרמניה עם ליאן, אחותה אמה ואמא שלי. ליאן חלשה ומתלוננת על כאבים בבטן ובראש. אנחנו מגיעים במהירות לבית החולים בהאנובר. מסתבר שזלזול מיתרגם יופי גם בלי לדעת מילה בגרמנית. שולחים אותנו הביתה. הפעם לא השתקתי את האינטואיציה שלי והודעתי שחוזרים הביתה. לקחנו רכבת לברלין והזמנו כרטיסים.

לטיסה לצערי, לא הגענו.

על הרכבת, באמצע הדרך לשדה התעופה ליאן מתחילה לעצום עיניים, ספק ישנה, ספק מתעלפת - ואני רוצה להתעלף איתה אבל נאחזת בשפיות. אמצע שום מקום והילדה שלי מאבדת את ההכרה. כולם מסתכלים מסביב, זורקים מלים שאני לא מבינה ואני עם הילדה על הידיים. אני קוראת בשמה, אולי תתעורר. הגוף שלה רפוי והיא נכנסת לאפאתיות מבהילה. בלי אוויר אני מתחננת לכל מי ששומע שישמרו לי על הילדה.

שלוש שעות היינו על הרכבת הזו. שלוש שעות שאני לא יודעת אם תהיה לי ילדה כשארד ממנה. שלוש שעות שמילה אחת מהדהדת לי בראש בטון מאשים כלפי עצמי - ידעתי.

אמבולנס מחכה לנו בברלין ואנחנו מפונים לבית החולים המרכזי בבירה הגרמנית. במחלקה לטיפול נמרץ מסבירים לי באנגלית רצוצה - "קומה". תרדמת. הילדה שלי מונשמת. ידעתי.

למצב שלה קוראים חמצת מטבולית, תופעה מסכנת חיים של סוכרת. לעזאזל, ידעתי!

אני לא מאחלת לשונאיי את השיחה שעשיתי עם בעלי שהיה בישראל. להסביר לו על הבת שלו שוכבת בתרדמת על מיטת ברזל בארץ זרה.

לשונאיי לא אאחל את התחושות, הפחדים. את מראה הבת מחוברת לצינורות ומכשירים והרופאים המרחפים מעליה.

תודה לאל, כמה ימים אחר כך היא מתייצבת ואנחנו מוטסות הביתה לתל השומר. נושמת לראשונה לרווחה. מישהו שומר עלי. ליאן בידיים טובות. הכי טובות.

בדיעבד, הסימנים היו שם מהיום הראשון. השתייה המרובה, הירידה במשקל, העייפות הלא מוסברת, התחושה שהיא לא רואה, כאבי הראש. הכל היה שם. הכל למעט מודעות. מודעות שלי, מודעות של הסביבה, מודעות של רופאי המשפחה.

אבחון מוקדם של הסוכרת היה חוסך מהבת שלי שבועות של סבל. אבחון מוקדם היה חוסך לי ולמשפחה שלי טראומה שלא תישכח גם עוד עשרות שנים קדימה. אבחון מוקדם היה חוסך מליאן שיקום ארוך עד שהגיעה לאיזון שהפך לשגרה.

והשגרה שלנו היא סבירה. נכון, צריכים להיות תמיד ערניים, במהלך כל יום וכל היום יש התעסקות לניהול המחלה בין אם זריקות, בדיקות וניטורים אבל היא בשגרה, כזו שאפשר לחיות איתה. בלי להתעלף ברכבות, בלי כמעט ולאבד חיים ככה פתאום בגיל שמונה.

מאז המקרה, כלומר, מאז שחזרתי לנשום אחרי המקרה, החלטתי שאני שמה לעצמי למטרה להפיץ את הסימנים המתריעים לאבחון סוכרת נעורים. הידיעה שמקרה כזה יכול היה להימנע אם רק היינו מודעים לסוכרת סוג 1 ותסמיניה גרמה לי לשים כמטרה את הפצת המודעות למחלה וצורת הופעתה.

אז חברתי לאגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) והצטרפתי לשורותיהם כמנהלת תחום החדשנות ומחקר. בחודש הקרוב אנחנו יוצאים בקמפיין להעלאת המודעות לסוכרת נעורים. במסגרת הפעילות תוכלו למצוא ארבעה צמידים מאוד יפים בסניפי סופרפארם עם מסרים של הצלחה, חופש, אהבה ומזל. גלויה תצורף לכל צמיד עם הסימנים לזיהוי סוכרת נעורים, שיכולים לסייע בזיהוי מוקדם להצלת חיים. ההכנסות ממכירת הצמידים יועברו לאגודה לסוכרת נעורים (סוג 1).

ומילה אחת קטנה אלייך, אמא ואליך, אבא. תקשיבו לרופאים, תכבדו אותם, אבל מעל הכל - הקשיבו לעצמכם ולאינטואיציות שלכם. הם יודעים הכי טוב.

1. מה זה חמצת וכיצד מגיעים למצב הזה?
חמצת קטוטית סוכרתית בשמה המלא ( Diabetic Ketoacidosis - DKA ) מצב שנחשב מסכן חיים, במצב זה מתרחש בהיעדר אינסולין, מה שמוביל ליצירה מוגברת של גופי קטון שמוביל לחמצת.

מצב כזה מתרחש לאור רמות אינסולין נמוכות או היעדר אינסולין, תפקידו של אינסולין בעיקר זה הכנסת גלוקוז לתאים, ולכן בהיעדר אינסולין גלוקוז לא נכנס לתאים, הכבד והגוף נאלצים לספק תוצר חלופי (דלק חלופי לתאי גוף במקום גלוקוז) - התוצר הזה נקרא גופי קטון (נוצר מפירוק חומצות שומן),במידה ויש ייצור קטונים ברמה משמעותית, מתרחש תהליך של חמצת (ירידה של ערך pH).

2. מה ההמלצה כאשר אני חושב שיש לי אחד או יותר מהסימנים המקדימים?
תסמיני חמצת יכולים להתבטא ב- בחילות, הקאות, צמא מוגבר, מתן שתן מרובה, כאבי בטן ונשימה מהירה ועמוקה ואף במצבי קיצון אובדן הכרה, במידה ולא מטופל יכול להוביל למוות.

תסמינים קודמים שיכולים לכוון להתחלת סוכרת - שתיית מים מרובה, מתן שתן מרובה, ירידה במשקל. לעתים יכול להתבטא גם כן בהישנות השתנה לילית חוזרת או מתן שתן מרובה בלילה. במידה ויש סימנים נוספים כגון אלו שתוארו עם חמצת, יש לפנות בהקדם לבדיקת רופא ו\או לבדיקת סוכר באצבע.

3. מה הבדיקות שמומלץ לעשות?
הבדיקות שמומלץ לעשות זה לברר האם יש ערכי סוכר מוגברים - ניתן לבצעם בבדיקת גלוקומטר (מכשיר מד סוכר שמתבצע בדקירת אצבע), במידת הצורך בדיקת דם לרמות גלוקוז ושאר מלחים בגוף, ועל מנת לזהות מצב של חמצת, מתבצעת בדיקת גזים (בדיקה זו לרוב מתבצעת בבתי חולים). בדיקה נוספת שניתן לבצעה זה מדידת קטונים באצבע באותו מד סוכר שניתן למדוד בו רמת סוכר (אך דורש "סטיק" מיוחד), ניתן גם כן לבצע בדיקת שתן למדידת סוכר (שמכוון על הפרשת סוכר ומעיד על סוכר גבוה לרוב), ובנוסף ניתן לראות בבדיקת שתן גם כן - קטונים.

4. האם רופא המשפחה הוא הכתובת או יש ללכת למומחה בתחום אחר?
תיאור וסימני השתנה מרובה, שתיית מים מרובה מחשידים להתייצגות סוכרת חדשה (יש מצבים אחרים שיכולים לגרום לכך) ולכן בראש ובראשונה הכתובת הינה אכן רופא משפחה או רופא הילדים - במידה ועולה חשד - יש להשלים בדיקת סוכר ושאר הבדיקות שפורטו קודם. כמו כן ניתן לפנות במידת הצורך למוקדי רפואה דחופה או למיון להערכה רפואית.

5. האם יש דרך למנוע את התפרצות המחלה?
עד היום, אין טיפול מונע לסוכרת סוג 1, יש טיפולים שיכולים לדחות את התפרצות סוכרת. ניתן למנוע חמצת אם ערניים מספיק לסימנים שציינו קודם שמופיעים בתחילת התפרצות המחלה.

6. האם מאובחנים רק בגיל הילדות ומה שכיחות המחלה?
סוכרת סוג 1 מאובחנת בכל גיל. אומנם רוב המאובחנים הינם ילדים - יש "פיק" ראשון בגיל בית ספר בילדות, "פיק" נוסף בגיל ההתבגרות. אנחנו גם כן רואים עדויות ומקרים של סוכרת סוג 1 גם בגילאים מבוגרים יותר. סוכרת סוג 1 קיימת בכ 10% מסך חולי סוכרת.

חשוב מאוד להדגיש כי במידה ומופיעים סימנים שמחשידים לסוכרת - יש לפנות מיידית לבדיקת רופא להערכה ומדידת רמת סוכר בדם תחילה (במידת הצורך גם כן בדיקת שתן לקטונים או בבדיקת מד סוכר למד קטונים) ובכך לזהות בהקדם התחלת סוכרת ובכך להימנע ממצב של חמצת בהקדם.

הכותב, ד"ר ואסים סעיד הינו סוכרתי (סוג 1) מגיל 8.5, מומחה ברפואת ילדים, מתמחה באנדוקרינולוגיה ילדים, בי"ח רות רפפורט לילדים, רמב"ם