אורית יוגב היא פסיכולוגית מזן שונה. זה ניכר מיד כששומעים אותה מדברת על הנישה הטיפולית הייחודית שבה בחרה בשנים האחרונות: ליווי וטיפול בבני נוער המתמודדים עם השמנה.
כאשר אנו מדברים על השמנה, לרוב אנו רגילים לדבר על דיאטות, תזונה וספורט. אבל בשביל יוגב, פסיכולוגית קלינית ורפואית, מחברת הספר "רדו ממני", האחראית למרכז הפסיכולוגי לטיפול בהשמנה באסף הרופא ויועצת של הכללית - הסיפור מתחיל עוד הרבה קודם, בהיבטים נפשיים וחברתיים, שהביאו לבעיות אכילה שונות.
אז השמנה היא מחלה נפשית?
"הטרגדיה של ההשמנה" מסבירה אורית יוגב, "היא שאף אחד לא סגור על ההגדרה של המחלה. היא הוגדרה כמחלה אבל אם זו מחלה- אתה דורש מאנשים התמודדות התנהגותית איתה. ההשמנה לא נכנסת לספר המחלות הפסיכיאטריות, אבל כן נאמר שהיא יכולה לנבוע ממצבים נפשיים. יש בהחלט קשר לדיכאון, חרדה, הפרעות קשב וריכוז, PTSD-פוסט טראומה - להפרעות שונות, מאנורקסיה ועד השמנה. יש מחקרים שמצביעים על כך שמריבות בין ההורים בבית למשל מעלות מאוד את המשקל של בנות".
יוגב מספרת מתוך ניסיונה הרב, על קו מצוקה שהקימה לפני מספר שנים למשפחות בהן הילדים סובלים מהשמנה: "מתוך השיחות שהגיעו לקו הזה, היו שני דברים ברורים מאוד לגבי הסיבות והגורמים להשמנה אצל ילדים ונוער: כאלו שחוו אירוע סטרסוגני, כלומר אירע לחץ טראומטי: מוות במשפחה, גירושים אלימים, שריפה. ומצד שני ישנם הילדים שמגיעים להשמנה כי הם חיים בצל מציאות תמידית מורכבת כמו אלימות במשפחה, חרמות בבית ספר, קשיי השתלבות, הגירה, מישהו קרוב חולה, או ילד או ילדה שלא מקבלים הזנה רגשית טובה במשפחה".
השיחות האלו והחשיפה לנושאים המורכבים כל כך, חידדה אצל יוגב את ההבנה שהתזונה לבדה היא לא הפתרון המתאים לבני הנוער. "איך אפשר להגיד לילדה שעברה ניצול מיני או חרדה חברתית לא מטופלת - את צריכה עכשיו לרזות? הטיפול צריך להיות רב מערכתי, מורכב יותר ורגיש יותר".
במלחמה כמו במלחמה
החיים המודרניים שלנו מספקים סיבות רבות ללחץ וחרדות כבר מגיל צעיר. הרשתות החברתיות המייצרות דימוי עצמי מסוים ומציאות לא אפשרית, ה"יושבנות": ישיבה ארוכה במקום יציאה לפעילות בחוץ, קבוצות הווטסאפ למיניהן וריבוי מסכים באופן כללי - בכל אלו יש משום גורמים שיכולים להעלות את המתח הנפשי שבני הנוער נמצאים בו. בנוסף, מציינת יוגב, קיימות סיבות נוספות של החיים בתקופתנו - שלא תמיד אנו לוקחים בחשבון, אבל היא מונה אותן גם ומסבירה כי גם בהן יש משום הוספת לחץ או יצירת ניכור שמוביל לחרדה. למשל, היא נותנת דוגמה, הארוחות שהופכות לחגיגה: עם תוכניות בישול רבות שמציבות רף גבוה להורים ולילדים, עם מסיבות "מגשים" שהופכות לתחרות על אוכל, וגם עם הורים שחיים בלחץ תמידי, מעניקים פחות תשומת לב בבית - וכבר לא חותכים פירות לארוחת ארבע בגינה אלא שולפים חטיף. "אפילו החוגים", מדגימה יוגב, "הם כבר לא רק בשביל הכיף וההבעה העצמית, אלא נהיו תחרות. אין סתם חוג ריקודים או התעמלות אלא יש להקה או נבחרת וצריך להגיע להישגים. בכל חוג ג'ודו או כדורגל מחלקים מדליות בשיעור למצטיינים - וכך, גם בשעות פעילות שאמורה להיות חופשית ממבחנים - יש לחץ ותחושה תמידית של תחרות".
ואם כל אלו לא מספיקים, הרי שבני הנוער שנמצאים גם ככה בתקופה רגישה בחייהם, חרדים למעמדם החברתי, עוברים סערת רגשות לגבי הדימוי העצמי שלהם, נתונים בישראל לסערות נוספות: חיים באזורי עימות, תחת איום טילים תמידי, מוסיפים ללחץ, ואם נוסיף על כך את תקופת המלחמה הנוכחית, ואת הפינוי של אוכלוסיות רבות מביתן, נקבל שילוב של חרדה, חוסר ודאות עצום בנוגע לעתיד הקרוב, חוסר ביטחון של מגורים לימודים, וכמובן את לחץ ההורים והמשפחות מסביב - ונקבל תמונה מדכדכת של ריבוי גורמי לחץ נפשיים, לאומיים, חברתיים, אזוריים- שכולם יכולים להתבטא במה נכניס לפה ומה נשים בצלחת.
"במלחמה אכן יש קפיצות משקל גדולות מאוד", מאשרת יוגב, "ויש גם מי שלוקחים את זה לצד השני, לאנורקסיה או שיבוש אכילתי אחר".
אז במה מטפלים קודם?
"הדבר החשוב ביותר בטיפול בהשמנה, זו ההבנה של המקור", מסבירה יוגב. "צריך לעשות מיפוי של הסיבות- כי ההשמנה היא סימפטום. אז מה שצריך להבין זה למה הוא קיים ומה הדבר הכי דרמטי שיעזור לטפל בו. היום כשאני רואה ילד עם השמנה, אני בודקת מה קורה לו: אולי אין לו חברים- מאיפה זה התחיל? אולי מדובר בחרדה חברתית? ואז מה שצריך זה ליצור לו אינטראקציות. הרבה מאוד פעמים את מבינה שההשמנה התחילה מדיכאון וממשבר- אז אני לא מטפלת רק בהשמנה אלא בבעיה עצמה. מנסה להוריד את כל הסיבות האחרות ואז נפתרת גם בעיית ההשמנה".
לצורך כך הקימה יוגב מרפאה ייחודית בבית חולים אסף הרופא, לטפל בבני נוער שסובלים מהשמנה קיצונית. "זהו תחום שדורש מיומנות טיפולית גבוהה בהרבה תחומים, וצריך לפתור בעיות במעגלים רחבים מאוד. למשל, עשיתי רשימה של חנויות בגדים של מידות גדולות לילדים: ילד שמרגיש טוב ומתלבש טוב זה גורם לו לאכול פחות".
אז בעצם צריך לייצר מערכת שלמה של טיפול פסיכולוגי, חברתי התנהגותי לפני שמגיעים לדיאטה?
"ניטור הבעיה הוא אחד הדברים החשובים ביותר. לאורך השנים עשו המון נזק באופן הטיפול בהשמנה: למשל לריב עם הילד על האוכל זה לא נכון. זה גורם לילד למצב שהוא עושה דווקא, וזה נהיה שדה קרב. וזה נהיה חוויה קשה של הילד וגם של ההורים. במקרים קיצוניים זה עובר להסתרות של אוכל, ההורים מוצאים פתאום עטיפות של חטיפים בחדר או בתיק, ואז נותנים עונש- מה שגורר שוב תחושה קשה".
אז בעצם הטיפול צריך להיות משפחתי רחב ולא רק ממוקד בילד?
נכון. הורים הם חוליה חלשה ופגיעה, הם רוצים שלילד יהיה טוב, שיהיו לו חברים, הם מפחדים מכך שהוא יהיה שמן - אבל המטרה שלנו היא קודם כל ילד עם ביטחון, ולכן צריך לעבוד גם עם ההורים על הדרך להשיג את זה. צריך להגיד לילד משהו טוב. לחזק אותו ולא להחליש".
יוגב מספרת על הצלחה גדולה שהייתה עם ילד שסבל מחרדות חברתיות. הטיפול הפסיכולוגי שלו שולב במציאת חוגים שהוא אוהב - למשל חוג עם בעלי חיים- שנתנו לו תחושת ביטחון ורוגע, ובשנה וחצי הילד השיל 20 ק"ג ממשקלו.
ילדים רבים מאובחנים כיום עם בעיות של קשב וריכוז. האם יש לכך קשר גם להשמנה?
"בהחלט יש קשר להפרעות קשב וריכוז. בגלל שהתפקודים הניהוליים פחות טובים הילד אוכל כל מה שבסביבה. אז אפשר לפתור את זה על ידי הכנה של אוכל נכון ובריא, שיהיה תמיד אוכל מוכן. גם אבחון שממליץ על תרופות יכול לסייע, ילד שיקבל ריטלין ויראה שיפור בציונים, יחוש שליטה ועמידה בהתנהלות - ומכאן יכולה לבוא גם שליטה בנושא האוכל".
מה הנקודות שיכולות להיות איתות להורים ולמשפחה על התחלה של בעיה אצל הילדים?
"צריך לשים לב ולעקוב אחר שינוי בדפוסי האכילה של הילד או הילדה, האם הם אוכלים בשעות לילה מאוחרות או בשעות שלא אכלו קודם, האם הם אוכלים מאכלים שלא אכלו קודם.
"אבל לפני האוכל חשוב מאוד לראות מה קורה לילד בכיתה ומה קורה לו בבית: הורים לא עושים קשר בין אירועים שקורים בבית- פטירה של קרוב משפחה, מריבות קשות, מילואים של אחד ההורים והילד מפחד - כל אלו הם גורמים להשמנה. הילד מפצה עצמו באוכל, אוכל כתרופה, זה שומר אותו בחיים. ולכן צריך להזין אותו בחוויה אחרת. להעצים את הילדות, להקיף אותו בביטחון ויחס.
הגישה הנפוצה כיום של להסתכל רק על הסימפטום ולתקן אותו- זה יכול לייצר נזק".
גם הטיפול בסימפטום השתכלל והתקדם
יוגב מציינת את ההתקדמות שנעשה בטיפול בהשמנה, טיפול שמאפשר לילדים ולבני נוער להיעזר בכלים תרופתיים בנוסף למעטפת הרגשית הנחוצה. "אני מברכת על זה שיש היום טיפולים תרופתיים. אז צריך להשתמש בכל הכלים שאפשר. אני רוצה להוציא ילד בריא נפשו שממצה את הפוטנציאל ליהנות מהחיים, שיכול לייצר קשר חברי ואינטימי ובעל יכולת אינטלקטואלית. התוצר לוואי של כל אלו היא גם היכולת לשלוט על המשקל".
מוגש כשירות לציבור ללא התערבות בתכנים מטעם חברת נובו נורדיסק. למידע נוסף פנו לרופא המטפל.